בכל יום שעובר נמשכת ההתפרקות של צה"ל מאנשיו ומיכולותיו. דובר צה"ל כבר הודה השבוע שיש פגיעה מסוימת בכשירות, אבל צה"ל נמנע לעת עתה מלשקף את עומק הפגיעה הזאת לציבור - וראוי שכולנו נדע את העובדות: כבר היום, עם מאות בעלי תפקידים מרכזיים בחיל האוויר שהפסיקו להתנדב לשירות, יהיה קשה לישראל לצאת למהלך צבאי יזום ורחב – באיראן ובלבנון.
דיווח: האם לפיד יסכל את הסכם הנורמליזציה המתגבש מול סעודיה?
דיווח: ארה"ב וסעודיה סיכמו על קווי מתאר להסכם נורמליזציה; בבית הלבן מכחישים
בצל החשש מאי כשירות בצה״ל: הרמטכ״ל שולח מסר לנסראללה
יש כבר טייסות קרב שמתקשות לממש אימונים או הסבות לציוד חדש, כאשר יותר ממחצית הטייסים במילואים הודיעו על הקפאת או הפסקת התייצבות. יש טייסות כטמ"ם שכמעט חדלו להתאמן ובקושי מצליחות לצוות אנשים לפעילות מבצעית בהיעדר מפעילים, ובמטה המבצעי של חיל האוויר מנהלים את הפעילות השוטפת בהיעדרם של בעלי תפקידים משמעותיים ולא יוכלו לנהל לחימה רחבה בתת־איוש כזה.
אז כן, חיל האוויר ביצע השבוע תקיפה משמעותית בסוריה (על פי פרסומים זרים), והרג אדם מרכזי על אדמת סוריה. אפשר להניח גם שלפחות שליש מהטייסים בתקיפה הזאת היו אנשי מילואים. אבל מדינת ישראל מאבדת את היכולות האסטרטגיות שלה, וספק אם במצב הזה תוכל אפילו לפעול להסרת האוהל שהקים חיזבאללה על אדמה ישראלית ויושב שם ללא הפרעה כבר חודשיים וחצי.
אלפי מילואימניקים של צה"ל, המשרתים במערכים הכי רגישים, הטילו לפני שלושה שבועות פצצת גרעין בלבו של הצבא, שגלי ההדף שלה ממשיכים בכל יום להתפשט גם אל שורות הקבע והסדיר. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאי אפשר לחשוד בו שהוא לא מבין את חומרת המצב, קם, מרח איפור על כוויות הקרינה הרדיואקטיבית, והפציע מהצימר הנצור אל פסגת החרמון כדי לספר לנו שהכל נפלא.
מי שקנה לו מוניטין כמנהיג מחושב וזהיר, צופה היום בשוויון נפש בהתפרקות כוח המגן של ישראל, לא מניד עפעף אל מול שקיעת הכלכלה הישראלית ומישיר מבט אדיש אל קריסת יחסי החוץ של ישראל. נראה שרק צו ההרחקה שהוצא לו מהבית הלבן צובט אותו איפשהו, אבל לא מספיק כדי שיעצור את מסע ההרס. זה לא אותו נתניהו שהכרנו.
האם היהלום הנוצץ והמפתה שהכין לו הנשיא האמריקאי (מלווה בצמיד תואם, כמקובל במשפחה) – הסכם נורמליזציה עם סעודיה – יסיט אותו מנתיב החורבן? על פי כל הסימנים – לא. נתניהו נחוש למנות את השופטים שיישבו בערעור שלו בעליון, והוא מוכן לשם כך להרכין ראש מול נער הגבעות המשמש כשר האוצר, ולשלם בסיפוח דה־פקטו של יהודה ושומרון. עם שני אלה לא יוכל להביא הסכם עם סעודיה.
ברגע נדיר של ערנות הבין הנשיא ביידן שהוא עומד לאבד גם את סעודיה לידי סין. הממשל שלו נכנס לדפוס פעולה של ימי המלחמה הקרה והחליט להשאיר את סעודיה בצדו, ויהי מה. הוא מוכן להעביר שלל יכולות צבאיות מתקדמות לידיו של מוחמד בן סלמן (מב"ס), מי שעד לפני רגע כונה על ידי ביידן "רוצח". הוא אפילו מוכן להעניק יכולות גרעין עצמאיות לממלכה, ובלבד שלא תעבור צד אל הסינים. על הדרך, זיהה גם הזדמנות אלקטורלית: הסכם נורמליזציה בין סעודיה לישראל, שיבצר את תמיכת הקול היהודי בבחירות 2024.
