האם הייתה סרבנות מסיבית, או שמא ראינו צל הרים כהרים? כמה מזה היה הפקה של העיתונות, וכמה מרד אמיתי בצבא? סיפור על אהבה, חושך, עיתונות ומחאה, סרבנות, שלדג ונדב איל.
לאחר הפרישה של אשד: הפגנות ברחבי הארץ; מדורות בנתיבי איילון
"הילד שלי חטף מוט של דגל בפנים, מפגין תפס אותי מהצוואר"
ככל שהזמן נוקף, גובר החשד שחלק גדול מהרעש סביב הסרבנות היה פייק ניוז או משהו דומה לזה. וזה דבר חשוב, כי החשש מהסרבנות הוליד את כדור השלג שבסוף גרם לשר הביטחון לאבד את הביטחון, ולפרק את הרוב שהיה לקואליציה לקריאה שנייה ושלישית של חוק הוועדה לבחירת שופטים באיומים מפחידים על הסכנה הביטחונית המדומה שיש ברפורמה.
יש לך זמן פנוי? למה שלא תלמד/י אנגלית? לחצו כאן לשיעור ניסיון מתנה וללא התחייבות>>
מאחר שהעיתונות לא בדיוק דיווחה על תנועת המחאה נגד הרפורמה אלא פחות או יותר ארגנה אותה, או הייתה שותפה בכירה לארגון שלה, וניפחה את כל הדיווחים כדי להעצים את התחושה המדומה של התקוממות עממית. קשה להניח שדווקא בנושא הסרבנות היא חזרה להקפיד על אתיקה מקצועית, לפתע פתאום.
בסיבוב השני ראינו איך זה עובד, כששוב מנסים להתניע את הסרבנות בתירוצים מגוחכים שעילת הסבירות, לפי השופט נעם סולברג, היא קץ הדמוקרטיה. הבלים.
ובכל זאת, ניסו. לפחות בעיתון. ב־27 ביוני בישרה הצ'ירלידרית של הסרבנות ב־ynet, קורין אלבז־אלוש, על 150 לוחמי שלדג במילואים שהודיעו שיפסיקו להתנדב כל עוד תימשך חקיקת הרפורמה. עוד באותו יום התברר שזה פייק. באותו ערב פרסם אתר "מקור ראשון" ידיעה שאמרה כך: "גורמים בצה"ל מבהירים כי המכתב ששלחו לכאורה לוחמי מילואים ביחידת שלדג לא הגיע לאף גורם פיקודי בצה"ל, אלא הופץ בתקשורת בלבד. ובנוסף מבהיר גורם בצבא כי רובם של החתומים כבר אינם חלק ממערך המילואים בצה"ל, חלקם זמן רב".
נדב איל מ"ידיעות אחרונות", שפרסם ציוץ על סרבנות, כנראה על אותו מכתב, מחק אותו. והסביר כך: "מחקתי את הציוץ על מכתב היחידה בחיל האוויר. בשעתו פרסמתי על צוות ה'אורים' בשלדג שהודיע שהוא מפסיק להתנדב, והם נחשפו בתמונתם וכו'. במקרה הזה, אחרי הפרסום בכלי התקשורת השונים בחיל האוויר, אמרו כי המכתב לא התקבל אצלם. בעוד גורמים אחרים אמרו לי שהם מכירים את היוזמה והיוזמים. אני מעדיף להמתין ולראות את ההודעה שתימסר ליחידה עצמה". טוב. יפה עשה שמחק.
איה הסירוב הקולקטיבי?
אז חזרתי לידיעה על "צוות האורים" – זו אכן הייתה אחת הידיעות במה שאפשר לקרוא לו "מקבץ הידיעות הראשון על הסרבנות", סוף פברואר, תחילת מרץ. זו של איל התפרסמה ב־ynet ב־1 במרץ, ולמחרת ב"ידיעות אחרונות", ומאז צוטטה שוב ושוב. לראשונה היה מדובר בצוות שלם שסירב סירוב קולקטיבי. זה כבר לא אותו דבר כמו סרבן מצפון פה וסרבן מצפון שם. נקודת תפנית, בלי ספק.
