שנאת חרדים היא האופנה החדשה שמציגה לנו המחאה. בהחלט געגועיי למילה ״דיקטטורה״ ואפילו ל״שפחות״. בהן לפחות היה ממד משעשע מרוב הגזמה. לשנוא ציבור שלם לשם השנאה זה באמת דבר שמצריך הרבה אנרגיה. כשדיברו על שוויון בנטל, נגעו בנקודה. אבל למה להוביל את המחאה למקום ענייני, אם אפשר פשוט לשנוא מגזר שלם שמהווה חלק גדול באוכלוסייה?
המפלגות החרדיות, כמו מפלגות אחרות, נבחרו לכנסת באופן דמוקרטי, רק נזכיר. אלא שלהן, בניגוד למפלגות אחרות ובדומה למפלגות הערביות למשל, יש הנהגה חזקה. אפשר לכעוס על סכומי העתק שתקציב המדינה מייעד למגזר החרדי במסגרת ההסכמים הקואליציוניים, אבל אי אפשר שלא להתרשם מההנהגה החרדית שדואגת למגזר שלה. זאת בניגוד למנהיגים אחרים שרק עסוקים בלהסית נגד כל מהלך של הממשלה. מתי הם לאחרונה הביאו בשורה אמיתית עבור הציבור שלהם?
את ההנהגה החרדית המגזר מעריך ומכבד. ראינו זאת בהפגנה הראשונה בבני ברק, איך קיבלו את פניהם של המוחים והאירוע עבר חלק. כך דרשו המנהיגים וכך היה. אבל למתדלקי המחאות ושנאת החרדים זה לא מספיק. בכרזות הזמנה להפגנה שנערכה שלשום נכתב כי יחלו ב"מצור על בני ברק". אני מוכרחה להודות שזה באמת מרשים יותר ממצור על המספרה של שרה נתניהו בכיכר המדינה. אלוהים ישמור, כמה שנאה.
שיא הצביעות והיהירות נשבר כשאותו הגוש שדרש הידברות תוך שהוא משבית את המדינה בימי זעם ובעצירת טיסות ומסחר, ואותו הגוש שכל כך אוהב לומר את צמד המילים "הסכמות רחבות", לא מבקש שום הידברות עם מגזר שמגיע מאותו העם. אותו המגזר שחי איתו כתף אל כתף באותה המדינה, שהג'יהאד האסלאמי יורה עליו את אותם הטילים, ואותם אויבים מבקשים להשמידו.
תקציב המדינה אף פעם לא זוכה למחיאות כפיים, או עובר בשקט. זו הפוליטיקה, תמיד יש מפסידים. הפעם כאמור נוסף אליו רובד חדש שאפשר לצרוח במחאות ולפמפם בתקשורת. אגב, היה לו פרומו קטן בקורונה – שנאת חרדים.
אלא שהשבוע נפל דבר: הרשויות המקומיות הרשו לעצמן להשתמש בהורים ובילדים ככלי במו"מ. הטענה של הרשויות המקומיות "החזקות" שלא ייגעו בכספי הארנונה היא מוצדקת. לממשלת ישראל יש עוגה תקציבית, שתהיה רובין הוד ותחלק לרשויות "העניות" בחלוקה הגיונית ולא תגזול מהרשויות.
אלא שהשביתה הזו על חשבון ההורים והילדים לא הזיזה לשר האוצר, שהודיע לראשי הרשויות שהוא ממשיך בדרכו. זה היה יום מיותר וסתמי, שלא קידם דבר מלבד זעם של הורים שדרשו תשובות, כשבתוך 24 שעות קיפלו ראשי הרשויות את השביתה המיותרת במדינה. בהחלט חבל להסתבך עם הורים כועסים כמה חודשים לפני הבחירות לרשויות המקומיות.
ההחלטה של השלטון המקומי לשביתה עם החרגה של מערכת החינוך הגיונית. ראשי הערים טוענים שאין להם כוונה לוותר ונבדקים צעדים חריפים נוספים, כלשונם. נפלא, שיילחמו בכל כוחם וכישרונם בהחלטות ממשלה שגוזלות משאבים מהעיר, אך זה לא נכון להילחם בתושבים.
אלא שזה לא הספיק לי וממרומי גיל 36 (וחצי) החלטתי שאני עושה מהלך ומחפשת חוג כזה לקשישות כמוני. מצאתי! השבוע התייצבתי לאימון ניסיון בבגד גוף, גולגול מתוקתק וברק בעיניים, ולא רק לאור העובדה שהוא התקיים בשעות של האמבטיות וההרדמות.
אם הנפש דורשת מהגוף אימון כאסח של שפגאטים, קפיצות בחבל והנפת כדור ורוד מהמם לתקרה ותפיסתו באלגנטיות – כך יהיה כעת בכל שבוע. במרוץ החיים בין הקריירה, האמהוּת והרי הכביסה, שמחתי למצוא תחביב מרגיע וקליל לנשמה. בקיצור, מתי האולימפיאדה?
התרעות פיקוד העורף