אני זוכר את היום הזה שבו קראתי לראשונה את ״התפסן בשדה השיפון״, בגיל 17, ומצאתי שם מישהו כמוני. קראו לו הולדן קולפילד, הוא היה הגיבור של הספר ובאחד העמודים של הספר הוא הכריז ש״יום אחד אני אבנה לעצמי בקתה באמצע היער ואחיה בה עד סוף חיי". ועד שזה יקרה הוא מציע תוכנית פעולה מאוד מעניינת.
״מה שחשבתי לעשות״, הוא אומר בספר, ״זה לעשות את עצמי כאילו אני אחד מהחירשים־אילמים האלה. ככה שאני לא אצטרך לשוחח שיחות טיפשיות מיותרות עם אף אחד". אני זוכר איך ישבתי וקראתי את זה והרגשתי שמצאתי שותף לתפיסת עולם שלמה שעדיין לא ידעתי לנסח אותה. הולדן קולפילד עזר לי לנסח את מה שהרגשתי כל חיי - ששיחות עם אנשים זה אירוע שמורכב מהמון מידע שלא נחוץ ולא חשוב ושלא סתם קק״ל הקימו המון יערות בארץ - זה בשביל שנבנה בהם בקתות.
כשקראתי את זה בזמנו, העולם עדיין לא היה כזה משוכלל ולא העניק לך את האפשרויות המדהימות שיש לך כיום, כשאתה יכול להעביר ולקבל כספים בפייבוקס ובביט וכך להימנע מפגישה פיזית עם המעבירים, ואתה גם יכול לכתוב “מזל טוב" על הקיר של אדם זה או אחר בפייסבוק ביום הולדתו, ובדרך זו להיפטר מהסכנה הכרוכה בהרמת טלפון שעלולה להיגמר בשאלה המצמררת: “אז מתי נפגשים?".
אני באמת לא מבין את הצורך הזה להיפגש, להצטופף, לשבת קרוב־קרוב בבית קפה, במרחק של 30 סנטימטר אחד מהשני, ולהחליף דעות, רעיונות, בדיחות, סיפורים, חוויות. לא מזמן איזו מכרה שאלה אם בא לי להיפגש, והרגשתי שאני חייב לומר את האמת כפי שהיא. ״אם להיות ממש כן ואמיתי״, כתבתי לה בהודעת טקסט, ״אז האמת היא שאין לי כוח לאנשים… אני אדם נוראי. אני נפגש עם אנשים רק כשיש לי אינטרס - אינטרס מקצועי או אינטרס רומנטי בעיקר. זו האמת. אני לא אדם שאוהב לשבת סתם ככה ולפטפט, אני אדם נוראי. זו האמת".
לפני שש שנים החליטה ראש ממשלת בריטניה דאז תרזה מיי על הקמת משרד חדש בממשלה, משרד הבדידות, שבראשו יעמוד שר לענייני בדידות. איך ששמעתי על זה, בזמן אמת לפני שש שנים, חשבתי לעצמי שבעצם אני אזרח בריטי גאה (מצד אמי) ואני האדם המתאים ביותר לתפקיד. מה זה מתאים? נולדתי בשביל לאייש את התפקיד הזה.
אז כתבתי מכתב במייל לראש ממשלת בריטניה ושיגרתי אותו. היא לא חזרה אליי (היא מינתה את טרייסי קראוץ׳ מהמפלגה השמרנית לתפקיד). אבל לא התייאשתי, ובכל פעם שנכנס ראש ממשלה חדש לדאונינג 10, אני משגר את המייל שוב. במייל אני מסביר ש״שמי ליאור דיין ואני פונה אליך מכיוון שאני סבור שאני הוא האדם שעליך למנותו לעמוד בראש משרד הבדידות.
או שבעצם אולי אלך על מופע הארנבות של ד״ר קספר, ששוררו ב״שיר שלי״ ש:
התרעות פיקוד העורף