מוצר נחשק: צנצנת גשם מההופעה של טיילור סוויפט | מאיר עוזיאל

משהו: הפצצה האיראנית מכילה חומר מרדים. זו הסכנה.

היא מתגרשת

כדורגל נוער

רשמתי לעצמי את החוויה שאתאר כאן כטיוטה בעת ההתרחשות שלה, אבל כמעט מחקתי הכל כי אמרתי לעצמי: "מספיק, כמה אתה יכול לכתוב על מה שקורה לך בזמן טיסות?". נכון שבשבועות האחרונים ביליתי לא מעט בשדות תעופה, אבל די.

או אז הגיע ההישג המופלא של נבחרת הכדורגל של צעירי ישראל מול נבחרת ברזיל במונדיאליטו, וחזרתי אל מה שרשמתי לעצמי באותו לילה של טיסת אל־על מרומא לתל אביב. הבנתי שיש משמעות למה שראיתי בטיסה הזאת.

אז שמעתי מדריך מדבר איתם בעברית, והבנתי: אלה ישראלים. בעצם, רק ישראלים מאחרים נמצאו שם בשדה באותו לילה ארוך. כשהקבוצה הענקית של הילדים עולה למטוס אני שם לב שיש להם כובעים של קבוצת הכדורגל "רומא", חולצות עם סמל של "רומא". אפילו אני, שלא מבין בכדורגל, יודע ש"רומא" זו קבוצת כדורגל איטלקית מפוארת שכל חובב כדורגל בעולם מכיר. בקיצור, סקרן וחטטן כמוני שואל מיד, ומסבירים לי שזו קבוצת ילדים מ״האקדמיה לכדורגל״ של מועדון "רומא" בירושלים. הם בסוג של שותפות עם קבוצת הכדורגל המפורסמת הזאת "רומא". מתברר לי שהילדים מישראל שיחקו בעיר רומא כמה משחקים, שחקני ומאמני "רומא" אירחו אותם, ועכשיו הם חוזרים לארץ.

הייתה עוד משמעות שהבנתי כאשר דיברתי מעט עם מנהל הקבוצה: זו קבוצה שיש בה ילדים יהודים, צברים, עולים, עם כיפה ובלי כיפה, וגם ארמנים, דרוזים, ערבים מוסלמים, ערבים נוצרים מכל מיני עדות: אורתודוקסים, יוונים, קתולים, ובקיצור מעורב ירושלמי עשיר וייחודי. המבחן היחיד: כישרון לכדורגל.

הגשם של טיילור סוויפט

פעם שוטטתי על הבמה הנטושה אחרי הופעה של גאנס אנד רוזס בפארק הירקון, מחפש שרידים. מצאתי חולצות טריקו של בנות שכתוב עליהן "אקסל רוז פאק מי". חולצות שנזרקו לבמה. עם מספרי טלפון. דיברתי עם חלקן וכתבתי על כך כתבה.

אבל כתבתי גם שראיתי שם על הבמה לאחר המופע ספוגים של מיקרופונים והוספתי בצחוק שאולי יש עליהם רוק של אקסל רוז. חשבתי שאני מצחיק, אבל המעריצות שפגשתי אמרו לי בעיניים כמהות: "מה? באמת? לקחת אותם? יש לך אחד בשבילי?". הן רק רצו לגזור קצת מהספוג. שוב הבנתי שכשאני מנסה להיות מצחיק, יש תמיד מי שמבין את הדברים אחרת לחלוטין.

בכל זאת בינה מלאכותית

תמיד הייתי נגד הרעיון המוזר שבן אדם ישלוט בבני אדם אחרים. אפילו השיטה הדמוקרטית לא פתרה את הבעיה. נשארנו עם השיטה הפגומה שבה אדם בשר ודם שולט בבני אדם אחרים כמוהו, ומנהיג אותם.

כאשר בן אדם מנהיג, גם היצרים שלו, גם האגו שלו, גם הטיפשות שלו, גם החולשות שלו, מנהיגים יחד איתו. אנחנו רגילים כל כך לשיטה הזו שבה אדם מנהיג בני אדם אחרים עד שאנחנו לא מסוגלים להבין שמוטב שיהיה אחרת.

לכן די שמחתי כאשר שמעתי על ההתפתחות בתחום הבינה המלאכותית, והתחלתי לחלום על יום שבו בני אדם לא ישלטו עוד בבני אדם, אלא בינה מלאכותית תשלוט ותקבל את ההחלטות.

כבר סיפרתי שפעם שאלתי את מי שיושב על הכיסא הגבוה ביותר בעולם בחקר הבינה המלאכותית, פרופ' מרכּוּס דוּ־סוּטוֹי מאוניברסיטת אוקספורד, שאלה כזו: "האם יגיע יום שבו בִּמְקוֹם שבני אדם ישלטו בנו, הבינה המלאכותית תנהיג אותנו, וכך לא יהיו עוד שליטים שמה שמכוון אותם הן חולשות אנושיות שמעוותות תמיד החלטה רציונלית?".

האיש נבהל מעט, ואמר שיום כזה לא יגיע. אבל אני מקווה שיום יגיע ובמקום שלוש רשויות יהיו ארבע רשויות: הרשות השלטת, הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות עם הבינה.

ואגיד מיד מה טוב בשלטון של בינה מלאכותית: כאשר בינה מלאכותית תשלוט, נוכל להרוג אותה בקלות אם ההחלטות שלה לא ימצאו חן בעינינו.

פינת השלולית