סיעת עוצמה יהודית בכנסת היא נושא למחקר עומק מדיני־פוליטי, אך גם פסיכולוגי. כל חבר כנסת מטעמם הוא דמות, טיפוס שטרם נראה במחוזותינו. מהמרוץ המטורף של איתמר בן גביר לתפקיד השר לביטחון לאומי, דרך חיקוי הכבשים של אלמוג כהן ואמירותיו של צביקה פוגל, ועד לשר עמיחי אליהו. ועוד לא הזכרנו את צבי סוכות ויצחק קרויזר. כולם בולטים, כולם מעניינים, כולם מסקרנים.
פה לא פלופונס: יוון היא מה שישראל הייתה צריכה להיות | דרור רפאל
"פינת הטרלול" של דרוקר מוצלחת, אך מסבירה מדוע ערוץ 13 מדשדש | דרור רפאל
האישה היחידה במפלגה היא לימור סון הר־מלך. בת 44. מראה פניה עדין. ברוב תמונותיה היא מחייכת למחצה. עיניה טובות, רכות, היא עוטפת את שערה במטפחת, משדרת צניעות, עדינות וחביבות. אפילו השם שלה נשגב, מיסטי, גבוה ומונרכי. מהאזנה לראיונות איתה, כמו גם מעקב אחר אמירותיה, עולה תמונה של אדם במצוקה. היא כמעט תמיד מדברת מתוך כאב עמוק למתרחש, וכביכול נמצאת על סף בכי. מנסה לעצור את עצמה מלבכות. נדמה שהיא רגע לפני התפרקות. קולה רועד. מתחננת שכולם יראו את המציאות כמוה.
היא מספרת על "פיגועים מושתקים שאתם לא שומעים עליהם, אבל אנחנו מקבלים אותם בדיווחיות". מי שצופה בדברים שלה עלול לחשוב שדעתה נטרפה עליה, אך בעיניה, היא היחידה השפויה במרחב. האמת נמצאת אצלה ואצל חבריה התמימים ככבשים היוצאים למרעה בערב שבת. היא משתוממת מכל אפשרות אחרת.
היא קוראת לכולם "להתעורר". מבחינתה, האחרים טועים או ישנים. בראיון השבוע עם גדי נס היא זעקה "עם ישראל, תתאוששו! תתעוררו! משהו פה השתבש לגמרי!". אי אפשר להישאר אדיש לקריאותיה ולפניותיה. היא מזמינה את הציבור לראות את הדברים מה"שטח" שממנו היא באה, שבו היא גרה.
סון הר־מלך עברה טרגדיה נוראה, בלתי נתפסת: בהיותה בהריון ניצלה מפיגוע שבו נהרג בעלה, ומיד אחר כך ילדה את בתה. מאז התחתנה בשנית. יש לה עשרה ילדים. בעודה משתקמת ומחלימה, פונתה מביתה בחומש במסגרת ההתנתקות. "גירוש", כלשונה. זה סיפור חיים טרגי. מקצועה בעבר היה טיפול רגשי והנחיית הורים.
בסרטון שהופץ השבוע, וצולם בעבר, היא נראית מדברת עם בנה הקטן. היא מתכופפת אליו ושואלת אותו, "מה תהיה כשתהיה גדול?", הוא עונה "חייל". "ומה תעשה?", "אני אסע בג'יפ ואהרוג את הערבים". היא מחייכת, אומרת "מצוין", ונותנת לו חיבוק. הילד הפנים. אחר כך היא מתקנת אותו ואומרת "את הערבים שהרגו את אבא, נכון?". היא גאה בחינוך שהעניקה לו, מאושרת מהיעדים שהציב לעצמו.
לפני שנתיים הוציאה ספר שירים בשם "אמא יש רק 1". היא טוענת שכל אמא צריכה להרגיש שהיא הכי טובה ו"מדויקת" עבור הילדים שלה. כך היא גם מגדירה את עצמה. לבן שלה היא עשתה ברית מילה על הבטונדות של היישוב חומש, אף שחל איסור להתקרב לשם. כללי המקום אינם חשובים, החוקים לא מעניינים, עליה האיסורים לא חלים. מדויק עבורה הוא לשמוע את בנה הקטן רוצה להרוג ערבים, ולערוך ברית מילה על בטונדה. היא גם מבטיחה שהיא עוד תחזור לבית שממנו פונתה. חיה בשבי שומרון, אך לבה בחומש.
היא מלאת סתירות: השתקמה מטרגדיות העבר אך ממשיכה לחיות אותן. עדינה אך חזקה. שברירית אך בטוחה בצדקתה. כאשת קריירה היא נהנית מהפמיניזם, אך יצאה נגדו משום שהוא "עלול לבלבל את תפקידה המסורתי של האמא". תפיסת עולמה שמרנית, קנאית ודיכוטומית. אין בה מורכבות: פלסטינים זה רע. יהודים זה מעולה. מכאן היא מתחילה את היום.
מפקד בצבא שלא שותף, כמוה, לרעיון העליונות היהודית, כמו מפקד פיקוד המרכז יהודה פוקס, מיד נחשב רשע. הוא מעדיף את הפלסטינים על המתיישבים. "תדברו איתו ותשתכנעו גם", היא טוענת. בתקרית השבוע שבה נהרג הצעיר הפלסטיני קוסאי מעטאן, היה מעורב הדובר שלה. בעבר הוא פרסם סרטון המעודד להשמיד את חווארה. טרם פורסמו מסקנות החקירה, וכבר חברת הכנסת יודעת הכל. הפלסטינים אשמים. בעולמה אין תמיהות, הרהורים או ערעורים על מוסכמות, גם אין צורך בחקירות מיותרות.
חשיבתה דוגמטית. שום דבר במציאות לא ישכנע אותה אחרת. יהודי זה טוב, פלסטיני רע. בכל מפגש, בכל זמן, בכל מקום על פני האדמה. אי אפשר להתווכח איתה, זה גם חסר טעם. היא עושה מה שנכון עבור עצמה, עבור ילדיה ועבור מדינתה, שקיימת אך ורק כדי לשרת חבורת נערי גבעות יהודים קנאים עליונים, צודקים ומדויקים.
