את קמפיין הבחירות שלו לנשיאות 2024 השיק דונלד טראמפ ב־25 במרץ בוויקו (Waco), טקסס. במדינה אדומה הנחשבת שלו, עמד טראמפ על במה בוויקו ואמר לאוהדיו: "אני הלוחם שלכם, אני הצדק שלכם, אני הנקם והשילם". כל יום בחייו חוצה טראמפ פעמיים את גבול הטעם הטוב.
דבריו הדהדו בציניות מרושעת. באותו תאריך ב־1993, בתום מצור של 51 ימים, הסתערו סוכני ה־FBI ורשויות אחרות על המתחם בוויקו שבו התבצרו דיוויד כורש ומאמיניו. בתום קרב יריות, שנחשב להתנגשות האלימה והקטלנית ביותר על אדמת אמריקה מאז מלחמת האזרחים, עלה הבניין במאונט כרמל באש; 82 דיווידים, כולל נשים וילדים, נהרגו. טראמפ הגיע לוויקו כדי לרקוד על האדמה הספוגה בדם ולהגדיר מיומה הראשון את אופייה של מערכת הבחירות שהוא מתכוון לנהל.
וויקו היא אם כל חטאת; ממה שהתרחש בה התנחשל גל אלימות שלא שכך עד היום והוא צובר תאוצה קטלנית. מה שקרה בוויקו לפני 30 שנה היווה רוח גבית למיליציות החמושות שהסתערו ב־6 בינואר 2021 על גבעת הקפיטול כשהן שועות לזעקת הקרב של טראמפ. שם, קובעים דן הרבק ולו מישל, מחברי ביוגרפיה חדשה, הייתה נקודת המפנה הדרמטית בחייו של טימותי מקוויי, שהביאה אותו להחנות משאית נפץ באוקלהומה סיטי ב־19 באפריל 1995, במלאת שנתיים לתופת בוויקו. שם החל אלכס ג'ונס הצעיר במערכת הפייק ניוז שלו ושיווק תיאוריות קשר ברשת. מקוויי נתפס, נשפט והוצא להורג; ג'ונס הפסיד לאחרונה בתביעת דיבה ענקית שרוששה אותו, להורי הילדים שנהרגו בטבח בסנדי הוק, קונטיקט.
כהרגלה, מוכנה אמריקה לשמוע את האמת המרה על עצמה, מטווח ביטחון של 30 שנה. שני ספרים חדשים על אירועי וויקו; ניתוח מבריק של מקוויי מאת ג'פרי טובין, הפרשן המשפטי של CNN; והסדרה "וויקו: אפוקליפסה אמריקאית" (נטפליקס).
ביום שני, 19 באפריל 1993, בשעה 12:32, העיר לחיים סוכן ה־FBI ביירון סייג' את רשת הכריזה הגדולה במתחם מאונט כרמל בוויקו. כמו מעטים לפניו ורבים אחריו, היה סייג' מודע לסמליות הגדולה של הזזת האצבע שלו. במשך שבעה שבועות שקדמו לאותו יום חרוך ולוהט תחת שמש טקסנית נטולת רחמים, סייג' ו־51 מומחים שונים לניהול משא ומתן עם חוטפים, ניסו לשכנע את דיוויד כורש ואובדי דרך מצאן מרעיתו הדיווידים (Branch Davidians), לעזוב את המבנה התעשייתי בחלקה של 360 דונם כ־15 קילומטר מזרחית לוויקו. כעת היה המבנה אפוף להבות.
למרות צוותי טלוויזיה שהתמקמו סביב המתחם ותיעדו את המצור המתמשך, עד התיעוד המוצג לראשונה ב"אפוקליפסה אמריקאית", קשה היה להתרשם מחמת הזעם, הנחישות הקטלנית, תאוות הנקם והרצח בעיניים שבו התנפלו סוכני ה־FBI על חברי כת מאמינים שבויים בתסביך אלוהים של כורש הכריזמטי. רק כאן ניתן לראות את חילופי האש הכבדים, ההסתערות החזיתית - כאילו היה מבנה העץ הרעוע ובו המתבצרים, חוף אומהה בפלישה לנורמנדי והאויב הם נאצים ולא אזרחים אמריקאים - והכמות הבלתי סבירה של תחמושת שנורתה עד שהקירות קרסו מכיוון שחוררו.
