ישנן מספר נקודות דמיון בין חגי סוכות ופסח. חז"ל אף לימדו דינים שונים מחג אחד למשנהו עקב "גזירה שווה" בין שני החגים. אוסיף רעיון נוסף אשר לדעתי חופף חגים אלו, שבכל זאת שונים במקצת זה מזה.
הרעיון הוא שאין מוותרים על אף יהודי. בפסח מלמד אותנו בעל ההגדה שסביב אותו שולחן מסובים כל סוגי הבנים. החכם מלא בחוכמה, התם שניתן לכוונו לדרך הנכונה, החסר כישרון שאינו יודע כלל להתבטא ולשאול, ואפילו הרשע לא נפקד מקומו. כולם יחדיו סביב אותו שולחן. אכן, תמונה של אחדות.
בסוכות שתי מצוות מרכזיות. הישיבה בסוכה ונטילת ארבעת המינים. וידועים (וכבר הוזכרו כאן בעבר) דברי חז"ל על ארבעת המינים והדמיון שלהם לארבעה חלקים בעמנו.
האתרוג, יש בו טעם וריח והוא הנעלה והמובחר שבמינים, ודומה הוא לאנשים שיש בהם תורה ומעשים טובים והם מהווים את המדרגה הגבוהה של הקהילה. ישנו ההדס, שיש בו ריח אך חסר טעם, כך ישנם בני אדם שיש בהם תורה אך אין בהם מעשים טובים.
הערבות, אין בהן לא ריח ולא טעם וכנגדן יש אנשים שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים. הלולב (תמר), שיש בו טעם אך אין בו ריח, כך הם אותם אנשים שיש בהם מעשים טובים אך ללא תורה.
אומר המדרש: "מה אעשה בהם? לאבדם אי אפשר! אלא יש לאגדם יחדיו ויכפרו אלו על אלו".
בפסח אומנם ישובים כל סוגי הבנים יחדיו, אך כל אחד במחיצתו ולכל אחד מעניקים תשובה שונה בהתאם לתפיסתו ולידיעותיו. בסוכות, לעומת זאת, כל המינים צמודים יחדיו ומחובקים ואגודים איש לאחיו. אפילו האתרוג המהודר, אם נברך עליו את ברכת המצווה בעודו בודד מאחיו, הרי זו תהיה ברכה לבטלה. וכיצד ניתן לגרום שברכתו לא תהיה לבטלה? רק אם נצרף אליו את שלושת המינים הנותרים, כולל הערבה חסרת הטעם והריח.
על התמיהה שמעורר האתרוג: "האם אני זקוק שערבה זאת הריקה מתוכן תבוא ותכפר עליי, שאני כולי טעם וריח נעים?". התשובה היא כן באל"ף רבתי. גם הצדיק בעל התורה והצדיק בעל המעשים הטובים זקוק לאהבת הערבה, לאותם יהודים רחוקים שנסיבות חייהם הרחיקום והם אינם בעלי תורה וגם לא מעשים ראויים, אך בלעדיהם גם אתה הצדיק אינך שלם ורק בחיבוק בינך לבין כל פלגי האומה, חיבוק בלתי ניתן לניתוק, אפשר לכפר על עוונות קטנים ונסתרים שגם צדיקים לוקים בהם – שכן "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", כמאמר חכמינו.
ומי מכפר על אלה? אלו אותן הערבות שאומנם אינן נשמרות בדל"ת אמות של הלכה כמו האתרוג השמור בקופסת כסף או זהב, אך שמא לקה במידה מסוימת של גאווה – ועל כך מכפרות הערבות.
זהו היתרון והשוני של חג הסוכות על פני חג הפסח. אומנם ארבעה מינים שונים בין חלקי עמנו, אך לא ניתן לוותר על אף אחד מהם ורק כשכולם יחד, ניתן להכריז "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ".