זו ההפתעה השנייה של בנימין נתניהו בתוך חצי שנה. הוא שוב נתפס לא מוכן. כפי שלא העריך את עוצמת ההתנגדות להפיכה המשטרית בגלגול הראשון (הבליץ של יריב לוין) , כך לא העריך את עוצמת ההתנגדות להפיכה המשטרית בגלגול השני (שיטת הסלמי). מדובר במחדל מודיעיני המצביע על ניתוק. לנתניהו אבד הקשר עם חללית האם. אין לו מושג מה קורה סביבו, מה קורה במדינה. הוא מוקף אומרי הן מושפלי ראש מצד אחד, או מטורללים ופירומנים מצד שני. סביבת הייעוץ שלו שוממת. הוא ניזון מקונספירציות ושמועות. אנשים שמחוברים לסביבתו אומרים שהוא איבד את שיקול הדעת ואת השליטה.
בהתחלה הוא היה רגוע לגמרי: "עזוב אותך", אמר נתניהו לנשיא הרצוג בינואר, אחרי שלוין התניע את צי הדחפורים שלו, "אל תשים לב לרעשי הרקע. הם עושים קצת רעש, זה יעבור להם. זה יהיה כמו פלסטר. צריך לעשות את זה בבת אחת. נעביר את החקיקה, תהיה קצת מחאה והחיים ישובו למסלולם".
הפלסטר התפוצץ לו בפרצוף. ההדחה המטורללת של גלנט הפכה את האירוע לפיאסקו. נתניהו קיבל הזדמנות להתחיל מחדש, להפיק לקחים. הצדדים התכנסו בבית הנשיא, אבל נתניהו לא הפיק לקחים. הלקחים הפיקו אותו. כבר בתחנה הראשונה הוא הפר את הסיכומים ולא בחר נציג קואליציה לוועדה למינוי שופטים. הכל התפרק. עכשיו הוא עושה שוב את אותה השגיאה שעשה בהתחלה. "נעביר את עילת הסבירות בקלות", אמר נתניהו למי שאמר לאחרונה, "אף אחד לא יעשה סיפור גדול מעילת הסבירות. נעביר אותה, ננוח, ונמשיך הלאה".
כפי שאומרים הפולנים, אנחנו כבר ננוח בקבר. הפלסטר של נתניהו הפך לדימום רב־מערכתי שמאיים להפוך לקריסת מערכות. על כל היופי הזה חתום נתניהו. אפילו הוא, גדול המניפולטורים, אומן הספינים והאיש ששקרנותו אומנותו, לא יוכל להטיל את האחריות על מישהו אחר. בעוד עשור או רבע מאה איש לא יזכור את שמחה רוטמן, לוין או דודי אמסלם. בעוד עשור או רבע מאה, איש לא ישכח את מלאך החבלה נתניהו. את הקלון הזה לא יהיה אפשר למחוק.