זפזופ אקראי בשלט הביא אותי לצפות בשמואל רוזנר וקלמן לבסקינד (קולגות במעריב) מנהלים דיון ענייני למדי בשאלה מהי חילוניות יהודית וישראלית. שניהם חובשי כיפה, כן? הוויכוח אגב מכבד ומכובד, פרט להבנה המוזרה והבלתי נאמרת של השניים כאילו יש לחילוניות הישראלית־יהודית "בעיה". באחת מאותן התפלפלויות תוהה רוזנר בנימה של סינגור כי "זוהי חילוניות צעירה (הישראלית־יהודית) וצריך לשאול מה האלטרנטיבה שהם מציגים".

להלן האלטרנטיבה: בסיס החילוניות הוא כפירה גמורה באמונה שאי שם יש אלוהים, אללה או ישו, וכאן על הארץ יש להם מיני רבנים, כמרים או אייתוללות שמדבררים אותו. הקונספט של "אלוהים", ברמת משאל רחוב, הוא מטופש למדי ונובע ממורשת של אלפי שנות חיים שהסבירה דברים שנעלמו מידיעת או הבנת האנושות באמצעות כוחות עליונים ונסתרים, כאלו שיש להם יכולות ותובנות אינסופיות כולל ברק שיכה מי שיצית סיגריה בשבת. לא עדיף שייצור בני אדם שלא יעשנו ולא ישתו משקאות מוגזים?

הבסיס המוסרי ההצהרתי של הדתות למיניהן הוא בהחלט סביר אם לא יומרני מדי, והנחמה החברתית והקהילתית שהן מעניקות למאמיניהן היא בהחלט עניין חיובי שיש בו מרכיבים של תרפיה אישית וקבוצתית. זו רק האמונה הנפסדת שהאלוהים שלי הוא אמיתי יותר וזה הדחף המיסיונרי המוטמע בכל אמונה להוכיח זאת באמצעות הרחבת מוטת השליטה של דת כזו או אחרת והופך אותה מסט תרגילים מדיטטיביים לתנועה פוליטית אלימה פחות או יותר. המאות החילוניות האחרונות הפכו את הדתות הנלוות לממשלים למיניהם, מדיקטטורה עד דמוקרטיה, לקישוט שלטוני, למעט התפרצויות של כתות אלימות, שהגיעו לצומתי קבלת החלטות ברמה הפוליטית ומנסים לכפות את אמונתם על הסביבה הקרובה והרחוקה.

כל דת בסגנונה, חמושה באלוהיה ובשליחיו עלי אדמות. אחת בעריפת ראשים, אחת בעריפת דעות ואחת בעריפת חוקים. מעבר להתנהלות הפוליטית יש בכל דת מרכיבים בסיסיים שמונעים ממאמיניה להתפתח במובנים הדמוקרטיים, ההומניים והמדעיים. גם אני מכיר פיזיקאי שמאמין באלוהים שציווה לנו את כל הארץ, ועדיין, הדת היא אחת התופעות היותר בעייתיות בפגיעה בסקרנות הטבעית שמניעה את ההתקדמות האנושית. בכלל, ככל שהמרכיב הדתי־אמוני עוצמתי יותר, כך מסוגל המאמין לבצע כל מצווה או נגזרת ממצווה כדי להוכיח (ולפגוע) בעצמו ובסביבתו עד כמה הוא אדוק ועד כמה הוא זכאי ל־70 בתולות או לבשר הלווייתן אם ירצה את אלוהיו, ועל הדרך הוא רשאי להתעלם מכל עוול שנעשה כלפי בני דת אחרת.

חרף תופעות קיצוניות מבעיתות, העולם נע קדימה מבחינת הצורך להטמיע בחברה האנושית את ערכי השוויון, הכבוד והצדק. לא במידה שווה ולא בכל מקום ובכל רגע, אבל כבר לא תולים בני אדם בכל כיכרות הערים ולאישה יש ערך אנושי שווה לגבר והממשלה הקודמת בכלל אישרה תקציב לטיפול בחתולי רחוב, לידיעת אלוהי החתולים.