המחדל החמור, הקריטי, המסוכן שממשלת ישראל הנוכחית אשמה ואחראית להיווצרותו הוא העלמותה, אי מציאותה של ישראל -מדינית, לעומתית, תקשורתית- מול התעצמות נוכחותה, פעילותה והשפעתה של איראן מזרח התיכון ובמיוחד בקרב שכנותיה של ישראל. בעת שמומחים בישראל ובארה"ב עוסקים בהערכות על התקדמות איראן למדינה גרעינית – לא עובר כמעט יום בלי שלא מתפרסם דיווח על מהלך מצד איראן, או התפתחות מצד מדינה ערבית באיזור שחושפים באופן ברור את הצלחת איראן והשיגיה בקידום מטרתה לההפך לגורם מרכזי ומשפיע באיזור.
התפתחות דרמטית: איראן וסעודיה הודיעו על חידוש היחסים בין המדינות
באמצעות צד שלישי: סעודיה שוקלת "לפתוח בדיאלוג" עם ארגון חיזבאללה
ראש הממשלה בנימין נתניהו דיבר לפני שבועות אחדים על חזון התקרבות בין ישראל לסעודיה וחזה הקמת רכבת מסעודיה לישראל. הרכבת הסעודית אכן כבר דוהרת. אבל בכיוון לטהרן. התחדשו היחסים בין סעודיה לאיראן – התחדשות שהביאה להתקרבות בין סעודיה למשטרו של אסד בסוריה. הרכבת הסעודית צפויה גם לעצור בתחנה שמתנוסס עליה שלט גדול עם השם חיזבאללה.
לפי דיווח שפורסם, סעודיה שוקלת לפתוח בשיחות עם החיזבאללה. לא כבר תועד שר החוץ של איראן צופה על שטח ישראל מעמדה קדמית בגבול הצפון. הדיווח המעודכן האחרון המגלה את מאמצי איראן להגברת נוכחותה והשפעתה באיזור הוא על ביקורו הצפוי של נשיא איראן איברהים ראיסי בדמשק. ביקור ראשון מאז 2010.
בדיווח מצוטטים מקורות המעורים בפרטים שלפיהם "הביקור יהיה יוצא דופן מבחינת תוצאותיו". ישראל שותקת. לא ידוע על תגובה רשמית של ישראל ליוזמות של איראן במטרה להגביר את השפעתה במזרח התיכון ובקרב מדינות ערביות. כדי להבין את עומק וחומרת מחדל השתיקה של ישראל – צריך לזכור שראש הממשלה בנימין נתניהו הוא ראש המדינה והפוליטיקאי שבעשור השנים האחרונות השקיע מאמצים עצומים במטרה להתריע ולהזהיר את העולם החופשי מהתגר ענותה של איראן ומהאיום שהמשטר האיסלמי בטהרן מהווה על השלום והבטחון בעולם.
נתניהו הצליח להציב את איראן כאיום וסכנה בראש סולם העדיפויות של המעצמות. נאומיו של נתניהו בעצרות השנתיות שלהאו'ם התמקדו בתאורים ונתונים על האיום והסכנה בהתגרענותה של איראן והסיוע שהיא מזרימה לארגוני טרור. בכל ביקור בבירה אירופית ופגישה עם נשיאים וראשי מדינות, נתניהו כראש ממשלה הסביר את הסכנה שאיראן מהווה וביקש תמיכה בכל מאמץ נגד איראן.
עכשיו, כראש ממשלה, דוקא נתניהו הוא זה שהנמיך והחליש את מעורבותה של ישראל ולמעשה העלים את נכוחותה כגורם מתריע מול ההתפתחויות האחרונות מצד איראן, שמעצימות את נוכחותה והשפעתה גם ואפילו במדינות ערביות הגובלות עם ישראל. אם יש ראש מדינה ופוליטיקאי שיודע, מכיר והפנים את העובדה שבלעדי שיתוף פעולה עם ארה"ב, בלי תמיכה הצהרתית מצד הבית הלבן ובלי סיוע אמריקאי בתחומים הנדרשים במטרה לבלום את התגרענות איראן ולעצור את מאמציה לחדור כגורם מרכזי
במזרח התיכון הפוליטיקאי הזה הוא בנימין נתניהו. אין בזירה הבינלאומית עוד מדינאי שכל כך מבין מקרוב ומבפנים שבלעדי שיתוף פעולה ותיאום עם ארה'ב אי אפשר ליזום לנהל ולקדם מאמצים נגד איראן כמו בנימין נתניהו. שוב, דוקא נתניהו כראש ממשלה נראה כמי שמזניח, אדיש, ולא מוטרד כל כך, לפחות לא כלפי חוץ, מהנתק בינו לבין נשיא ארה'ב ג'ו ביידן. זהו נתק המעגן, המזין ומעצים את עובדת העלמותה של ישראל ממרכז ומוקד המאבק נגד איראן –נגד התגרענותה ונגד חדירתה כגורם נוכח ומשפיע במזרח התיכון.
בדהירתם הבלתי מרוסנת לקידום ואישור הרפורמה המשפטית יריב לוין ושמחה רוטמן נחשפים ומוכיחים כמי שלא איכפת להם בכלל מהאיום שמהווה איראן על ישראל. זה בכלל לא מעניין אותם. השניים גם לא מתייחסים בכלל לחשיבות ולמרכזיות של היחסים בין ישראל
לארה"ב. לא איכפת להם שראש הממשלה נתניהו לא הוזמן לבית הלבן ואין שום תאריך להזמנה כזאת. לוין ורוטמן אינם רוצים להבין שהסיבה לנתק המתמשך בין נתניהו לנשיא ארה'ב הוא היוזמה לרפורמה המשפטית, שמתפרשת בושינגטון ובבירות מעצמות המערב כאיום מוחשי על הדמוקרטיה בישראל.
זה לא מאוחר לשקם את יחסי הידידות בין ג'ו ביידן לבנימין נתניהו. ראש הממשלה צריך לעשות שני דברים. להצהיר באופן רשמי וחד-משמעי שתוכנית הרפורמה המשפטית נדחה ומושהה לתאריך בלתי מוגדר. דבר שני, בנימין נתניהו לא צריך להמתין להזמנה רשמית של נשיא ארה'ב לביקור ולפגישה בבית הלבן.
נתניהו צריך לעלות על מטוס ולהמריא לושינגטון. לקיים מסיבת עיתונאים בשגרירות ישראל ולומר לנשיא ביידן," אדוני, זאת חוצפה מצדי. אני יודע ומודה שככה לא מתנהגים. אבל איראן היא איום גם גרעיני וגם מדיני. אני לא יכול, לא מסוגל ואסור לי לשבת בשקט. בבקשה ממך, קבל אותי לשיחה. חשוב לי מאוד לדבר איתך על איראן".
נשמע הזוי, מופרע? נכון. אבל להניח לאיראן להמשיך במאמציה לקדם התגרענותה, במקביל לאפשר למשטר האיסלמי הפנאטי והמסוכן בטהרן לההפך לנוכחות פעילה ומשפיעה במזרח התיכון וכל זה בלי הפרעה מצד גורם דמוקרטי כל שהוא, בלי תגובה לעומתית בתחום המדיני, בלי נסיון רציני לבלום, לעצור ולערער את מאמציה ושאיפותיה הפוליטיות באיזור – זה מצב של פיקוח נפש, סליחה פיקוח נפשות לא רק לישראל אלא לעולם החופשי.
במצב כזה מותר, ראוי ואפילו רצוי להיות הזוי.