לראשונה בישראל: קואליציית כוהני דת, ברוח תנועת #Metoo, חותמת על אמנה בין־דתית למלחמה באלימות מינית. השבוע התקיים כנס ראשון מסוגו שאיחד את גורמי הדת הבכירים ביותר בישראל מארבע דתות, וקרא לשילוב כוחות במאבק נגד אלימות ופגיעה מינית. מהרב לאו ועד הקאדי של בתי הדין השרעיים – כולם חתמו על אמנה הקוראת לפעולה של אנשי הדת נגד התופעה החברתית המטרידה.
“לאחר פרוץ תנועת #Metoo, שמתי לב שבכל העידן הזה וההצהרות בו, לא שמענו אף איש דת שדיבר נגד התופעה, והקול הזה היה מאוד חסר לנו”, אומרת דבי גרוס, מנהלת ומייסדת מרכז הסיוע תהל, השייך לאיגוד הסיוע לנפגעי פגיעה מינית ומטפל בסקטור הדתי והחרדי בכל הארץ. “אנחנו עובדים על הכנס כבר שנה והצלחנו, לדעתי לראשונה בעולם, להקים קואליציה של אנשי דת בכירים ביותר מכל הדתות שנפגשו לדבר על התופעה, ועל מקומו של איש הדת במאבק נגדה. המשתתפים אף חתמו על אמנה מחייבת”.
בכנס שהתקיים בתחילת השבוע בחיפה נכחו אנשי דת מארבע הדתות – יהודית, מוסלמית, דרוזית ונוצרית. כמו כן, הצטרפה נציגות מהדת הבהאית. המסר היה ברור: לאנשי הדת יש אחריות בסוגיה והם מהווים גורם משמעותי בדרך להפחתת מקרי האלימות המינית בכל המגזרים.
“אנשי הדת חתמו על מחויבותו של המנהיג הדתי לקחת אחריות”, מוסיפה גרוס. “הם התחייבו למוגנות בקהילה, לתמוך בנפגעים ובנפגעות, לחנך להתנהגות בינאישית מכבדת, להתייחס בכבוד לכל פנייה של פגיעה ולדאוג להמשך דיווח וטיפול. הסברנו איך עליהם להגיב, מה הגבולות שצריך לסמן על מנת שהנפגעת, לצורך העניין, תרגיש בטוחה לדווח ולשתף, והתייחסנו לכל הדתות ולכל סוגי ההנהגה הדתית – רב, מורה וכו’.
"זה חדשני במובן זה שבאף מקום בעולם עדיין לא קובצה קואליציית אנשי דת במטרה להיאבק באלימות ובפגיעות מיניות ולספק מענה לנפגעי התופעה. הרבנים בכנס ציינו שאסור לפגוע לא במשפחה ולא בקהילה ולא בציבור, ושצריך לשתף פעולה עם ההליך הפלילי – וזה דבר חדש. הם דיברו על חוק חובת דיווח ואי־ההסתרה: אם קהילה רוצה להסתיר פגיעה, והרב הראשי עמד ודיבר על התופעה, זהו מסר מאוד משפיע על הקהילה. עד עכשיו אנשי דת לא נקטו עמדה ברורה בנושא המאבק בפגיעה מינית. ובכנס הרב הראשי דיבר על כך שגם בתוך המשפחה אסור שזה יקרה, וזה משמעותי”.
עדיין לא הפנימו
הרב הראשי לישראל ונשיא בית הדין הגדול הרב דוד לאו, שנכח בכנס, סבור שהתופעה של אלימות מינית חוצה מגזרים ודתות, וחשיבות הכנס באיחוד ושילוב הידיים של כל אנשי הדתות. “יש אנשים שעדיין לא הפנימו את חומרת הסוגיה, והשילוב הבין־דתי אומר שלא תהיה שום הצדקה דתית והלכתית לאלימות מינית, לא ביהדות, לא בנצרות ולא באסלאם או בעדה הדרוזית. וזו בשורה משמעותית”, מסביר הרב לאו.
“יש בגמרא ציטוט שעושים בו שימוש בטרמינולוגיה היהודית, שמדבר על כך שהאישה נקנית. וחשוב להבהיר שהמשמעות היא לא שאישה שייכת לבעל, אלא מדובר בזכויות רכוש קנייניות של הגבר באישה ושל האישה בגבר. זה דו־צדדי. לגבר ולאישה יש זכויות הדדיות, אבל לא בגופם, אלא רק בממונם. וזו טעות נפוצה שהגעתי להפריכה בכנס”.