זה היה סופה ההיסטרי, האכזרי ולא מחויב המציאות, של סאגה שהייתה מעוגנת עמוק כל כך בלבו של האתוס האמריקאי: הזכות לחיות את חייך כפי שאתה מבין; הזכות לשאת נשק; הבוז הצורב וההתרסה כלפי הרשויות; אוזלת ידם, קוצר רוחם של שלטונות החוק ואצבע קלה מדי על ההדק של נציגיו בשטח ותחושת הנקם שהניעה אותם. להסתערות הראשונה התאמנו הסוכנים עם בכירים מהכומתות הירוקות, שהיו אמונים על לוחמה בווייטנאם ולא על אדמת אמריקה. הם היו מצוידים ברובי צלפים, תת־מקלעים ורימוני הלם.
כרגיל במחלוקות הנצחיות הללו, שום דבר אינו מרגיע את הרוחות הסוערות. לא הדעות השונות על כורש, לא ההיגיון הקלוקל של ה־FBI להסתער על המתחם תחת מטריית מידע על כוונת הנצורים להעלות את עצמם באש. אחרי מצור ארוך החליטו ב־FBI שעד כאן ושהגיעה העת לסלק את המפגע. עזרו להחלטה שמועות שהמתבצרים נערכים להתאבדות המונית ולהעלות את הבניין באש.
במהלך הפשיטה הראשונה של ה־ATF (אלכוהול, טבק ונשק), נהרגו ארבעה מהסוכנים המסתערים ושישה משוכני המתחם. הסוכנים המעידים ב"אפוקליפסה" מספרים בתמיהה נעלבת שלא היו מודעים לעובדה שבידי כורש ואנשיו היה רובה צלפים 0.5, עם תחמיש חודר כל מהסוג שרואים בסרטים של סילבסטר סטאלון שבו מסיר קליע את ראשו של האויב. המודיעין על הנשק בידי כורש ואנשיו היה לקוי. לכן נהרגו ארבעה סוכנים על הגגות ומאחורי מחסה אפקטיבי לכאורה.
אחרי וייטנאם חלחלו כלי נשק חדשים וטקטיקות של לוחמה לעורף האזרחי והעלו את רף הקונפליקט המזוין. האלימות הפוליטית מבית הייתה כעת "ריקושט קטסטרופלי" של הלוחמה בדרום־מזרח אסיה. ככל שפחתה סכנה ברורה ומיידית מבחוץ, התבייתו רשויות החוק על מוקדי אלימות אפשריים מבית והפעילו נגדם כוח בלתי סביר.
בעיקר מעורר תרעומת היה הגילוי שה־FBI שיקרו לכולם, כולל לוועדת חקירה של הסנאט, ופתחו בירי על המבנה אחרי שריססו אותו משך שעה ארוכה בגז מדמיע אלים במיוחד, הדומה בהרכבו הכימי לציאניד, והעלו באש את מבני העץ שהיו ספוגים בחומרים דליקים. הבדיקה הפתולוגית הראתה שרבים מהגברים, הנשים והילדים מתו מחנק, נשרפו או נמחצו מקריסת הגג והקירות עליהם, ושלפחות 20 מהם נורו למוות על ידי חבריהם או ירו בעצמם. ילד בן 3 אחד נדקר למוות, ובין ההרוגים היו 25 קטינים. כורש, שנפצע מירי פעמיים בהסתערות הראשונה, ניהל משא ומתן עם ה־FBI משך 51 ימים. חלק מהזמן בתום לב וחלק באיומים. גם כאשר הגיעו להבנה על יציאה מסודרת מהמתחם, הבהיר כורש כי הוא ממתין להוראה מפורשת מאלוהים, שהתמהמה. ב־FBI בחרו לא להמתין להשגחה העליונה. כורש נורה במצחו, כנראה על ידי אחד מאנשיו.
מקוויי, שעקב אחרי הדרמה מפלורידה, יצא לטקסס. הוא נעצר ונבדק חצי תריסר פעמים מחוץ למאונט כרמל. המחשבה שניקרה בו הייתה שהוא היה יכול להרוג את כל הסוכנים עם רימון יד. מה שראה בשטח, הרתיח אותו; 16 טנקים מדגם "אברמס", מיטב השריון בארסנל של הפנטגון, הקיפו את האזרחים הנצורים במבנה כמו חיות טרף הממתינות להתנפל.