הדבר קרה בתוך הקשר. מבול הידיעות שהתפרסמו על עצומות (דומות באופן מחשיד זו לזו) נתן לסרבנים רוח גבית. הידיעות, הכתבות ומאמרי הפרשנות, ברובם, לא הזהירו חלילה, שמדובר בתופעה מסוכנת שמאיימת על התשתית המשותפת של קיומנו, או שמדובר על חציית קו אדום. להפך, רבים מן העיתונאים מינפו את האיום של הסרבנים תחת הסוואה קלושה של "אזהרה" מפני התוצאות החמורות של המשך החקיקה עבור צה"ל וביטחון ישראל.
את האחריות הטילה העיתונות על הממשלה, שהמשיכה בהליך החקיקה, לא על האנשים שאיימו לשרוף את המועדון ולפרק את הצבא. משמע, בעיני העיתונאים, לגיטימי שקבוצת לחץ מיחידות עילית, שיושבת על שיבר רגיש שכולנו תלויים בו, תנסה לכופף את ידה של הממשלה ולכפות על הרוב שבחר בה להיכנע לדעת המיעוט – בשם הדמוקרטיה, כמובן.
זו עיתונות מופקרת, שנטשה את שליחותה ועברה לאקטיביזם במשרה מלאה, והיא יצרה מצב שבו קשה לדעת מה היה סרבנות ומה פוזה, מה היו עצומות עם שמות שנבדקו, ומה היה מספרים מנופחים בראשי תיבות פיקטיביים, מה היה הסירוב בפועל שנמסר לצבא, ומה יחצנות שנמסרה לעיתונות. ההתלהבות של העיתונות העלתה את החשד שמא חלק מזה הוא פשוט הפקה משותפת של עיתונאים שאיבדו את הצפון, עם קפלניסטים שאין להם שום גבול.
למי נמסרה "ההצהרה"?
ואולי חלק מה"סירובים" האלה היה פשוט כמה פעילי הפגנות שנזכרו שהם גם עושים מילואים, ותפסו איזה עיתונאי שלא ישאל שאלות ויעזור להם למנף את האספקט הזה של חייהם. אני מניח שיש בפועל גם וגם. זה ספקטרום שנע מפייק גמור, כמו אנשים שאומרים שהם יסרבו אף שהם כבר לא עושים מילואים, דרך הפרזה במספרים - כמו שעשתה העיתונות לגבי ההפגנות - עובר בכאלה שמסרבים בעיתון אבל לא בצבא, ועד, למשל, טייסי טייסת 69, שאיומם היה ממשי – כלומר הלכו ואמרו למפקד החייל שהם לא יבואו לאימונים. חד וחלק.
שאלתי את עצמי מה לגבי הידיעה על "צוות האורים", ואיפה על הספקטרום הזה צריך למקם אותה. חייב לומר, לא חשבתי שזו ידיעה פיקטיבית, וגם לא היה נראה לי שיש בה שקרים. אבל בקריאה בדיעבד, אחרי שהתברר מה שהתברר ב"מקור ראשון" בגל השני, שמתי לב שהידיעה קצת עמומה.
כך למשל נאמר בה: "מדובר בפעם הראשונה שצוות שלם של לוחמים מחליט כך. ההצהרה של חברי הצוות, שהתמונה המצורפת צולמה בשבוע המילואים שאותו חתמו אתמול, היא תמציתית ופשוטה: 'לא נשרת דיקטטורה'. לוחם בצוות, ערן, ציין כי 'יצאנו למהלך הזה בצער רב, אחרי קרוב ל־30 שנה משותפות כצוות. אלמלא אובדן הדרך של המדינה, היינו ממשיכים ל־30 שנה נוספות'".
אז הייתה הצהרה, ונוסף ל"הצהרה" הם גם דיברו עם איל והסבירו את עצמם. ומאחר שנדב איל הוא פועל בלהט נגד הרפורמה, גם בכובעו כעיתונאי וגם בכובעו כפובליציסט, עלה בדעתי שאולי כדאי לבדוק למה בשום מקום בידיעה לא נאמר דבר על טיבה של אותה "הצהרה", או למי היא נמסרה. פניתי בטוויטר לנדב איל ושאלתי אם ההצהרה הזאת פורסמה במלואה ואם היא נמסרה ליחידה או שמא רק לעיתונות.
התשובה של איל לא איחרה לבוא, וזו לשונה: "לגבי צוות א' (המכונה צוות ה'אורים'). זו אכן ידיעה שלי ממרץ, הם בהחלט שירתו ושיגרו לי את התמונה ממילואים שביצעו. והבאתי ציטוטיהם. מפקד היחידה קיבל הודעה ויודע מי הם. אם תמשיך לפתח את הנושא אשמח לתבוע דיבה, כך שתסבסד את הפרוגרס. מאחל יום שרלטני נעים!".
זה נשמע לי כמו תשובה קצת היסטרית, ולא לגמרי היה ברור לי למה איל בוחר להצית כובעו במו ידיו. כצפוי, זה רק הגדיל את סקרנותי. פניתי לנדב איל בוואטסאפ פרטי וחזרתי על שאלותיי. על מה שנגע להצהרה הוא סירב לענות בטענה שהשאלות "אינן ענייניות". מתברר שנדב של חודש מרץ לא מתייעץ עם נדב של חודש יוני. שאם לא כן, נדב של חודש יוני היה מזכיר לו ש"עדיף להמתין ולראות את ההודעה שתימסר ליחידה עצמה".
נאלצתי לברר באמצעים אחרים וזה מה שמצאתי: שום הצהרה לא נמסרה ליחידה, וגם טענתו החדשה של איל ש"מפקד היחידה קיבל הודעה ויודע מי הם", היא מטעה. מפקד שלדג קרא על הסרבנות של "צוות האורים" בעיתון, והוא לא אהב את מה שקרא. למעשה, הוא הקפיא את שירות המילואים של מי שעמדו מאחורי ההצהרה.
עדיף היה לאיל להודות בטעות, שהיא רק חצי דרמטית, במקום לאיים איומים ילדותיים ולנסות לטשטש את העקבות. למה רק חצי דרמטית? כי הוא פרסם תמונה, הצוות קיים, ואכן אמר לו, כנראה, את הדברים שצוטטו. כלומר, אף שזה היה רק בעיתון, בכל זאת, האנשים מזוהים, והם ודאי ידעו שאם הם יתנפחו בעיתון - אפשר יהיה למצוא אותם.
הם הרי מיטב בנינו
אבל מה שמדהים בפרשה, חוץ מזה שלאיל לא הייתה מילת ביקורת על המעשה החמור, האנטי־דמוקרטי, והמופקר של "צוות האורים", הוא המעשה המשונה של הצוות עצמו שבחר, כפי שבחר, לעשות פוזה בעיתון, לא להודיע ליחידה. אז מכאן אני רק מנחש, וזה הניחוש שלי: חבורה של פריבילגים מישראל הראשונה חשבו שהם יארגנו מעשה שובבות שיעזור ללבות את ההיסטריה נגד הרפורמה, ושכל עוד שהם לא יקראו תיגר על הצבא בתוך הצבא עצמו, יסלחו להם. כי הם הרי מיטב בנינו, מלח הארץ, ויורשיהם החוקיים של האנשים שהמדינה רשומה על שמם בטאבו. דמוקרטיה שממוקרטיה.
אלה האנשים שחושבים שהקול שלהם שווה יותר, ושיסלחו להם על כל דבר. אצל דוד בן־גוריון הם לא היו חוזרים לצבא. אצל השר גלנט הם כנראה יחזרו לעשות מילואים. באשר לאיל, שהבוז שלו לדמוקרטיה שוב צף ועלה – מוטב שיפסיק לשאת את שמה לשווא.
הכותב הוא היסטוריון ושדרן בגלי ישראל
[email protected]