"אאורקה!", סוף־סוף מצאנו - עלצו לאחר נאום שר המשפטים בעצרת המחנה הלאומי בירושלים כל הציידים וצבא התחקירנים, ואיתם הבלשים והחוקרים שנשלחו לחפש וו להיאחז בו להטלת דופי מסוג שהוא ביריב לוין. זה קרה לאחר תקופה ארוכה שבה חיפשו את הרבב הגואל שניתן להדביק לו, ושבו והעלו חרס אחר חרס אחר חרס. לא עבירה. לא סטייה מכללי האתיקה, לא התנהלות בלתי תקינה, שלא לדבר על נשיקה. איש ישר שפיו ולבו שווים, לשונו נקייה, אידיאליסט שאפילו גדולי יריביו אינם מייחסים לו שיקולים זרים. איש קורקטי שאפילו לא מפלרטט וברמזור, גם מאוחר בלילה, כשהכביש ריק עד האופק, מחכה בסבלנות לאור הירוק.
"תפסיקו לפחד": המונים הפגינו בירושלים בעד הרפורמה המשפטית
יום השיבוש: עשרות מפגני מחאה ברחבי הארץ, איילון נחסם ופונה
נמשכים הדיונים בבית הנשיא: זאת הדרישה שהציבה "יש עתיד"
בנאום המרכזי בעצרת התמיכה בו ובדרכו זיכה לוין את יריביו, לכאורה, באור מן ההפקר, בספקו להם שבב של תחמושת: כמתחייב מכללי שמירת הקשב של כחצי מיליון בני אדם (זה המספר ולא נכון להקטינו ביודעין, כפי שעושים המארגנים החוששים לאמינותם אם יטענו לאמת), האשים לוין במשפטים חדים את השופטים בהקלה בעונשיהם של עבריינים, ביניהם גם אנסים. לא היה צורך אלא בטוויסט קל של הדברים כדי להציג את לוין באופן בוטה, כמי ששיסה את הציבור בשופטים "המגינים על אנסים...".
אלא שאמירתו של לוין לא הייתה אמירה בעלמא המנותקת מהמציאות. היא באה לבטא עמדה ביקורתית כלפי ענישה השמה במרכז את העבריין היושב באולם, במקום את הקורבן ומשפחתו. זו היא אכן רעה חולה המקוממת רבים - וגם אותו. מסתבר כי בין יתר העיוותים בהרכב בית המשפט העליון, דוגמת ייצוג יתר לשמאל, לישראל הראשונה וליוצאי המגזר הציבורי, יש בו גם ייצוג יתר למשפטנים בעלי מנטליות של בוגרי עבודה סוציאלית, וייצוג חסר לשופטים אמיתיים דוגמת אדמונד לוי, אליעזר ריבלין וג'ורג' קרא, שהפנימו שענישה חייבת להרתיע, במטרה להגן על הקורבנות הפוטנציאליים של פשיעה עתידית.
אבל גם אם האמירה של לוין, בצורה המכלילה שבה הושמעה, לא הייתה אמורה להישמע מפי שר משפטים, עדיין - הניפוח והצביעות בהתנפלות המתלהמת עליו מקוממים. הרי עוצמת התגובה לדברים מזכירה לי התנהלות בזויה של ספורטאי שנעשתה עליו אומנם עבירה, אבל הוא מביים נפילה מוגזמת שמנסה להעצים את רישומה של הפגיעה, כדי להטעות את השופט ולגרום לו לשלוף כרטיס אדום למבצע העבירה, וכך להקנות שלא כדין יתרון מספרי לקבוצתו.
אני לא זוכר התלהמות דומה כשיצחק רבין כינה את מתיישבי הגולן "פרופלורים" וכאשר שמעון פרס כינה את בוחרי הליכוד "חומייניסטים", ודוד בן־גוריון את בגין "מוקיון" - וגם לא כשמנהל מטה הבחירות של אהוד ברק שמר על זכות השתיקה בעת חקירת העמותות שניהל, ושעל פי החשד חרגו בצורה גורפת מהמותר בכללים שנועדו להבטיח בחירות טהורות והוגנות.
בכל המקרים הללו הושמעו גינויים כמצוות אנשים מלומדה. מרבית התגובות כלפי החריגות האלה של "הצד הנכון" הדגישו שמדובר במעידה חד־פעמית לא אופיינית. ואפילו גילו הבנה חומלת לנסיבות ולמניעים של הפרות החוק. אבל ללוין לא יסלחו ולא ישכחו, בדיוק כשם ששנים הזכירו למנחם בגין את אמירתו הלא מוצלחת מ־1981 בנוגע לבריכות השחייה של הקיבוצים, ולנתניהו את הלחישה לאוזנו של הרב כדורי.
אלא שהסגנון הלא אופייני שבו בחר לוין להתבטא הוא לא רק תולדה של דרישות נאום בפני ציבור גדול, שאתה לא יכול לתקשר עמו בהצלחה בסגנון דיבור בחוגי בית. לוין מבין לעומק שכללי המשחק השתנו. הם מוכתבים כעת על ידי האופוזיציה החוץ־פרלמנטרית החדשה, שאיבדה כל רסן מאז ניצחון נתניהו בבחירות. לוין מבין שהאופוזיציה העבירה את השיח הציבורי מהפרלמנט לרחוב וגיבשה לעצמה גוש שנאה מוסת, חמוש בשקרים בוטים, שפועל ללא מעצורים לסכל את הכרעת הבוחר באמצעות הפרות חוק המוניות, מכפיש את כלכלת המדינה בעולם כדי לחבל בה, ודוחף את תומכיו בצבא לאיומי סרבנות.
