אז ראש חודש אלול אומרים בני עדות המזרח סליחות, ובני אשכנז נוהגים לעשות זאת מאז מוצאי שבת האחרונה לפני ראש השנה.

אמירת הסליחות נועדה להעיר את לבבות בני ישראל ולהכין את לבנו לקראת הימים הנוראים, שכן בלתי אפשרי לדלג בבת אחת מחיי חולין של שנה שלמה ולקפוץ עשרות שלבים למדרגה רוחנית כה גבוהה של ראש השנה. אמירת הסליחות מערב ראש חודש אלול מעלה אותנו מדרגה אחר מדרגה בסולם עד לקומה רוחנית הראויה לנו לעמוד בה בימים הנוראים.

כמה הרהורים נוקפים את נשמותינו בבואנו למעמד הסליחות. ראשית, תחושה קשה של אי־נוחות. "לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. מה נתאונן ומה נאמר, מה נדבר ומה נצטדק? נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה אליך, כי ימינך פשוטה לקבל שבים... כדלים וכרשים דפקנו דלתיך... נא אל תשיבינו ריקם מלפניך".

כולנו יודעים את האמת. כמה רחקנו מקיום הבטחותינו מלפני שנה. כמה צריכים אנו לבקש סליחה ומחילה מבורא עולם על הפרת התחייבויותינו. והנה אנו ניצבים מבוישים להגיש דין וחשבון שנתי.

כאן מתעוררת אי־נוחות קשה. המעמד קשה לנו. הרי כבר לפני שנה ושנתיים ושלוש ביקשנו סליחה. הבטחנו לפתוח דף חדש. ביקשנו למחוק את העבר. והנה אנו שוב פעם כאן. באותו מקום. אותו סיכום עלוב של השנה החולפת. שוב נשמע את דרשת הרב בשבת שובה, אשר יעורר אותנו לשנות דרכנו. וכי אין לנו בושה שוב לבקש סליחה?

# # #

נחמתנו היא אחת. בכך נבדל הקב"ה מבשר ודם. אדם, אם נפגע פעם וסלח, ואחר כך פגעו בו שוב - יתקשה לסלוח בשנית. בוודאי שיתקשה לסלוח בפעם שלישית או רביעית. בשלב מסוים יסרב לסלוח כלל. אבל הקב"ה אינו נוהג כך. מכיוון שהוא יתברך, אינסופי, כך גם מידת הסליחה והמחילה שלו אינסופית. הוא יכול לסלוח לא רק פעמיים, אלא עד אינסוף, בתנאי שבאים אליו בלב שלם - אם כי שבור מתוך חרטה אמיתית. והוא יתברך, יסלח וימחל.

כך גם מבאר את הדברים הרב מנחם ברוד שליט"א, מדובריה הגדולים של חסידות חב"ד: אומנם יש להתבייש, לחוש כלימה על כל אותן החלטות טובות שלא עמדנו בהן. זאת בוודאי חייבים. אבל להתייאש אסור! גם מי שנכשל במשך 80 שנה יכול לפתוח דף חדש ולזכות למחילה מאת הקב"ה, שהוא "רב סליחות".

יש מידה של היטהרות, ממשיך הרב ברוד, בעצם בקשת הסליחות. אדם אינו אוהב להרגיש אשם. לחוש שהוא חייב לבקש סליחה. אנו אוהבים להיות צודקים. נכונותו של היהודי לבוא למעמד הסליחות ולהודות שהוא אשם - כשלעצמה מורידה את רוח הגאווה המפעמת בתוכו, את הממד הגשמי שבאישיותו, ומעלה את הזוך הנפשי שבפנימיותו. מתוך תחושות אלו נגיע בעוד מספר ימים לפסגת הימים, ליום הכיפורים, ליום המחילה האלוקית. ראויים הדברים להפנימם בשבת האחרונה של השנה.

שבת שובה: מידת הסליחה והמחילה של הקב"ה היא אינסופית

אדם, אם נפגע פעם וסלח, ואחר כך פגעו בו שוב - יתקשה לסלוח. בוודאי שיתקשה לסלוח בפעם שלישית או רביעית. בשלב מסוים יסרב לסלוח כלל. אבל הקב"ה אינו כך