עד "אפוקליפסה אמריקאית" הייתה העדות המרכזית על האירועים בוויקו ספר שכתב דיוויד תיבודו, אחד הניצולים המעטים מהשריפה ומי שהעביר שנתיים מחייו במחיצת ורנון האוול, שמו האמיתי של כורש; הוא שינה את שמו אחרי ביקור בישראל שהשפיע על חייו ועל דרכו, ומצעיר סובא בירה, מעשן ואופנוען - הפך לסוטה מין עם יומרה משיחית ואמונה שהוא תחייתו מחדש של ישו. כורש היה נגן גיטרה בינוני, ותיבודו הצטרף ללהקה שלו כמתופף ונשבה בקורי המשיחיות של הצעיר בעל השיער הארוך ומשקפי הטייסים. הוא היה אחד מתשעה ניצולים, העיד בהגינות ועזר לחורר את גרסת הקאבר־אפ של ה־FBI, משום שראה במו עיניו כיצד פרצה האש. בוויקו נשרפו אשתו ובתו.
הדיווידים היו פלג של האדוונטיסטים שפרשו ב־1840. כורש כינה עצמו "משיח סוטה" שנמשח בידי אלוהים לקיים יחסי מין עם בתולות, להעמיד 24 צאצאים ולהקים צבא שיעמוד לצדו בקרב האחרון של גוג ומגוג נגד בבל בארמגדון. חוץ מדתו, העידו הניצולים על כורש, הוא חי עבור שני דברים בלבד: סקס ורוק'נרול. כורש הבטיח כי המוזיקה תעשה אותם כוכבים ו"יהיו נשים שיתחננו שאשכב איתן. ים של בתולות".
עד מותו העמיד כורש 17 ילדים מנשים שונות, כולל נערות וילדות, שחיו איתו במתחם. הוא הצליח לשכנע את מאמיניו כי הקץ קרוב וטוב יעשו אם יתגייסו לקרב האחרון בין הטוב לרע. את זה עשו מאחזי עיניים משיחיים לפניו ואחריו. החידוש של כורש היה דרישתו מהנשים והגברים שנהו אחריו לנטוש את חיי המין שלהם, גם הנשואים שביניהם. הוא "התנדב" לשאת ב"נטל" של המיניות עבור העדה כולה. מין היה לדבריו "אבן נגף ענקית, מקור עיקרי לכאב בין נשים וגברים".
עד התערבות ה־ATF חיה קהילת הדיווידים בוויקו בשלום ובשכנות טובה עם שכניהם. הם לא היו יותר מוזרים או פוגעניים מהאמיש בפנסילבניה. כורש לא היה אינטלקטואל גדול. לימודי התנ"ך שלו, כפי שתועדו בצילומי וידיאו פרטיים, היו אלמנטריים למדי. גם שאיפות הגדלות שלו - חוץ מאשר בנושא המיני - היו צנועות יחסית לאלה של משיחים מטעם עצמם. היה לו קו פתוח להשגחה העליונה, ורוב הזמן הוא חיכה להוראות משמיים.
ה־ATF גילו שהדיווידים מנצלים פרצות בחוק וסוחרים בנשק בתערוכות נשק שבהן יכולים כולם לקנות ולמכור ללא הטורח של הניירת הרגילה. אלה הנסיבות שבהן הצטברו במתחם כלי נשק רבים, חלקם אוטומטיים. ל־ATF היה סוכן שתול במתחם, ועליו הוטלה האחריות להפעיל את האזעקה. ב־28 בפברואר השמיע השתול קול בחשש שהחברים מתכוונים למכור באופן בלתי חוקי נשק אוטומטי ורימוני יד. סוכני ATF פשטו על המתחם על פי תוכנית שהוכנה קודם לכן.
זה היה פיאסקו קטלני. הדיווידים זיהו את הסוכנים במדים השחורים מנקודות התצפית שלהם ופתחו באש. ארבעת סוכני ה־ATF שנהרגו היו מבוכה גדולה לסוכנות, שחבריה רצו נקמה. הכוחות לא שיערו שייהדפו במכת אש חזקה ולא היה להם גיבוי של אמבולנסים, תאג"דים ומסוקי פינוי. כשהם נעזרים בכלי רכב של אנשים פרטיים, נסוגו הסוכנים תוך שהם נושאים את מתיהם ואת הפצועים על מכסי מנוע של משאיות ועל גבם. הצליעה המביכה לעיני המצלמות יצקה בסוכנות תסכול רב, מה שהביא בהמשך להעברת הפיקוד ל־FBI, שנחשב כשיר יותר ומתאים למשימה. רובה הצלפים עב הקוטר היה מסוגל לחדור ולעבור מנוע של משאית.
