פרנויה, שנקראה פעם "מחלת הרדיפה", היא מצב פסיכוטי המתאפיין בפחד, בחרדה ובמחשבות שווא. החולה בטוח שהוא נרדף, שמתנכלים לו, שמנסים להרוג אותו – אף שאין לכך כל ביסוס במציאות. מי שסובל ממחלה כזאת נמצא באמת במצב נפשי נורא. ואף שזו מחלה קשה - להלן
בדיחה ישנה:
איש אחד נשלח לבדיקה פסיכיאטרית בחשד שהוא סובל מפרנויה. הרופא שוחח עמו ארוכות וערך לו מספר מבחנים פסיכולוגיים. בין השאר צייר לו עיגול ושאל אותו מה הוא רואה. האיש נתקף חרדה, ורק בעמל רב הצליח לגמגם ולספר שזה חלון עגול של אונייה, ושמחוץ לחלון הוא רואה תמנון ענק שולח אליו זרועות ממעמקים ומאיים ללכוד אותו ולהטביעו.
מתנגדי החקיקה המשפטית בטוחים שמצבה הנוכחי של ישראל עכשיו הוא נורא. יחסינו עם ארה"ב בשפל המדרגה. הכלכלה מתרסקת. שירותי הרפואה, שגם קודם סבלו מעומס יתר, יקרסו לחלוטין כשכל הרופאים המאיימים לרדת מהארץ יקומו וילכו מכאן. והגרוע מכל – המצב הביטחוני מידרדר. הסבירות למלחמה הולכת וגוברת. "הכשירות למלחמה" של צה"ל נפגעה בגלל הסרבנות של מאות טייסים ואנשי מודיעין ויחידות מיוחדות, ועוד מעט לא נוכל להדוף מתקפת פתע של אויבינו. ובכל אלו אשמים מחוללי הרפורמה המשפטית.
הם אומנם מאשימים את בנימין נתניהו ואת "המהפכה השלטונית" שהוא מחולל, שרק בגללם הם "מפסיקים את התנדבותם" או מסרבים להתייצב למילואים, אך תהא הסיבה שגרמה להם לנהוג כך אשר תהא – הם הורסים את הגוף. תאי המערכת החיסונית שלנו פועלים נגד רקמות הגוף כי אינם מבדילים בינם לבין אויב חיצוני. חלק מהסרבנים בשורות המילואים של צה"ל שייכים לאלו המצהירים "אנחנו לא אחים". האנלוגיה כואבת, כי רק אובדן היכולת להבחין בין אויב לאוהב מאפשרת להם לפעול נגד מדינתם. נגד אחיהם.
אני מאמין כי רבים מאנשי המחאה בטוחים שהחששות והחרדות שלהם אמיתיים לחלוטין ולא מדומים כלל וכלל, שנתניהו והקואליציה שלו מתכוונים להפוך את ישראל לדיקטטורה. ולכן הסרבנים והמוחים פועלים מתוך "הגנה עצמית". וכשם שאי אפשר "לשכנע" חולה פרנויה שבתוך העיגול לא מסתתרת מפלצת ימית המאיימת לבלוע אותו, אי אפשר לשכנע בנימוקים הגיוניים לכאורה כי שום סכנת דיקטטורה לא מרחפת עלינו.
יתרה מזאת: אני יודע כי יש גם אפשרות שכל מה שתיארתי לעיל הוא הפוך ממש: אנשי המחאה בטוחים שאנשי הרפורמה עצמם סובלים ממחלת נפש פרנואידית. הם בטוחים שבית המשפט העליון השתלט על המדינה והפך אותה לדיקטטורה תחת שלטון בג"ץ, ושכל מהלכי הרפורמה נועדו לעצור את הסכנה המדומה הזאת. אנשי המחאה בטוחים כי אנשי הרפורמה הורסים את המדינה באותו מנגנון אוטואימוני שתואר לעיל.