לא פחות משארה"ב רוצה להיניק – רצתה גם סעודיה לינוק. מב"ס חומד את הטכנולוגיות הישראליות (שלפי פרסומים זרים אפשרו לו גם לבתר את העיתונאי ג'מאל חשוקג'י) ואת הקרבה עם מי שעד לא מכבר נראתה כמעצמה מזרח תיכונית. הפלסטינים מעניינים לו את קצה הציפורן, אבל בהיותו מאותגר על ידי רוב אחיו ודודיו, הוא חייב להביא הישג קונצנזואלי – הסכם שישאיר פתח להקמת מדינה פלסטינית.
עבור ביידן, שימור האופציה של פתרון שתי המדינות הוא כן יעד עיקרי. זו תהיה ההצדקה לכך שהוא עושה הסכם עם מי שראה בו רוצח, שגם תבטיח את תמיכת האגף הפרוגרסיבי במפלגה הדמוקרטית. ביידן חייב שההסכם הזה ייחתם מהר, בשנה שלפני הבחירות. עוד לא ברור אם יתנה את ההסכם גם בעצירת חוקי ההפיכה. מה שברור הוא שאין לו שום כוונה להעניק פרס לנתניהו אם יתעקש להמשיך בסיפוח הגדה המערבית.
לישראל יש לא מעט השגות על ההסכם המתגבש. הדרישה הסעודית לרכש ציוד צבאי מתקדם מארה"ב מאיימת על היתרון האיכותי של ישראל, אבל מה שממש מקפיץ את מערכת הביטחון הוא הדרישות שלהם בתחום הגרעין. סעודיה לא מסתפקת ביכולת ייצור אנרגיה אזרחית – היא רוצה גם יכולת גרעינית עצמאית: מעגל דלק, שבו היא תייצר בעצמה את מוטות הדלק לכור הגרעיני שלה. זה כבר בסיס להקמת תוכנית גרעין צבאית בעתיד.
מערכת הביטחון וצה"ל היו ממודרים עד לאחרונה מהשיח על סעיפי ההסכם המתגבש. נתניהו ניהל אותו בעיקר מול אנשי הוועדה לאנרגיה אטומית. אבל עכשיו הם שולבו בו, וקשה לראות איך דרישות הגרעין הסעודיות יירדו להם בגרון. הדאגה היא לא רק מהיכולות שיהיו בידי סעודיה, שיציבותה מוטלת תמיד בספק, אלא גם שזה ידרבן מדינות נוספות באזור לפתח יכולת גרעינית עצמאית. מרוץ חימוש גרעיני במזרח התיכון הוא הסיוט של ישראל.
מה שיכול לשכך במעט את הדאגה במערכת הביטחון הוא עסקת תמורות: גישה לטכנולוגיות אמריקאיות שעד כה נמנעו מישראל, והבטחת הסכם סיוע צבאי חדש ב־2028, דומה בהיקפו להסכם הנדיב הקיים. לכל מי שעוקב אחרי המגמות והזרמים בפוליטיקה האמריקאית ברור שתחת כל ממשל יהיה קשה לשחזר את הסכם הסיוע הנדיב שחתם איתנו הנשיא אובמה, שבו ארה"ב מספקת לישראל 3.8 מיליארד דולר של סיוע צבאי כל שנה.
עבור נתניהו זוהי לכאורה עסקת החלומות: גם הסכם היסטורי, גם הבטחת הסיוע הצבאי, גם מעמד טקסי של פסיעה על מדשאת הבית הלבן בלוויית יורש העצר הסעודי, ואפשר להניח שבתום הטקס יזכה גם לראות שוב את החדר הסגלגל מבפנים. אין לי ספק שנתניהו מבין את גודל ההזדמנות, וכמוהו גם השר הקרוב אליו, רון דרמר.
אבל בשביל זה יידרש נתניהו לעצור את הסיפוח שמוביל בצלאל סמוטריץ', וספק אם יגיע למעמד אם יתעקש להמשיך לחוקק את חוקי ההפיכה. עם נתניהו של פעם אפשר היה לדעת שהביטחון הוא מעל לכל, אבל נדמה שהיום ריח הליזול גובר אצלו על הביטחון הלאומי.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13