הימים היו ימי שנתו השנייה של הנשיא קלינטון בבית הלבן. שרת המשפטים שלו הייתה ז'נט רינו, אישה שמידת התאמתה לתפקיד עוררה שאלות רבות ושקיבלה החלטות קשות ושגויות שהביכו את הממשל. עד המצור שהחל בהתקפה הכושלת, בא והלך כורש מהמתחם חופשי, יצא ללמד תנ"ך או לבלות בברים מקומיים. שום דבר לא הפריע ל־ATF לעצור אותו, אבל זה היה קל מדי ולא כלל את כת מאמיניו וסליק הנשק שלהם. ה־ATF וה־FBI מעולם לא היו מופת ודוגמה להתנהלות מבצעית חכמה ואחראית, כפי שהוכיחו מקרים דומים שבהם נהרגו חפים מפשע כמו ברובי רידג'.
בכל יום נתון במהלך המצור הממושך היו במאונט כרמל לא פחות מ־700 אנשי חוק מסוכנויות שונות. קו טלפון פתוח לכורש היה מאויש בידי 51 נושאים ונותנים שונים. כל איש וגישתו ותפיסת העולם שלו. מההאזנה להקלטות של השיחות הארוכות עם כורש עולה שהצעיר הכריזמטי לא היה בלתי הגיוני בדיאלוג עם המתווכים. הוא ניסה להגן על זכויותיו ולא התנהג כמי שרוצה להתאבד עם אנשיו. ה־FBI התחכם ורימה אותו בכל הזדמנות, ואז היה כורש מנתק מגע.
גארי נוסנר, אחד המתווכים הבכירים, הסתייג ממדיניות ההטרדה הקטנונית של הבולשת וטען כי המצור ייגמר באסון. כדי להטריד את הדיווידים, להשאיר אותם ערים ולהפחיד אותם, השליך ה־FBI רימוני הלם על כל מי שיצא מהבניין הנצור. סוכנים חשפו את ישבניהם לעבר המשפחות שהתבוננו בהם מחלונות המתחם. הלוחמה הפסיכולוגית כללה השמעת מוזיקה וקולות רועמים באמצע הלילה: נזירים טיבטיים מתפללים, שפנים נשחטים וננסי סינטרה שרה במערכת הגברה מחרישת אוזניים, "מגפיים אלו נועדו להליכה". במהלך המשא ומתן הניח כורש ל־FBI לחלץ 35 נצורים, 25 מהם ילדים.
בסוף חודש מרץ ניצל ה־FBI את עזיבתם של שבעה מאנשי כורש ושלח טנק שהשתולל, דרס ומעך את כל המכוניות שחנו סביב המבנים. זו הייתה חמת זעם חסרת טעם והיגיון, ובאותו לילה הודיע כורש בטלפון כי אף אחד לא ייצא יותר לחופשי. מראה הטנק ב"אפוקליפסה אמריקאית" הוא כשל פיל פצוע הדורס את כל הניצב בדרכו. זה מראה שהדעת לא סובלת, בעיקר נגד אזרחים שכל רכושם ומכוניותיהם נרמסו לנגד עיניהם. זה היה מיצג מביש שלא שירת שום היבט מבצעי והסגיר את הלך הרוחות ב־FBI.
כדי ללבות את היצרים במהלך המצור המתמשך, מה שהסגיר את אוזלת ידו של ה־FBI, החלה חרושת שמועות על התעללות מינית בילדים קטנים. על ילדות שנשלחות לבדר את המשיח. לפעמים התעורר הרושם כי הסוכנים קינאו בסגנון חייו המתירני והנפשע של כורש. לצמרת ה־FBI גירדו הידיים ברצון לפתור את המשבר ולהסיר את הפיאסקו שנפרש מדי ערב על מסכי הטלוויזיה.
הבולשת שכנעה את ז'נט רינו כי תינוקות מוכים במתחם וכי כורש - שנפצע משני כדורים במותנו בפשיטת ה־ATF - מגביר את התנכלותו המינית. מאוחר יותר הודתה הבולשת כי לא היה בידיה כל מידע מוצק בנושא, אבל רינו נכנעה ללחץ ואישרה את הפשיטה המתוכננת, שכללה כמות מסיבית של גז מדמיע.