אחד מהצדדים צודק והשני טועה. הבה נבחן את מחיר הטעות בשתי האפשרויות. מה יקרה אם אנשי המחאה צודקים? בתהליך מדורג יפחת כוחו של בית המשפט העליון לרסן את הממשלה והכנסת. הממשלה תוכל לפגוע בזכויות אדם, להנהיג שלטון מושחת ואולי אפילו למנוע קיום של בחירות דמוקרטיות בישראל - וכך תיהפך המדינה לדיקטטורה. אבל גם הקיצוניים ביותר בין המוחים יודעים כי תהליך כזה הוא הדרגתי, ושהדמוקרטיה שלנו "תמות לגמרי" רק בעוד שנים אחדות.
ומה יקרה אם אנשי הרפורמה צודקים? תגובת המחאה לצעדי הרפורמה תחליש את צה"ל עד לרמה שתהווה פיתוי עצום לאיראנים, לחיזבאללה ולחמאס לחולל מלחמה רב־זירתית. חלק מהסרבנים יחזרו ליחידותיהם. חלק יעמדו בסירובם או כבר יאבדו כשירות להגן על המדינה. יש לקוות כי ננצח גם במלחמה הזאת – אבל המחיר יהיה כבד מאוד.
מה מחיר הטעות בכל אחת מהאפשרויות האלה? והאם האמוק של גרימת נזק למדינה ולצבא כדי לבלום את הרפורמה לא עלול לגרום מלחמה בעתיד הקרוב מאוד, בעוד סכנת הדיקטטורה היא לטווח ארוך יותר? גם מתוך עמקי החרדה הפרנואידית יודעים אנשי המחאה כי ישראל איננה דיקטטורה כעת. הם מפגינים, הם חוסמים את איילון, הם יורדים מהארץ או מוציאים ממנה את כספם - ובית המשפט העליון ממשיך לבטל חוקים של הכנסת. כלומר, גם לשיטתם עדיין איננוּ דיקטטורה. אז מה על כפות המאזניים? סכנה ברורה ומוחשית למלחמת דמים בטווח הקרוב, או סכנה משטרית בטווח הרחוק יותר.
את המחלה האוטואימונית מחולל גורם בלתי ידוע, אך את הנזק גורמים הלימפוציטים ההורסים את הגוף עצמו. גם כשאנשי המחאה בטוחים שנתניהו אשם והוא יכול לעצור את הנזק אם רק ייעלם/יתפטר/יעצור את הרפורמה – הנה חלק ממנהיגיהם כבר הודו שהמאבק איננו על רפורמה משפטית או שלטונית, אלא על זהות המדינה. ואחרים בכלל מפגינים נגד החרדים או נגד הכיבוש, ולפיכך אין בידי נתניהו לעצור את הנזק האוטואימוני שמחוללים הגורמים ההרסניים בתוכנו. גם אם הוא עצמו ייעלם, הם ימשיכו להילחם כדי לקבוע שזהות המדינה לא תהיה ימנית־לאומית־דתית, אלא ליברלית־חילונית־שמאלנית. כשהמלחמה היא על הזהות העתידית – הגורמים ההרסניים לא יעצרו עד שלא יכחידו את הזהות החדשה שהם חוששים ממנה, בעיקר בגלל הדמוגרפיה.
ואם לא נתניהו הוא שורש הבעיה אלא הזהות, מובן מאליו כי נתניהו אינו יכול למנוע את המלחמה המאיימת מחוץ. חמנאי ונסראללה אינם מתעניינים בעילת הסבירות, אלא במספר הטייסים הסרבנים, בכמות יחידות המודיעין המשותקות. כשהמספר הזה יחצה נקודה מסוימת – האויב יתקוף. ולפיכך הסרבנים – גם אם מאבקם צודק - הם מחוללי המלחמה הבאה. וגם אם יחושו לימ"חים ולבסיסים שלהם כשתישמע האזעקה – רק הם יהיו אשמים בפריצתה.
התרעות פיקוד העורף