בלילה שבין שבת לראשון נעצר הרב אליעזר ברלנד בעקבות האשמות על כך שהוליך שולל אנשים שהגיעו אליו ונתנו לו סכומי עתק, מתוך תקווה כי ירפא את יקיריהם, מה שלא התרחש. הרב ברלנד כבר הואשם וישב בכלא בגין תקיפות מיניות בהן הורשע וכל ההתנהלות סביב החצר אותה הוא מוביל מעוררת חוסר נוחות, בלשון המעטה.
אך לצערנו לא מדובר באדם היחיד הנושא בתואר רב שעמד במרכזן של פרשיות שהובילו לכותרות שליליות ביותר. שורה של רבנים מצאה עצמה על ספסל הנאשמים, במה שהעלה לדיון את השאלה האם אכן ראוי ונכון להמשיך ולכנות אנשים אלו בתואר רב?
רשמית, התואר רב ניתן במדינת ישראל לכאלו שעברו את ההסכמה הנדרשת על ידי המדינה ועמדו בקריטריונים ובמבחנים בהתאם. מנגד, רבנים היו בעם ישראל הרבה לפני שהוקמה מדינת ישראל וכל אדם המשתייך לקהילה דתית כזאת או אחרת יודע כי ישנם אנשי רוח וספר רבים, שגם ללא החותמת הרשמית מכונים בפי כל בתואר רב ואין איש שחושב לקרוא להם אחרת, מתוך כבוד והערכה לקומתם הרוחנית.
גם אלו המסרבים לקרוא לרבנים שסרחו בתואר זה, יוצאים מנקודת הנחה כי רב הוא תואר שמאחוריו סמכות מוסרית ולא רישיון לעסוק בתחום ומרגע שנהג כפי שנהג, נלקחה ממנו הזכות לשאת בתואר.
לעומת זאת יהיו שיטענו כי לא נכון יהיה להימנע מהשימוש בתואר רב כלפי אותם אנשים, מתוך הבנה כי ישנו צורך לומר בצורה ברורה ובלתי מתחמקת, שגם כאלו המתיימרים להציג עצמם כרבנים ואף מוכיחים בקיאות הלכתית ותורנית, יכולים לפעול בדרכים פסולות וראוי להישמר ולהיזהר במחציתם, לא פחות מאשר במחיצת כל אדם אחר.
הנוקטים בגישה זאת רואים בכך דרך חינוך חשובה להמשך, על מנת שקורבנות פוטנציאליים נוספים לא יתעלמו מנורות האזהרה, מתוך מחשבה שאצל רבנים אין התנהלות בזויה ופסולה.
בסופו של דבר, לעניין השאלה כיצד יש לנהוג באותם רבנים והאם יש להמשיך ולהוסיף לשמם את התואר, נראה כי הפרקטיקה פחות חשובה. הדבר היותר חשוב היא ההבנה שיש להיזהר ולהישמר תמיד ולהבין כי גם כאשר חיים חיי אמונה הקוראים למתן כבוד לאנשי הרוח, יש לעשות זאת תוך שימוש בשכל הישר והבנה שהדרך היא החשובה ולא התואר.