בתום השבוע הדרמטי ועם יציאת הכנסת לפגרה למשך חודשיים וחצי - זהו זמן מחשבה עבור כולם. עבור הפוליטיקאים מהאופוזיציה, שנוהלו ברוח גבית של קמפיין הפחדה בדמות מחאה "ספונטנית ולא ממומנת", שהציבה שילוט מאיים בעלות של מיליונים - שתכף תהיה פה דיקטטורה וחובה להתנגד.
תחת איומי בידוד ופגיעה בפרנסה: הימין הבין שעדיף לו לשתוק | דניאל רוט אבנרי
כל צד והאינטרס שלו: בקואליציה ובאופוזיציה עוסקים בהעברת מסרים למצביעים
זהו זמן מחשבה לראשי המשק שהתנהלו כמפלגה פוליטית וביקשו להשבית אותו. זהו זמן מחשבה להסתדרות הרפואית, שנגררה בעקבותיהם ופגעה ישירות במטופלים (החלק הבא מוקדש לה). זהו זמן מחשבה למנכ"לים בהייטק, שפתחו קבוצות וואטסאפ "למען הדמוקרטיה", והזרימו תעמולה לתוך הווריד של כלל העובדים מבלי שיש להם יכולת להתנגד.
זהו זמן מחשבה לשפחות שנגררו עם המצעד בלי להכיר את הסדרה, לאנרכיסטים שחסמו כבישים אסטרטגיים ופגעו באזרחים ובשוטרים. זהו זמן מחשבה למילואימניקים שסוחרים בביטחון המדינה ולמי מהם שנגררו לכך אף שלא היו שלמים עם המהלך.
זהו זמן מחשבה לראשי המחאה להבין שקמפיין הריצה הזה שלהם לכנסת אכן יסתיים בראייתם אותה מבפנים בהמשך, אך גם זמן למחשבה על המציאות שבה כהונתו של חבר כנסת מורכבת יותר מאשר לצרוח במגפון בהפגנות. זהו זמן מחשבה לכל מי שהאשים אחרים שאינם בדעתו שהם בעד הדיקטטורה וחורבן הבית ופגע בהם אישית.
זהו זמן מחשבה לממשלה שנכשלה. הרפורמה המשפטית במתכונתה הראשונית נקברה, והחוק הבודד שעבר מטרתו להוכיח משילות שלא נראתה. יש כאן ממשלת ימין, אך מי שמנהל אותה בפועל הוא השמאל. השמאל שמחוץ לה שיושב בתוך הכנסת – אך שולט על מוקדי הכוח וההשפעה בישראל והוא משמש למעשה על חשבונה הממשלה בפועל.
זהו זמן מחשבה עבור חברי הממשלה להבין שעם כל הכבוד לצורך ברפורמה משפטית בישראל - יש כאן מדינה שצריכה קודם כל לפרוח. משום שמערכת החינוך מדממת, מערכת הבריאות חייבת אינפוזיה, המשטרה צריכה עוד כוחות, ואת יוקר המחיה חובה להשמיד או לכל הפחות לפעול לשיפור בנושא, כי המחירים חונקים.
זהו זמן מחשבה לגבי הסלפי המשתחצן שלאחר החקיקה; וזמן מחשבה עבור חברי הממשלה להבין שתפקידם לג'נגל את כל הכדורים האלה במקביל, למרות כל האגו הנוגע למשבר שנוצר בעקבות הרפורמה המשפטית.
זהו זמן מחשבה על השאלה איך להביא הישגים אמיתיים שיטיבו עם כלל האזרחים, ולא רק עם חלק מהפוליטיקאים. זהו זמן מחשבה לממשלה להבין איך היא איבדה שליטה על האירוע ברחובות ובהסברה, שכן התמונות שיצאו אל העולם גרמו נזק תדמיתי אדיר, שכבר יש לו מחירים מדיניים וכלכליים. זהו זמן מחשבה על דרכי פעולה יצירתיות ונעימות לפירוק התנגדויות של שונאים וקירוב וחיזוק תחושת התומכים.
זהו זמן מחשבה של כל אחד ואחד מאיתנו בעם ישראל, ללא קשר לתפקידו, להבין במי מסובביו הוא פגע - וזהו זמן מחשבה להבין גם למי ראוי למחול.
מחלה ללא מחילה
לוגו ההסתדרות הרפואית בישראל המשלב נחש, שהוא סמל הרפואה, ומנורה המופיעה בסמל המדינה - ליווה אותי מילדות. מדבקת הלוגו שהייתה מודבקת בגאווה על שמשת הרכב של אבי הרופא הייתה עבורי תזכורת תמידית להצלת חיים לצד הביפר, שיכול היה באחת לשנות את כיוון הנסיעה. נוטשים כל תכנון אישי וממהרים לבית החולים. ניפוח בלונים מכפפות או האזנה לדופק של האחים שלי בסטתוסקופ היו אחלה בילוי משפחתי. ילדים של רופאי טיפול נמרץ מכירים את הרוטינה.
המחויבות הזו של אבי המנוח ושל רופאים רבים נוספים, להצלת חיי ולשיפור איכות חייהם של בני אדם, היא שליחות ברמה הגבוהה ביותר. זכורים לי ימים שבהם הוזעק אבי לטפל במחבלים, באסירים ובעוד תתי־אדם. "שבועת הרופא מעל הכל", הוא חזר ואמר בהבנה מלאה.
והנה, מסתבר ששבועת הרופא אינה מעל הכל, אלא שההסתדרות הרפואית היא דווקא זו שמעליה. אותה הסתדרות רפואית שחטפה השבוע מבית הדין לעבודה הוראה להפסיק מיידית את השביתה שבה פתחה, והיא מצדה השיבה בתגובה פוליטית "בכוונתנו למצות את מלוא ההליכים והצעדים שעומדים לרשותנו כדי להיאבק ברוע הגזירה".
לראייתי, ההסתדרות הרפואית משתמשת ברופאים למען המחאה – אף על פי שלא כולם מסכימים עמה - וחמור מכך במטופלים ובחולים כבני ערובה בכדי להפוך החלטת ממשלה.
החלטות ממשלה הופכים מתוך הכנסת, יכול להעיד על כך פרזנטור השביתה של ההסתדרות הרפואית באולפנים. מי שמגיע בחולצה אדומה עם כיתוב המחאה ואחר כך מסביר שאין קשר לפוליטיקה - יו"ר רופאי בריאות הציבור פרופ' חגי לוין, שרץ בבחירות 2021 ברשימה של משה (בוגי) יעלון, שפרש מהמרוץ ונאלץ לחזור להיות רופא.
ילדת הסבירות
השבוע, כשהורדתי את הבנות מהרכב, פרץ ביניהן הוויכוח הנודע למי אפתח את הדלת ראשונה. מכיוון ששתיהן נדרשו לצאת מאותו הצד - הוויכוח הזה הסתיים. בזמן שהגדולה המתינה ליציאת אחותה, התפתח הוויכוח הצפוי הבא. "היא חוסמת לי בכוונה את היציאה!" אל מול "שתיתן לי את הזמן שלי לצאת בנחת!".
בחום אימים, כשאני בסבלות של תיקים ומונומנטים נוספים באדיבות הקייטנה, הן הביטו בי כשופטת העליונה. ויתרתי על סדרת חינוך בדמות "תסתדרו" והכרעתי. הודעתי לקטנה שזכותה להתארגן, אך בפרק זמן סביר. בת ה־5 הפנתה אליי את עיניה בפליאה ובשאלת המחץ: "מה זה סביר?", אוף, איזה שבוע בלתי נגמר.