כחרגול ענק נראה בחומר הטלוויזיוני טנק אברמס שהוסב למרסס גז עם צינור גדול דמוי משפך במקום קנה התותח, דוחף את החדק שלו דרך הקירות הדקים, שוב ושוב, ומרסס בגז מדמיע. אחר כך פער הטנק חורים גדולים במתחם, "כדי להניח לנצורים לצאת". העובדה שהדיווידים השיבו אש, דרדרה את המבצע במהירות. לא ברור מי הצית את האש, אך המתחם היה מוצף בחומרי בעירה ונוזלים דליקים. ה־FBI טוען כי כורש נתן את הפקודה להצית את המתחם.
מי שהיו לו מסיכות גז במתחם, לבש אותן. הנשים והילדים התכנסו בבונקר מבוצר שתקרתו קרסה עליהם. המבנה הארוך בער משני עבריו ובתוך דקות ספורות השתוללה אש עזה. תיבודו ראה את משפחתו וחבריו נחנקים מהגז והעשן לפני שניסה את מזלו והצליח לצאת חי דרך חור בקיר. 36 גופות שרופות נמצאו בבונקר וביניהן שני תינוקות שנולדו באותו יום. הגרסה הרשמית של ה־FBI הייתה שאת האש הציתו הדיווידים. שנים לאחר מכן הודו אנשי הבולשת שרימוני גז שנורו פנימה עלולים היו להצית אש.
הכדורים בראשם של כורש וגוויות אחרות הסגירו מה שנראה כ"הסכם התאבדות" שהוצא לפועל. "יכול להיות שכמה מאיתנו לקו בשיגיונות אפוקליפטיים", אמר תיבודו. "אבל אם הרשויות חשבו שהן נאבקות בחבורה פסיכוטית של קנאים דתיים, מה היה הטעם לדחוף אותם מעבר לגבול ההיגיון וההכרה?".
ההתרחשות בוויקו לא נתנה לטימותי מקוויי מנוח. "טים", שאל אותו אביו, "מדוע אתה באובססיה על וויקו?". עבור מקוויי הייתה וויקו "הקש ששבר את גבה של החירות האמריקאית והדם הראשון שנשפך במלחמה עתידית". עבור מקוויי, חבר בקו קלוקס קלן שהשתתף במלחמת המפרץ, כותב טובין, אמריקה הייתה מלאה במיליציות חמושות שחיכו לרגע המתאים ולקריאת הקרב להרים נשקן נגד הממשל.
לפני שהוצא להורג היה מקוויי כלוא בקולורדו, שם התיידד עם טד קזינסקי, היונבומבר, ועם רמזי אחמד יוסף, הראשון שניסה להפיל את מגדלי התאומים ב־1993. יוסף ראה במקוויי אח לנשק: "מעולם לא פגשתי מישהו עם אישיות כה דומה לשלי", אמר.
הפיגוע של מקוויי באוקלהומה סיטי היה ההשראה של אריק האריס ודילן קלבולד, שביצעו ירי המוני בבית ספר תיכון בקולומביין, קולורדו. הם בחרו ב־19 באפריל 1999, יום השנה השישי לשריפה בוויקו והרביעי לפיצוץ באוקלהומה סיטי. כוונתם הייתה להרוג יותר אנשים ממקוויי. הם זכורים כמי שירו וטבחו ללא הבחנה, אבל הם הניחו מטעני נפץ אדירים שלא התפוצצו. אילו היו מתפוצצים, ההערכה היא שכ־500 אנשים היו נהרגים.
"מה שקרה בוויקו", כותב ג'פרי טובין, "היה ההשראה למקוויי באוקלהומה סיטי ולהסתערות על הקפיטול ב־6 בינואר. הדיבור של המורדים בשטח של קרייני הרדיו הימניים היה נפיץ ומתסיס אף יותר. הרטוריקה הזאת הובילה לאלימות פוליטית בעבר ותמשיך לעשות כך בעתיד".
הכרזתו של טראמפ על פתיחת הקמפיין שלו לנשיאות 2024 בוויקו מעידה כי הארזים ואזובי הקיר בוערים בתיאום מושלם ובאש עזה.