בשעה שהשורות האלה נכתבות, מבצע "מגן וחץ" מסרב להיאסף אל אבותיו. אווירת הניצחון בצד שלנו הוחלפה במבוכה קלה כשמטחי הירי של הג'יהאד האסלאמי, הארגון הקיקיוני והטורדני הזה, סירבו לגווע, אלא להפך, החלו להתעצם. מטח כזה פגע אתמול בערב (חמישי) בבית ברחובות, הרג את אחד מתושביו ופצע מספר דו־ספרתי. הנה, גם בצד שלנו יש מראות של הרס אזרחי והג׳יהאד טעם, סוף־סוף, דם ישראלי.
"תבואו מהר, כל הבניין מפורק": כך נשמעו הקריאות למד"א אחרי הפגיעה הישירה ברחובות
סקר: האם צריך לסיים את מבצע "מגן וחץ" בעזה?
זה לא אומר שהפסדנו. זה אומר שניצחון ישראלי הוא אירוע חמקמק, קשה להשגה וכמעט אוטופי, בעוד הג׳יהאד זקוק רק לנפילה טובה אחת כדי לבוא על סיפוקו. זה מה שנקרא עימות א־סימטרי. בעימותים מהסוג הזה צריך לדעת איך בדיוק להיכנס ומתי בדיוק לצאת. אם אין לך כוונה להיכנס לעזה ולשלוף את כל הטרוריסטים ממחילותיהם, נסה לעשות את הדברים כמה שיותר קצרים, השג את הישגיך מיד בפתיחה וחתור לסיום כמה שיותר מהר. ככה זה נראה ביומיים הראשונים של מגן וחץ, עד שהשתבש מה שבדרך כלל משתבש.
אסור לשכוח שהג'יהאד הוא השחקן החלש ביותר בשכונה, הילד הכי קטן ומנוזל שכל אחד מוריד לו כאפה מתי שבא לו. העובדה שארגון קיקיוני כזה מטריל מעצמה כמו ישראל בכל פעם שמשהו לא בא לו טוב בעיניים, צריכה להטריד את כולנו. העובדה שחמאס יוצא נשכר מהסבבים האלה אינה מעודדת (נחזור אליה בהמשך).
צה"ל, חיל האוויר, השב"כ ואמ"ן מוכיחים התקדמות ניכרת מסבב לסבב. רמת הדיוק עולה, המודיעין עוצר נשימה ממש, היכולת לשבש ולסכל פיגועים, שיגורים וכוונות בטרם ייצאו אל הפועל חסרת תקדים. אין בעולם מדינה שמסוגלת להשחיל פצצה מדויקת בשעת לילה מאוחרת לשלוש דירות שונות בשלושה אזורים שונים בלב הרצועה הצפופה בעולם ולהרוג שלושה מראשי הטרור הבכירים שמנסים לפגוע בה, בתוך חמש שניות. גם לא ארה"ב.
תמונותיהם של הילדים שנהרגו קורעות לב ועדיף היה להימנע מהן, אבל עם כל הצער והקלישאה שבדבר, מי שמסתתר מאחורי נשים וילדים לא יינקה. הם משגרים מאות ואלפי רקטות ללא הבחנה לעבר הילדים שלנו, והם עושים את זה אחרי שפינינו את רצועת עזה עד האינץ' האחרון, בתקווה שתוקם שם סינגפור על הים התיכון. במקום זה, קיבלנו את הסניף הדרומי של חיזבאללה. כל מה שהם צריכים לעשות כדי שהמצור יוסר וילדיהם יוכלו לגדול בנחת זה להפסיק את הטרור, להכיר בזכותה של ישראל להתקיים ובהסכמים שנחתמו בינה לבין הפלסטינים. זה גדול עליהם, כנראה.
