מתפללים רבים פוקדים את בתי הכנסת בתקופת חגי תשרי, אלא שתקופת הקורונה הכניסה לחיינו גם את מנייני הרחוב, שבהם מתפללים התכנסו בפינות רחוב, על מדרכות, בחצרות בתים ובגינות ציבוריות על מנת להתגבר על מגבלות הסגר והריחוק החברתי.
ד"ר תמר אריאלי, ראש המקבץ לפוליטיקה וממשל בחוג ללימודים רב־תחומיים במכללה האקדמית תל־חי, שחקרה את הנושא, מצאה כי למרות הסרת המגבלות, מאות מנייני רחוב מוסיפים להתקיים גם היום בכל רחבי הארץ: ברעננה, מודיעין, מזכרת בתיה, זיכרון יעקב, פתח תקוה, רמת גן, קריית גת, קריית שמונה, בית שמש, יד בנימין ועוד. בירושלים התופעה נרחבת במיוחד. "בקורונה אנשים התפללו בחוץ מתוך כורח, אבל עם ביטול ההגבלות מתפללים רבים בחרו להישאר בחוץ מתוך רצון, וזה אומר דרשני", אומרת ד"ר אריאלי.
במאמר שפרסמה, "מנפלאות הקורונה: תפילה במרחב הפתוח", טוענת ד"ר אריאלי כי מנייני הרחוב מאפשרים שינויים "שלא דמיינו שהם אפשריים לפני הקורונה", בהם עירוב נוסחי תפילה אשכנזי וספרדי, ובמיוחד היעדרה של המחיצה המפרידה בין גברים לנשים. "במנייני הרחוב המחיצה לא קיימת (למעט בודדים שהוציאו מחיצה גם לרחוב)", אומרת ד"ר אריאלי. "בלי ישיבות ודיונים סוערים, אלא בחסות תחושת חירום ואווירת הארעיות שהכתיבה המגיפה, הוסרה המחיצה וניתנה הזדמנות לחוויה לא מוכרת של תפילה, כמעט ללא הפרדה בין גברים לנשים ואף לישיבה משפחתית".
ד"ר ענת קוטנר, 45, היא אחת מאלו שהחלו להתפלל במנייני רחוב בתקופת הקורונה, לאחר שהתאוששה מהמחלה שבעטייה הייתה מאושפזת במצב קשה בטיפול נמרץ. "כשחזרתי מבית החולים רציתי לברך 'ברכת הגומל'", היא מתארת. "יצאתי מביתי בשכונת קטמון, חציתי את הכביש והצטרפתי למניין המתפללים ברחוב ברוריה המקביל. ברגע הראשון הבנתי כמה קל למשוך את תשומת לבו של הגבאי ומנהל המניין ליאור ברק. אמרתי לו שאני רוצה לברך 'הגומל', והוא אמר 'סבבה'. התרגשתי מאוד כשמתפללי המניין, חלקם אנשים זרים שמתגוררים ברחוב, בירכו אותי. זה היה עוצמתי".
מאז ועד היום ד"ר קוטנר מתפללת בקביעות במניין ברוריה, כשהיא נושאת עמה כיסא מביתה ומתמקמת על המדרכה. "נעים ונוח לי כאישה לא לשבת מאחורי מחיצה", היא אומרת. "אני אוהבת שבני הצעיר, כמעט בן 14, יושב בקרבתי כשבא לו. בבית הכנסת הוא לא יכול היה להתקרב אליי בעזרת הנשים. נכון, יש נשים שיושבות הרחק מאחור, ואחרות שיושבות יותר קרוב ממני. בחוץ הכל זורם וחופשי, פשוט וטבעי. טוב לי להתפלל כאן בלי התסבוכת והרשמיות של בית הכנסת".
