היום ברור לכולם שיש קסם במירון. משהו מושך לשם מאות אלפי יהודים בל"ג בעומר כדי לציין את פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. דמות שנולדה, חיה ונפטרה לפני אלפי שנים נשארת רלוונטית ומשמעותית עד היום ללא קמפיינים משומנים בכסף או כתבות צבע בפריים טיים. כמו מטה קסמים מתכנסים מאות אלפי אנשים במקום אחד בשעה מסוימת כדי להיזכר בדמותו של רבי שמעון.
רבי שמעון בר יוחאי פיתח מאוד את תורת הסוד. הסקרנות מתעוררת כשמבינים שמישהו מנסה להסתיר משהו. אנחנו מבינים שמשהו מאוד חשוב אם מישהו טורח להסתיר אותו ולכן מתעורר בנו הרצון לגלות את הסוד. אם מישהו יכתוב על המחברת שלו "לא לפתוח! אישי! סודי!" הוא יעורר את הסקרנות של הסביבה שתחפש את הדרכים לגלות מה יש שם. כששומרים על סוד של אדם מכבדים אותו ולכן אחד הכללים הבסיסיים של התנהגות בין אדם לחברו היא לא לחשוף סודות של אנשים. אם אתה אוהב מישהו אתה לא תגלה את סודותיו לאחרים.
המרדף אחרי סקופים והסקרנות לגלות על אנשים פרטים מביכים גורמים לנו להיות חברה ללא כבוד, כאילו שאיננו יודעים איך לכבד את הפרטיות של אחרים. זכות הציבור לדעת אם נבחריו פועלים כנגדו אך חטטנות בצדדים האישיים והמביכים של בכירים איננה תורמת לאף אחד. ככל שידיעה עסיסית כך היא מקבלת חשיפה גדולה יותר אך היא גם מוזילה את כולם. המספר מגלה סודות, השומע עוסק בעניינים פרטיים והמסופר מובך ומושפל. כמו שידע זה כוח, כך גם חוסר ידיעה על פרטים מיותרים הוא כוח ערכי שמעצים את החברה כולה.
אלפי האנשים שעולים למירון אינם מחפשים מיסטיקה מנותקת אלא שואפים לבנות עולם בו יש כבוד לסודות. יש להם תקווה בלב שיום יבוא ונהיה חברה ערכית שיודעת לכבד ולהסתיר את אשר צריך להסתיר.