אחד הדגשים שציין הרב לאו הוא סוגיית האחריות שיש לאנשי הדת. “בכל פנייה כזאת, צריך מיד להפנות לגורמי אכיפת החוק והרווחה, וכך עלינו להנחות את כולם”, מדגיש הרב לאו. “הסתרה פוגעת בכולם – בנפגע ובפוגע. ולמענם צריך לדווח ולהוציא החוצה לטיפול הגורמים המותאמים. אנו מבצעים הכשרות ומציפים את הנושא בכל הזדמנות, ואני יודע שמתקיימות הכשרות גם לרבניות ובלניות שיאתרו ויזהו סימני מצוקה אצל נשים וידווחו עליהם.
"גם שתיקה זו אלימות. צריכים לחנך לזוגיות נכונה וקשר אמיתי ונכון, ולא להירתע. הדגשתי בדבריי כי מדובר במכה חוצת מגזרים ודתות ויש לנו תפקיד לחנך ולהעביר מסר לציבור שאלימות מינית, מילולית או פיזית אינה הדרך. בכל מקרה, השינוי כבר כאן, ודברים שבעבר טופלו אולי מתחת לשולחן כבר לא יישארו כאלה, הם יצאו לאור. אני לא יודע אם המצב ישתנה מבחינת הנתונים של התופעה, אבל כן מבחינת המודעות והטיפול”.
“האמצעים הכי טובים להיאבק בתופעה הם חשיפה ושיתוף. אני חושב שלשתף זה לא בושה, להפך, הבושה היא להמשיך לשתוק כי זה מזמין עוד פגיעה”, מוסיף הקאדי ד”ר איאד זחאלקה, קאדי בית הדין השרעי לערעורים ומנהל בתי הדין השרעיים בישראל, שהשתתף בכנס.
“דת האסלאם שומרת על כבודו וגופו של האדם, חירותו ורצונו, לכן כל פגיעה היא מגונה ואנו ניאבק בה ובפוגע, שמבצע חטא ועבירה. כקאדי שיושב בבתי הדין, הכרזתי שכל מעשה של פגיעה מינית חייב להיות מדווח ולעבור לרשויות שיטפלו בהליכים משפטיים ואחרים, וקל וחומר כשיש עבירות בתוך המשפחה. אנו מפיצים את המסר בדרשות, בשיעורי הדת, בפסיקות ובמפגשים עם הציבור. אנחנו לא מקלים ראש באף מקרה, ואנחנו, אנשי הדת, רואים עצמנו כשותפים מלאים למאבק בתופעה החמורה והפוגענית הזו. אנחנו לא מסתירים פגיעות מיניות, מגנים פגיעות מיניות ומעודדים את הציבור להוקיע אותן ולהילחם בהן, וזו אמירה חד־משמעית, חשובה וברורה מאוד שנאמרת בפורום ציבורי בין־דתי”.
איפה הנתונים?
באופן אולי מפתיע בלטה בהיעדרה תצוגת נתונים מספריים, שבין השאר תמפה את היקף ומאפייני התופעה לפי דתות. אחת הבעיות הידועות בקרב הציבור הדתי בכל המגזרים היא תופעת הבושה וההסתרה, האשמת הקורבן וכן אי־הדיווח. לדברי אנשי הדת, מאפייני התופעה דומים אצל כולם והכנס למעשה מקיים מאמץ משותף לעבר שינוי ואמירה שלכל מנהיג דתי יש תפקיד ואחריות, ושאין יותר מקום להיתממות והתעלמות.
האב ויליאם אבו־שקארה, ראש הלשכה של הכנסייה היוונית הקתולית, ייצג בכנס את הקהילה הנוצרית. “אני כבר 20 שנה בתפקיד, וככהן דת נוצרי, בחברה שאני משרת בה לא נתקלנו בסיטואציה הזאת”, הוא אומר. “אבל מאמינים שאם קורה כזה מקרה של אלימות מינית חובה לפנות לכהן הדת כדי לשמור על זכויות הנשים והילדים. חובתנו היא למנוע הסתרה ואי־דיווח ועלינו להכשיר אנשי דת בקהילה שידעו לאתר ולדווח הלאה. למדתי מהדתות האחרות בכנס שכולנו תומכים בעידוד הנושא והעלאתו למודעות הציבור. שיתוף הפעולה בינינו הוא חיוני. האמנה מחייבת את כולם ושומרת על נשים וילדים, ויש לכך הסכמה גורפת. מבחינתנו, זו בשורה אמיתית”.