גוש השנאה הוא ערב רב אנרכיסטי, שלאיש אין מנדט להתפשר בשמו. ודאי לא הנציגים נעדרי הסמכות והמעמד העצמאי שמינו יאיר לפיד ובני גנץ לייצג אותם בכנסת, או להניף את דגל תנועת המחאה בבית הנשיא. כשהם מתיימרים לייצג את המחאה, הם משולים לשני הקבצנים בניו יורק שאחד מהם קונה מהשני, בכסף שאין לו, את גשר ברוקלין שלא שייך לשני - אך שניהם לוחצים ידיים בהתלהבות ויוצאים לחפש: האחד מימון והשני את הבעלים של הגשר. והנמשל הוא שלזהבה גלאון, עמוס שוקן ובן כספית יש יותר השפעה על השאלה אם תהיה פשרה או לא, מאשר לגנץ, לגבי איזנקוט ולא כל שכן לראש האופוזיציה לפיד.
השבר הטקטוני באופוזיציה התחולל בנובמבר האחרון. אז אירעה תקלה חמורה לגרעין הקשה המעורב והמוביל של הקוטב השמאלי של השיח הציבורי בישראל, שנותר אילם וחסר ייצוג בפרלמנט הישראלי. 150,783 אזרחיות ואזרחים דעתנים המעורבים קשות בשיח הציבורי בישראל. ובהם כל הגרעין הקשה של ארגוני המחאה (קריים מיניסטר, נשים בשחור, קומנדו הגשרים, מפגיני בלפור וכיו"ב) לא רק שלא הצליחו להרכיב את ממשלת המרכז־שמאל נקי־נקי שלה ייחלו, בלי איילת שקד ואביגדור ליברמן וסער, אבל עם איימן עודה ואחמד טיבי. הם קיבלו ממשלה בראשות "העבריין" שאותו "הרשיעו" מזמן בפשעים חמורים, אלא שהם, האוונגרד המוביל של הגוש, הגרעין האיכותי הקשה שלו, נותרו אילמים מתחת לאחוז החסימה, חסרי ייצוג בכנסת.
מצביעי מרצ המתוסכלים, שנותרו חסרי בית פוליטי בפרלמנט, הפכו עצמם לתנועה חוץ־פרלמנטרית ויצאו לרחובות להוות גרעין קשה להפגנות. לרחובות הערים יוצאים כלל מצביעי מרצ על זקניהם וטפם. לבוחרי מרצ מצטרפים בורחי מרצ אחוזי חרטה שהצביעו ליש עתיד - ופריפריה של אידיוטים שימושיים, שנתפסו לתעמולה שקרית בוטה ונעדרת אחיזה בעובדות, ששותפים להפצתה מרבית אמצעי התקשורת שהפכה ברובה לשקשורת.
לוין הבין שהרוב בכנסת, אף שלא חלפה אפילו חצי שנה מאז הבחירות, אינו מספיק ושצריך לצאת לרחובות כדי להגן על ההכרעה הדמוקרטית שקיבל העם בבחירות. שהרי לכל בר דעת ברור שהנושא על הפרק הוא לא הרפורמה המשפטית אלא הפלת הממשלה, והחלפתה בשלטון המיעוט בהובלת הזרוע השיפוטית הלא נבחרת של הממשל. זו המנציחה את עצמה בהתעלם מכללי המשחק הדמוקרטיים. ומה שהכי מדהים הוא שלפי מיטב כללי שפת הניו־ספיק האורווליאנית, אנשי גוש השנאה שואגים "דמוקרטיה" "דמוקרטיה", בעודם חותרים להנציח כאן דיקטטורה נאורה.
למזלה של הממשלה, האירוע הפוליטי המשמעותי ביותר במקומותינו משחק לטובתה - העובדה שתאריך הבחירות הבאות לכנסת הוא נובמבר 2026. עד אז, אם הכלכלה תצמח רק בממוצע הגידול של עידן נתניהו עד כה ולא באופן אקספוננציאלי, יחד עם הגידול המתמשך של האוכלוסיה, תהליך ההשלמה של העולם הערבי עם קיומה של מדינת ישראל יתחדש, ההשקעה בחיזוק משטרת ישראל שתניב פירות בהורדת אחוזי הפשיעה בישראל, ובייחוד במגזר הערבי, ויוקר המחיה יירד, הלך הרוחות המעיק השורר במקומותינו יהפוך לזיכרון עמום. ממש כמו הקורונה והסגרים, המסיכות והחיסונים, האזורים הסגורים והתווים בכל צבעי הקשת.
במקרה כזה, המחאה תגווע, הליכודניקים יחזרו להרים את הראש ואולי יפסיקו לטרוק טלפונים לים הסוקרים המתקשרים אליהם בתדירות שלא הייתה כאן מעולם שלוש וחצי שנים לפני הבחירות. ואז תשקוט הארץ ותחזור למנהגה הרגיל: גנץ והשמאל מנצחים בסקרים, הליכוד זוכה בבחירות - ואז כולם נרגעים... עד שהשמאל מתאושש וחוזר להוביל בסקרים (מלבד בערוץ 14) ובא לציון גואל.
הכותב הוא נשיא בית הדין של הליכוד