מבקר יהודי שמעיד על עצמו כי ביקר כבר ביותר מ-55 מדינות עם קהילה יהודית שלח לקהילה מכתב נרגש עם תום ביקורו: "כתבתי לכמה חברים ובני משפחה אחר כך כדי לספר להם כמה התרגשתי מהביקור בקהילה. אני לא חושב שקודם לכן שמעתי תפילות ושירים נלהבים כל כך בבית כנסת. לא רק כוחם של הקולות המתפללים יחד ריגש אותי, אלא גם הסמליות של כל כך הרבה יהודים שהתאספו בבית כנסת במדינה שהושפעה מאוד מהאינקוויזיציה״, כתב.
ד״ר מייקל רות׳וול, צאצא למשפחה של יהודי גרמניה שנרצחו באושוויץ, מנהל את שני המוזיאונים של הקהילה. שמות סבו וסבתו מופיעים ב"חדר הזיכרון" במוזיאון השואה של הקהילה על קיר המציג את שמותיהם של אלפי קורבנות. כשהוא מדבר על האנדרטה הניצבת בכניסה למוזיאון היהודי ועליה חרוטים שמותיהם של כמעט אלף איש ואישה שנרדפו על ידי האינקוויזיציה בפורטו, הוא אומר, "הצעיר ביותר בן עשר, המבוגר ביותר בן 110 וגם שמותיהם של בני משפחת שפינוזה רבים מופיעים על האנדרטה. כל אלה לא עצרו את בואו לעולם של ברוך שפינוזה, שנים אחדות לאחר מכן, בעיר אמסטרדם״.
בשנת 2012 היה בית הכנסת כמעט בניין רפאים, עד שחברי הקהילה המעטים שיפצו את המבנה הענק והצליחו לשכנע מלון סמוך לפתוח מסעדה כשרה עבור תיירים יהודים. המלון הסכים לשלם עבור רב מישראל שיארגן את הפעילות, ולפתע היו לקהילה בית מלון, מוסד המגיש אוכל יהודי, תיירים יהודים ומנהיג דתי. במקביל, הקהילה פנתה לאוניברסיטה מקומית בבקשה לספק קורסים לרפואת שיניים לסטודנטים צרפתים צעירים. יוזמה זו משכה אל הקהילה כ-300 תלמידים צעירים מצרפת והיא הקימה עבורם בית כנסת שני, וגם דאגה ביחד עם ארגון חב"ד למשפחה ממוצא ספרדי המטפלת ודואגת לצרכיהם של הצעירים הלומדים רחוק מהבית.
סביר היה להניח כי המדינה הפורטוגזית תהיה גאה בהתפתחות הקהילה היהודית שלה, בהתחשב בכך שלאיחוד האירופי תוכניות לקידום החיים היהודיים. אך בשנת 2022 שלחה שרת המשפטים גינויים אנונימיים, אשר לטענתה קיבלה, אל עמיתיה במשרד התובע הכללי. זה כל מה שהיה נדרש. שוטרים מליסבון פלשו ברגל גסה לבית הכנסת בעיר פורטו בצורה לא חוקית ומשפילה.
שישה חודשים לאחר מכן, קבע בית המשפט לערעורים בליסבון כי הפעולה המשטרתית "התבססה על שום דבר". אך הנזק כבר נעשה ושמה של הקהילה הושחר ב-150 מדינות, במיוחד בפורטוגל. עשרות אלפי מסרים של שנאה ואפליה כנגד הקהילה הופצו ברשתות החברתיות ובתקשורת, רשימות של אנשי עסקים מהקהילה היהודית פורסמו בעיתון המזוהה עם הממשלה שהיתה אז בשלטון, גרפיטי רוסס על בית הכנסת ועל המסעדות הכשרות, איומים בפצצות על בית הכנסת המרכזי ומוזיאון השואה התקבלו בקהילה וברחובות העיר התקיימו הפגנות כנגד "בעלי דירות ציוניים בפורטו", ועל כמה מהשלטים בהפגנה אף נכתב - "אין חיפה, אין בואביסטה" (מיקום בית הכנסת המרכזי).
לפני עשר שנים, כאשר נשאל מדוע האנטישמיות אינה משתוללת בפורטוגל, ענה סמואל ינובסקי, חבר ותיק בקהילה היהודית בפורטו, בפשטות: ״כי אין מספיק יהודים״. ינובסקי נולד למשפחה בלארוסית שנמלטה מהפוגרומים במדינות השכנות. הוא זוכר עד היום את היום בו נכח בחנוכת בית הכנסת כדורי מקור חיים בשנת 1938, בשעה שבתי כנסת ברחבי אירופה נאלצו לסגור את שעריהם. ממרומי גיל 90 הוא מאמין כי ״הקהילה צריכה להשקיע בתרבות, בהיסטוריה ובחב"ד, כי יש להם ילדים רבים והם אלו שישמרו את המשכיותו של העם היהודי״.
התרעות פיקוד העורף