כל זה מתאפשר אך ורק בזכות העובדה שיש בישראל מערכת משפט, חקירה ואכיפה עצמאית, הוגנת ומוערכת. אם החוק לביטול עצמאותה של מערכת המשפט (הוועדה למינוי שופטים) היה עובר באותו שבוע מר ונמהר שבו פוטר שר הביטחון יואב גלנט, ברגעים אלה ממש רבים מקציני צה"ל ולוחמיו היו נחשפים לאפשרות של צווי מעצר בינלאומיים.
לא, אין כאן הגזמה. ישראל היא חלוצה אמיתית בכל הקשור לדיני מלחמה ובעיקר למאבק א־סימטרי נגד ארגוני טרור החוסים מאחורי אזרחים בשטחים אורבניים צפופים. בג"ץ הכשיר את הסיכול הממוקד, וההכשרה הזו אומצה מסביב לעולם. הפרקליטות הצבאית הראשית שלנו נהנית משם טוב ואמין בעולם. היא מלווה את צה"ל ונתונה לפיקוחו של בג"ץ, שנחשב בעולם למגדלור משפטי ומודל לחיקוי. ברגע שניתן לפוליטיקאים אפשרות למוטט את המגדל הזה, הוא יתמוטט על ראשנו וימחץ את השכפ"ץ הגלובלי שממנו אנחנו נהנים מאז קמה המדינה.
האם זה יפריע לביביסטים להמשיך להסית נגד בג"ץ? ברור שלא. האם זה יקלקל להם את התזה שלפיה אהרן ברק הוא המן הרשע המודרני? ברור שלא. לפני כמה שבועות סיפרתי כאן איך היה זה בג"ץ שאפשר, לאחר עיכוב של עשרות שנים, להקים את אצטדיון טדי בירושלים, שנבלם על ידי שרי הפנים של ש"ס. הנה סיפור קטן נוסף, המעיד בפעם המי־יודע־כמה, שלבית המשפט העליון אין פניות. לא פוליטיות, לא כלכליות, לא גזעניות או אחרות.
הילה אלרואי היא הכתבת (המצוינת) לענייני בריאות של ערוץ 13. בשנת 1996 היא עתרה לבג"ץ נגד שר הפנים, היועמ"ש ויגאל עמיר, בדרישה לשלול מרוצח ראש הממשלה רבין את האזרחות הישראלית שלו ולא לאפשר לו להצביע בבחירות לכנסת.
אלרואי התבססה על סעיף בחוק האזרחות הקובע כי שר הפנים רשאי לשלול את אזרחותו של אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינת ישראל. לדברי אלרואי, רצח ראש ממשלה הוא הפרת אמונים כזאת ואין סיבה לא לשלול את אזרחותו של עמיר ולאפשר לו להצביע בבחירות לכנסת, אחרי שרצח את מי שנבחר בהן כדין. בג"ץ דן בעתירה בהרכב אקטיביסטי: השופט אהרן ברק, השופט יצחק זמיר, השופט מישאל חשין. ההרכב הזה זרק (סליחה, הילה) את אלרואי מכל המדרגות. היא גם חויבה בתשלום הוצאות (3,000 שקל).
פסק הדין בנוי לתלפיות ונכתב על ידי השופט זמיר (ברק וחשין הצטרפו). הוא מסרב להיכנס לשיקול דעתו של שר הפנים, שלא הסכים לשלול את אזרחותו של עמיר. הוא הגן על זכות היסוד של יגאל עמיר לאזרחות ולהצבעה, אף שהיא לא מעוגנת בחוק יסוד. הנה משפט מתוכו: "אולם השר החליט כי בנסיבות המקרה אין די בכך כדי להצדיק שלילה של זכות יסוד, גם אם היא זכותו של רוצח. ברור כי אין זה בשל כבודו של הרוצח, שהוא מונח במקום בו הוא מונח, אלא בשל כבודה של הזכות".
הטור המלא מתפרסם ב"מעריב סופהשבוע"