בהתחלה הם הכריזו שהם מקבלים את תוצאות הבחירות. הם אומנם מתנגדים לתוכניות הממשלה, אבל לא לעצם קיומה. כי בכל זאת: היו בחירות והעם אמר את דברו. התועמלנים שלהם, חלקם מתחזים לעיתונאים, הקפידו להדגיש שהם לא מנסים להפיל את הממשלה, רק למנוע ממנה מלהשליט כאן דיקטטורה.
בצל סערת הכספים הקואליציוניים: ארגוני המחאה צעדו בבני ברק
בן גביר חגג, ישראל כ"ץ שר: מצעד הדגלים בירושלים הסתיים
הם הקפידו לגרש את הערבים מההפגנות, למנוע הנפת דגלי אש"ף, לא לדבר על "הכיבוש", כי כל אלו הפריעו ליצירת התדמית של "מאבק למען הדמוקרטיה", לסיסמה "אין כאן ימין ושמאל", או להפצת השקר של "רוב העם איתנו". אבל היה ברור שהם נחושים לבצע את תוכניתם, ובכל מחיר.
בתוך שבועות אחדים, משגויסו הרבבות, משהוצבו הגייסות על מחנותיהם השונים וחולקו התפקידים על פי תוכנית כתובה מראש, מתוזמרת היטב, ממומנת בשפע - שוב לא היה צורך בכל המגבלות הללו. במהרה חשפו מארגני המחאה את כוונתם האמיתית: הפיכת הממשלה לדמון לא לגיטימי כדי להפילה ברחוב. לא בקלפי. אסור היה כמובן להצהיר על הכוונה המפורשת הזו מוקדם מדי, ולכן היה צורך ליצור מטרת ביניים כדי לגייס המונים. וזו נמצאה בדמות חוקי הרפורמה המשפטית.
מיד ייאמרו הדברים: תפקידה של האופוזיציה במשטר דמוקרטי הוא לבקר את הממשלה, להציב לה אלטרנטיבה ולהחליפה בבחירות חוקיות. מה שאסור במשטר דמוקרטי הוא לפגוע במדינה ולהאשים את הממשלה - לחבל בכלכלה שלה, לשתק את המדינה, לשדל מדינות זרות להתערב בענייני הפנים של המדינה, לנסות לחולל מלחמת אזרחים, להסית ולשסות את חלקי החברה אלו באלו. אסור להשתמש בצבא או במשטרה או בזרועות הביטחון האחרות כדי להכניע את הממשלה. זו אינה דמוקרטיה. זוהי הפיכה. אסור לשרוף את המועדון כדי להחליף את הנהלתו.
אבל זה בדיוק מה שהם עשו. תחת איום בהפיכה צבאית, הממשלה הוכנעה - ודחפה את הרפורמה המשפטית למקפיא של בית הנשיא. מאותו רגע היה צורך למצוא מטרת ביניים חלופית. דגל חדש שאחריו יצעדו ההמונים המגויסים להפלת הממשלה. והדגל הזה נמצא, לאסוננו, בדמות מערכת הסתה חסרת תקדים נגד הדתיים בכלל והחרדים בפרט. וכל "בני האור" הפכו כהרף עין לבני חושך של שנאה חשופה.
לא היה צורך בכלי נשק חדשים. אלו תמיד היו כאן: רק מיעוט מהחרדים משרתים בצבא, רבים מהם אינם עובדים. המצב הזה מוכר מאז קום המדינה, אבל תמיד חיפשו דרכים לתקן את המצב. ועכשיו, כיוון שמנוי וגמור עם מתנגדי הממשלה להתעלם מרצון העם כפי שהובע בבחירות, וכיוון שלטעמם מותר לעשות זאת בכל מחיר (וגם מחיר של קרע קשה בעם אינו גבוה מדי לכיסם העמוק), וכיוון שגם הם מבינים שהדמוגרפיה הפנימית בקרב אזרחי ישראל היהודים פועלת נגדם - היו חייבים להציב את החרדים כאויבי העם כאן ועכשיו.
ואם צריך להשתמש לצורך זה בקריקטורות אנטישמיות ממש שבהן מוצגים החרדים כטפילים תאבי בצע - מותר. ואם צריך למען המטרה הקדושה של החלפת השלטון לפרק את העם למרכיביו - לו יהי. והנה, בהחלטה של מארגני המחאה הוחלפו באחת הסיסמאות. מה לנו "פסקת ההתגברות"? או "הוועדה לבחירת שופטים"? פאסה. מעתה אמרו "משתמטים ובוזזים", עם כמה תמונות של שרים וח"כים דתיים. ההפגנה הבאה תצא לבני ברק. ראו, נאורים: כמה קל לתמרן אתכם מסיסמה לסיסמה.
כשנרתמו המילואימניקים של "אחים לנשק" למאבק נגד השינויים במערכת המשפט, כשהסרבנים איימו לא להפציץ באיראן, עוד התפתלו והסבירו לציבור שהם חוששים מאובדן העצמאות של בית המשפט העליון כי רק יוקרתו מצילה אותם מהעמדה לדין בהאג באשמת ביצוע פשעי מלחמה.
