דיווחים על עלייה בגילויי האנטישמיות בארה"ב ובארצות אירופיות הפכו כמעט לשגרה. בנוסף לדוח השנתי על מצב ותנודות האנטישמיות שמפרסמת הליגה למניעת השמצה זה עשרות שנים, נוספו בשנים האחרונים ארגונים ומוסדות ישנים וחדשים שהתחילו עוסקים במעקב אחרי גילויי איבה נגד יהודים. אותם ארגונים מפרסמים אף הם נתונים שבדרך כלל מצביעים על עלייה באנטישמיות.
סוכנות הדירוג S&P מזהירה: "המחלוקת סביב הרפורמה תמשיך לפגוע בכלכלה"
הסיפור שלא סופר: כך עצר לוין את נתניהו וגלנט בדקה ה-90
הנתונים על האנטישמיות המתגברת אינם מביאים בחשבון את המציאות, את חיי היומיום התוססים והבועטים, את הפריחה של המגזרים הדתי, החרדי והחסידי ביהדות ארה"ב. אין נתונים על התעצמות הנוכחות הדתית והחרדית בניו יורק ובערים גדולות אחרות בארה"ב. המידע הזה אינו מעניין את הארגונים היהודיים, שמשקיעים מאמצים ותקציבים בעיסוק באנטישמיות ובתקריות נגד יהודים ומוסדות יהודיים.
נכון שהזרם האורתודוקסי בארה"ב הוא הקטן בהשוואה לשני הזרמים האחרים, הרפורמי והקונסרבטיבי. אבל המגזר החרדי־חסידי, הפעיל והמורגש בזרם האורתודוקסי, גדל, מתפתח, מתפשט בשנים האחרונות וחווה שגשוג אדיר.
מספר בתי התפילה, החצרות החסידיות, הישיבות ובתי ספר הקיימים ופועלים בשכונות היהודיות בברוקלין ובקווינס יכול להתחרות ואולי לגבור על מספרם של המוסדות הללו בבני ברק או בירושלים. הזרם החסידי בברוקלין חולש על רשתות מוסדות חינוך, כשבכל רשת לומדים עשרות אלפי ילדים וילדות. הישיבות הליטאיות והחסידיות באזור המטרופולין ובניו ג'רזי הקרובה מלאות בתלמידים.
רב חסידי, יהודי קשיש ניצול שואה המכהן כרב בבית כנסת גדול בברוקלין, אמר לי "אני לא זוכר בעיר מולדתי בפולין כל כך הרבה חסידים ותלמידי ישיבה כמו בסביבה שלי בברוקלין".
אז נכון שהנתונים חושפים גידול בתקריות אנטישמיות, אבל מול הנתונים קיימת גם מציאות של חיים יהודיים עשירים ומשגשגים. אם היה מתקיים מעקב, אם היו אוספים נתונים, אם היו חוקרים את הסיבות לפריחה של המגזר החרדי־חסידי בארה"ב, הייתה נחשפת מסקנה מרתקת.
האנטישמיות נכשלה, היא מובסת, היא מושפלת. כמובן שהיא תמשיך להפגין את קיומה, כמובן שהיא לא תוותר על שנאה ליהודים, תמשיך להתנכל ליהודים, ולנצל התפתחויות בפוליטיקה ובחברה להפגנת נוכחותה הארסית.
כמובן גם שיהודים לא יכולים להתעלם מגילויי אנטישמיות וחובתם של ארגונים יהודיים לעקוב, להביע דאגה ולהתריע. אבל האנטישמיות הובסה, נכשלה. אין ספק בזה. הנוכחות החיה, הפעילה, הגדלה והמתעצמת של יהדות חרדית, של חינוך חרדי, של מוסדות חרדיים, של חצרות חסידיות – נוכחות זו שמה ללעג ולבוז את האנטישמיות.
די לנסוע בשעות העומס ברכבת התחתית בקווים מברוקלין למנהטן. הקרונות מלאים ביהודים חרדים, מגודלי זקן ופאות ארוכות, נוסעים למקומות עבודתם. רבים מהם מנצלים את שעת הנסיעה לעיון בגמרא הפתוחה על ברכיהם.
החסידים הקשישים של פעם נהגו לבוז ליצר הרע. הם השתמשו בפירוש מקורי של פסוק בקהלת כדי להביע את לעגם. "מלך זקן וכסיל" (קהלת ד, יג). יצר הרע, הם פירשו, הוא עתיק ימים. "מלך זקן", אבל הוא כסיל. כי הוא לא מתחשב בכישלונותיו להסיט יהודי מהדרך הישרה, וחוזר שוב ושוב על מאמצים וניסיונות שווא להשפיע לרעה על היהודי.
ההגדרה הזאת הולמת את מצבה הכושל של האנטישמיות אל מול הגידול והפריחה של המגזר החרדי בארה"ב. האנטישמיות נוכחת וקיימת כמו יצר הרע, אבל היא זקנה בלה, מובסת ומתנהגת כמו כסילה. ממשיכה להתאמץ, להתנכל, לפגוע ביהודים במטרה לפגוע ביהדות ולחסל את קיומה.
זה לא עזר ולא יעזור לה, לאנטישמיות. היהדות – בהתפשטותה, בפריחתה, בשגשוגה – מצפצפת עליה וחושפת אותה במלוא עליבותה.