גם נתי ברוקס, 48, נשוי ואב לארבעה, מתפלל במניין שבגינת ברוריה מאחורי ביתו: "זה התחיל כדבר זמני בקורונה, ועם ביטול ההגבלות, כשבתי הכנסת נפתחו מחדש, הוחלט לפזר את המניין בגינה. אבל כוחות השוק דרשו להמשיך ולקיימו, בעיקר בערבי שבת. אנשים ממשיכים להגיע כי זה נוח ונעים, שלא לדבר על מזג האוויר הירושלמי.
מה שמושך במניין הרחוב הוא חוסר הרשמיות וגבולות שאינם ברורים. במניין שלנו מתפללים גם חרדים, יש עירוב נוסחים של אשכנזים וספרדים, ואפשר להבחין במשפחות שיושבות ביחד. אומנם הן לא יושבות במרכז, ונשים לא נמצאות בקרבת החזן. יחד עם זאת, לא הייתי מחפש פה אידיאולוגיה עמוקה, שכן לאחר סיום התפילה, המקום חוזר להיראות כמו גינת משחקים".
"מנייני הרחוב והגינות משפיעים על רשות הרבים", אומרת ד"ר אריאלי. "אנשים מתפללים בגינות ציבוריות בשעה שילדים משחקים במתקני השעשועים. בבית הכנסת, כידוע, נוהגים להשתיק את הילדים, ואילו בגן השעשועים המתפללים אמורים לשהות איתם בדו־קיום, להכיל את ההפרעות ורעשי הרקע, שכן הם הפולשים לטריטוריה של הילדים ולא להפך". לדברי ד"ר אריאלי, יש בעלי תפקידים בבתי הכנסת ובקהילה שמודאגים מסירובם של המתפללים לנטוש את מנייני הרחוב ולחזור לבתי הכנסת.
לפני 14 שנים, בעקבות פציעתו הקשה בתאונת דרכים של העיתונאי מנחם הורוביץ (חדשות 12), נמנע ממנו להגיע לבית כנסת לאמירת קדיש על אביו שנפטר באותה שנה. כתוצאה מכך, החליט להפוך את סלון הבית שלו בקריית שמונה לבית כנסת "חסדי תחיה", שאליו היו מגיעים כ־30 מתפללים בניצוחו של הרב אריאל פריש. בתקופת הקורונה עבר המניין לחצר הבית. "בית הכנסת אפוף בקדושה מיוחדת, שבחלקה מתפוגגת באוויר הצח", אומר הורוביץ. "מנייני הרחוב חושפים את בית הכנסת לקהלים שונים, גם לחילונים. עם היציאה החוצה, נוספו מתפללות למניין שלנו. בחוץ אין הפרדה מוכתבת, ואין מחיצות".
לפני כחודשיים, בגלל החום הכבד, החליטו מתפללי "חסדי תחיה" לחזור פנימה אל בית הכנסת שבסלון, אבל כשאחד המתפללים החל להשתעל, ועלה החשש שמא ידביק את רעיו המתפללים, המניין שוב יצא אל מקומו באוויר הפתוח. לדברי הורוביץ, בתקופת הקורונה ולאחריה פעלו ברחבי העיר לא מעט מנייני רחוב, שחלקם הגדול נסגר ממש לפני חגי תשרי.
ד"ר אלכס בהרב, 67, חוקר במכון לאבולוציה ומרצה באוניברסיטת חיפה, מתפלל קבוע במניין הרחוב בשכונת מגוריו בזיכרון יעקב. "גם כשניתן ההיתר לחזור לבתי הכנסת, חשבנו שההיתר פזיז מדי", הוא אומר. "כידוע ההדבקות קורות ברובן בתוך חללים סגורים, ולפיכך התגבשנו 25 תושבים והמשכנו להתפלל בחוץ. עם בוא החגים אנחנו מקווים שיאפשרו לנו להתפלל בערב שבת ובמוצאי שבת בגן ילדים, שבתוך גינת המשחקים. עוד אנחנו מקווים שנקבל ספר תורה למניין שלנו".
התרעות פיקוד העורף