"אתם ניצבים היום כולכם" - אומר המדרש (תנחומא ניצבים א'): אמר חזקיהו, למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות? (בפרשה הקודמת כי תבוא). לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתיים, הוריקו פניהם ואמרו: "מי יכול לעמוד באלו?". מייד קרא להם משה והיה מפייסם: "אתם ניצבים היום כולכם. אימתי? בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת שנאמר חיים כולכם היום".

שני מסרים מתוך עידוד ולא חלילה מתוך ייאוש אומרים חז"ל.

ראשית, אם תהיו מאוחדים, תתגברו על כל מכשולי החיים. כדבריהם: "בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת? אבל אם נוטל אחד־אחד, אפילו תינוק משברם. וכן אתה מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולם אגודה אחת שנאמר 'בימים ההמה, יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו' (ירמיהו נ', ד'). כשהם אגודים, מקבלים פני שכינה".

הסבא מקלם תלה בחודש אלול פתק בכתב ידו כי מי שעובר את הימים הנוראים בשלום, מן הראוי שיברך "הגומל", כי זה לא פחות נס מההינצלות ממסע במדבריות. ולמה בפועל אין מברכים? משום שאיש אינו יודע האם אלול אכן עבר בשלום... (כך סיפר ר' יעקב גלינסקי).

כיצד הדרך לעבור בשלום את המדבר? רק בכוח הרבים. בשיירה!

המסר השני שמעבירים חז"ל במדרש הנ"ל, משדר מסר של הרגעה בחשבון המצוות מול העבירות שכולנו נידונים בהם בראש השנה. הרמב"ם קובע שבראש השנה האדם נדון על פי רובו "והוא (הקב"ה) היודע איך עורכים הזכויות כנגד העוונות" ומה היחס בין המצוות לעבירות.

אנו אומנם בני אנוש חסרי הבנה בחשבונות שמיים, אבל חז"ל פתחו לנו פתח להבנה כלשהי בעניינים אלו המצויים בחביונו של עולם. על הפסוק "ורדפו מכם חמישה מאה (כלומר שחמישה מכם ירדפו מאה אויבים) ומאה מכם רבבה ירדופו", שואלים חז"ל – וכי כך הוא החשבון? הלא צריך היה לכתוב שמאה מכם (שהם פי 20 מאותם חמישה) אלפיים ירדופו (שהם פי 20 ממאה). אלא אינו דומה מועטים העושים את התורה למרובים העושים את התורה.

יש הבדל עצום אם אדם יחיד עוסק בתורה. כדברי האור החיים הקדוש (רבי חיים בן עטר, מגדולי פרשני המקרא, 1696־1743) שאינו דומה אור השכינה השורה עם האחד, לזה השורה עם שניים או עם עשרה העוסקים בתורה.

ממילא, אם ישנו ציבור גדול המקיים מצוות אך גם עבירות יש ביניהם, אז למצוות יש כוח הרבים והזכויות שורות על כל הציבור (כחיבור של כל המצוות של כל יחיד המצטרפים יחדיו), אך העבירות נעברות על ידם רק כיחידים. כל אחד בצקלונו. ואין בכוח העבירות של כל יחיד לעמוד מול מבול הזכויות של הציבור כולו, ובוודאי שהברכה תשרה על ציבור כזה.

זהו המסר של "אתם ניצבים כולכם" – יחדיו!