תירוץ חלש מאוד להפיכה צבאית, אבל נניח. והנה השבוע באו המילואימניקים הללו, והטילו שטרות כסף בחצרו של גולדקנופף במיצג מכוער. מה הקשר בין היותם חיילים ביחידות עילית - להחלטת ממשלה נבחרת כיצד היא מחלקת את תקציב המדינה? גם התקציב הזה הוא "הפיכה שלטונית"? גם זה "חורבן הדמוקרטיה" שרק בשמה הם מתנדבים לשרת במילואים? ובכך חשפו את כוונתם להשתמש בצבא לכל צורך פוליטי שהוא.
תאמרו - המילואימניקים הללו נושאים בנטל ההגנה על המדינה, והחרדים - רק מקצתם עושים זאת. אלא שאיש מ"האחים לנשק" לא העלה אפילו בדעתו למחות, בשם שירות המילואים שלהם, כשהחליטה הממשלה הקודמת להעביר מיליארדים למנסור עבאס לטובת התנועה האסלאמית, שגם בוחריה אינם משרתים בצה"ל.
ולפיכך ברור: גם השימוש הציני שעושים "האחים לנשק" בשנאת החרדים, אינו אלא עוד פלטפורמה שנועדה להחליף את השלטון, לא לתקן את המדינה. ואם יצליחו - לא יהססו אף לרגע קט לקנות את תמיכת החרדים במיליארדים רבים. וכבר התפרסם כיצד הציע יוגב גרדוס, ראש אגף תקציבים באוצר, מיליארד שקלים בימי ממשלת בנט־לפיד, לשני ח"כים חרדים, מאיר פרוש וישראל אייכלר, כדי לקנות את הימנעותם בהצבעה על התקציב.
רבים מהמפגינים נגד הממשלה באים משכבות מבוססות והם תושבי הערים העשירות. כך קל היה להפוך אותם ללוחמים נגד חוק קרן הארנונה. והסיסמה שהציתה את האש בשדה הקוצים הייתה "לוקחים מתל אביב ונותנים לחרדים". העובדה שהצעה זהה הייתה כלולה גם בהצעת חוק ההסדרים בממשלה הקודמת, העובדה ששר האוצר יאיר לפיד כבר ב־2014 התכוון להוביל "חלוקה שוויונית של הארנונה בין רשויות חזקות וחלשות" - אינה מעלה ואינה מורידה כשרוצים להסית נגד חרדים. העובדה שרוב הערים החלשות העשויות ליהנות מהחוק אינן חרדיות כלל, ושגם בני ברק אמורה לשלם לקרן הזו, לא לקבל ממנה, ושמדובר ב־1% לערך מתקציבי העיריות החזקות, מה שבוודאי לא "ימוטט אותן" - אינה משנה דבר.
ראש עיריית רמת גן, כרמל שאמה הכהן, הכריז על כוונתו להימנע מתשלום לקרן. מרי אזרחי. והוא וסגנו הבטיחו לסגור את מוסדות החינוך הדתיים המתוקצבים ברמת גן. נכון: רוב תושבי רמת גן הצביעו בעד מפלגות המרכז והשמאל, אבל בכל המחאה נגד החקיקה המשפטית לימדו אותנו "בני האור" כי דמוקרטיה אינה רק שלטון הרוב, אלא גם זכויות המיעוט, ושרוב של 64 חברי כנסת אינו מתיר להם לשנות את כללי המשחק.
זוכרים? או שבסערת שנאת החרדים גם המספרים והטיעונים הללו נשכחו? ואיך הרימה את ראשה המכוער שנאת הדתיים, כשיצאו תושבים מצפון תל אביב להפגין נגד ישיבת "מעלה אליהו" שכל בוגריה מתגייסים לצה"ל, כי גם הציונות הדתית, העובדת והמשרתת, ממש לא באה להם טוב בעיניים בשכונת מגוריהם?
כענן עשן קל התפוגגו כל סיסמאות "השוויון בנטל" נגד החרדים והוחלפו בסיסמאות "הם קיצוניים, להט"בופובים". המציאו תירוץ חדש. והפרופ' לכלכלה אליס ברזיס, שהפגינה מול ביתו של גולדקנופף, התנפלה בצעקות על חרדי אחד - וכשהיא מתודלקת בכל השנאה הסטריאוטיפית נגד חרדים קבעה מה יהודי ומה אינו יהודי בעיניה, והוא בטח לא משרת בצבא. מה לעשות? נפלה על אחד ששירת והוא גם עובד. אבל כשהשנאה מעוורת את העיניים - שום הגדרה מכלילה שלא היו מתירים לעצמם להטיח בערבי או במסתנן אפריקאי - נשלפת בלא היסוס כשמול העיניים מתייצב החרדי השנוא. הדתי עושק הקופה הציבורית.
החלפת שלטון בכל מחיר, אמרנו. והמטרה מקדשת את כל האמצעים. אני יודע: שונאי החרדים לא ישתכנעו מהמאמר הזה, אפילו לא יתביישו. רק שימו לב: כמה קל להשתמש בכם. איך אתם מוקפצים כמריונטות משנאה לשנאה.