ביום שני, 4 ביולי, התקיים בריגה, בירת לטביה, מצעד חיים לציון שואת יהדות המדינה, שרבים מבניה ובנותיה נרצחו על ידי הגרמנים ועל ידי משתפי הפעולה המקומיים החל מקיץ 1941. יום השואה בלטביה מצוין ב-4 ביולי, היום בו נשרף בית הכנסת הגדול "גוגול-שול" בריגה על יושביו בו מצאו מקלט כ-400 יהודים שהסתתרו במקום עם הפלישה הגרמנית לעיר. 20 בתי כנסת נוספים נשרפו ביום הזה, חלקם עם האנשים בתוכם, כשרבים מאלה שנמלטו מהאש נרצחו בדם קר. המצעד יצא מהאנדרטה בבית הקברות היהודי הישן, דרך הגטו, עד לאנדרטה של בית הכנסת הגדול שנשרף. המצעד הסתיים בטקס ממלכתי במעמד נשיא לטביה ואישי ממשל נוספים.
מנהל הפעילות האירופית של מצעד החיים, מישל גור ארי, השתתף במצעד ונשא דברים בטקס: ״גם בעיצומה של סערה גיאו-פוליטית ביבשת יש חשיבות רבה לקיום מצעדי החיים באירופה, בכל מקום בו חיו יהודים ונרצחו בשואה. לצערי דור הניצולים הולך ונעלם, ועל כן משימתנו לשמור את זיכרון השואה בחיים חשובה מתמיד״.
בעדותו של שורד השואה דולגיצר שבתאי, שנולד בריגה, הוא סיפר על פלישת הגרמנים לעירו: "ב-1 ביולי בלילה, נכנסו הגרמנים לרחוב שלי וגירשו משם את כל היהודים וירו בהם. למחרת התרחשה הפעולה הכי גדולה בריגה. הלטבים, שלא חיכו להגעת הגסטפו, פרצו לאלפי דירות ואסרו כ- 5,000 יהודים, מהם כמעט אף אחד לא שרד". ״הלטבים״ מספר שבתאי, ״רק חיכו להגעת הגרמנים. הם התחילו להשתולל באופן פרוע והרדיו המקומי קרא לעם הלטבי להתייצב ולנקום את נקמת העם שלהם נגד הקומוניסטים והיהודים. היכו אותנו, התעללו בנו והטילו עלינו שורה של איסורים: "איסור להופיע בגנים, ללכת לקולנוע, לקנות מוצרי מזון - רק במקומות מסוימים. היה חוק נוסף שאסר על היהודים ללכת על מדרכות, אלא על יד המדרכות. אחר כך צריך לענוד את הטלאי הצהוב ומי שלא היה עושה זאת, אז היו אוסרים אותו והוא לא היה שב בדרך כלל".
שבתאי שרד את השואה לאחר שעבר את הגטו ומספר מחנות עבודה עד לשחרור: ״החיים במחנות העבודה היו קשים. עבדנו בקור מקפיא, רעבים וחיים על מרק ופת לחם מדי כמה ימים. התמותה אצלנו הייתה המונית. שנכנסו הרוסים, אני זוכר שכבר לא יכולתי ללכת. זחלתי. קיבלתי כיכר לחם. רציתי רק לשתות. המזל שלי שנשארתי בחיים״.
בארגון מצעד החיים העולמי מסרו כי בחודש יולי יתקיימו שני מצעדים נוספים, האחד בפריס לציון האקציה הגדולה של יהודי העיר ובוורשה לזכרו של יאנוש קורצ׳ק.