“חובתנו ליצור תחושה של ביטחון ועוצמה אצל הנפגעים. מי שצריך להיות מנודה הוא העבריין, ועלינו לפתוח לבנו ודלתנו לנפגעים ולסייע להם”, מוסיף השייח' מואפק טריף, ראש העדה הדרוזית בישראל. “על מנהיגי הקהילות לעבור ממגננה ליוזמה, הסברה ופתיחות בכל מסגרת – בתא המשפחתי, בבתי התפילה ובמסגרות החינוכיות. בדת הדרוזית נקבע כבר לפני אלף שנים כי לאישה מעמד שווה לזה של הגבר והשוויון ניתן לה בכל תחומי החיים, לרבות הזכות על גופה ורצונה. החתימה על האמנה היא יותר מסמלית, ומהווה אבן דרך חשובה למען חברה בריאה יותר”.
בשלב הבא יוכשרו אנשי דת בקהילה לזהות אירועי פגיעה מינית וללוות את הנפגעים לטיפול ודיווח. במשך שנה וחצי נפגשו נציגי דת בקהילה על מנת למפות את הדילמות והתרחישים העומדים בפני אנשי הדת. כך למשל עלו סוגיות של אישה שנאנסה ואם יותר לה לעבור הפלה מבחינה הלכתית, אונס בקהילה והרחקת הפוגע מבית הכנסת, מה לעשות במצב שבו יש חשש לגבי מורה פוגעני ועוד.
הרבה הרפורמית תמר גור־קראוזה היא חברה בצוות החשיבה וממנסחי האמנה. “השאלה המרכזית שעמדה בפנינו היא מה התפקיד של איש הדת בתוך כל זה, ולמה חשוב שדווקא הוא ישמיע קולו?”, מסבירה גור־קראוזה, “ברור מאליו שסוגיית אלימות מינית היא אנטי־דתית בכל הדתות ובכל רמה. ההבנה הייתה שלאנשי הדת יש השפעה אחרת על אנשים, שכן הם נותנים מענה כראשי קהילות, האמונים גם על הרוח ועל הנפש של האנשים. אז יש פה רמה סוציולוגית, קריאה לפתיחות, עידוד פנייה נינוחה אליהם, גם ברמת ההמשך הטיפולי וליווי.
"בנוסף, בכנס העלינו את נושא התחושה של אשמה מוסרית של הנפגע, כך שיש פה גם אלמנטים חברתיים שלגביהם איש הדת יכול לשחרר ולהקל. לצורך העניין, לדוגמה, לא צריך אישור מהרב על הפלה במקרה אונס, וכשאנשי דת אומרים שאישה לא אשמה, ויש פוקוס על הפוגע בלבד, יש בזה משהו מרגיע רוחנית ומוסרית. על זה אנחנו אמונים. בשלב הבא נקווה שהמסר יגיע לכמה שיותר אנשים. יש פה בשורה של מקום שבו כל הדתות וכל הזרמים יכולים לפגוש אחד את השני. אני מניחה שבשום קונסטלציה אחרת הרב לאו לא ישב איתי באותו חדר, וזו בעיניי בשורה גדולה – בלי מאבקים, רק שליחות משותפת”.
גרוס מסכמת: “אלימות מינית מתרחשת במגזר הדתי כמו בכל מגזר אחר. בנושא פגיעה בילדים, הגענו למצב של מגיפה. כולם דואגים בגלל התפשטות וירוס הקורונה, אבל בינתיים עשרות אלפי ילדים עוברים פגיעה מינית וחייבים להתייחס לזה כאל מגיפה. אנחנו כן רואים התפתחות גדולה. בכנס התרגשנו לראות שכולם עמדו יחד ובאמת היו איתנים ומאוחדים בנושא. הם דיברו הרבה על מה צריך להכניס להכשרות של אנשי השטח, ולכל אחד היו ניואנסים שלו בהתאם לדת שלו. הרב הראשי קרא בקול ברור נגד האלימות ונגד גינוי ופגיעה בקורבנות. השייח' הדרוזי אמר שהחברה צריכה להוקיע את הפוגע, וזוהי אבן דרך לכולנו במאבק. כולם חתמו על האמנה וזה קול מאוד ברור בדרך לשינוי”.