חודש הסליחות הגיע, אבל כמו הסבירות - גם מושג הסליחה כבר נמחק מהלקסיקון שלנו. כלום לא נסלח ואיש כבר לא טורח לבקש סליחה (ולא שאין על מה). אפילו האקלים הפך השנה לבלתי סלחני בעליל.
גם צו הרחקה מהבית הלבן לא עוצר את מסע ההרס של נתניהו | אלון בן דוד
נשארים חסרי אונים: ראשי הצבא כבר היו מעדיפים שיהיה אויב להסתער עליו
הצמרת הביטחונית שלנו, שהשבוע סופית הותר דמה והפכה לשק החבטות של חבורת האפסים המאכלסת את ספסלי הקואליציה, נוהגת כמי שפועלת על זמן שאול. היא ממשיכה לנהוג את המטוס, שבכל יום מאבד עוד ליטרת דלק, כטייס אחראי, אף שברור לה שהטיסה הזאת תסתיים באסון, עם האף באדמה. בשבוע האחרון מקפידים בכירי צה"ל לדבר לפרוטוקול. הם מאמינים שיבוא יום, אחרי האסון, ובו תוקם ועדת חקירה ותחלץ את הפרוטוקולים מתוך הקופסה השחורה של המטוס שכולנו נוסעים בו. יום שבו כל מהרסינו ומחריבינו יידעו לפני מי הם עתידים לתת דין וחשבון.
תחילתה של ההתנגשות הגלויה של ראש הממשלה בצה"ל בפגישה שקיים ביום שישי שעבר מפקד חיל האוויר תומר בר עם כ־60 אנשי מילואים, שהודיעו כי יפסיקו להתנדב או שהם מתלבטים בנוגע להמשך שירותם. השיחה הייתה כנה, כואבת, אבל גם מחברת. בר הבהיר למתלבטים שהוא והם לא נמצאים משני צדיו של המתרס, אלא שהם באותו צד. הוא רוצה שהם ימשיכו לשרת, הם מתלבטים והוא מבין, גם אם לא מסכים, אבל בסוף הם חלק מאותה משפחה שמטרתה משותפת: להגן על הבית שבנינו כאן.
בתום הפגישה היה ברור שציטוטים ממנה ימצאו את דרכם לתקשורת, ולכן החליטו בצה"ל להקדים ולהוציא הודעה רשמית שמתארת, בקווים כלליים, מה נאמר בה. הציטוטים פורסמו ב־16:00, ומיד יצאו בהודעות פוש של כלל כלי התקשורת. ב־19:30 הגיעה שיחת הנזיפה. ראש הממשלה רתח על מה שפורסם, כפי שחשף עמיתי לחדשות 13 ספי עובדיה. הוא דרש מצה"ל להוציא הכחשה. כנראה לא הבין שלא מדובר בהדלפה מחתרתית, אלא בהודעה רשמית של דובר צה"ל שיצאה לכל כלי התקשורת ואי אפשר להכחיש אותה. על הקו היו הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר, שר הביטחון, המזכיר הצבאי לראש הממשלה ובנימין נתניהו. כנראה שהוא לא היה הנתניהו היחיד שהיה על הקו.
ביום ראשון ניתן האות וכל הנצרות נפתחו: כל הגוטליבים והוואטורים של הליכוד החלו לצלוף ברמטכ"ל ובמפקד חיל האוויר. אבל היה מי שזה לא הספיק לו וטרח להדליף גם את שיחת הטלפון, כדי שיידעו שנתניהו צעק על הרמטכ"ל ועל מפקד חיל האוויר. למחרת הצטרף גם הבן הגולה של ראש הממשלה להשמצות. כתב ומחק. אבא המתין כדרכו 24 שעות, עד שהטינופת תקבל כנפיים ברשת וחיים משלה, ואז יצא בהודעת "גינוי וגיבוי", אבל לא היה לו העוז להוציא את ההודעה הזאת לבדו. הוא צירף להודעה גם את שר הביטחון. איש במטה הכללי לא מחה דמעה על המחווה החלולה, להפך: מה שעד כה הרגישו כתחושה עמומה התחוור להם להכרה חדה וכואבת – ראש הממשלה שם לו למטרה להחליף את הצמרת הצבאית.
יש משהו משחרר בהכרה הזאת. אם עד עתה, במשך 75 שנה, היה ברור ללובשי המדים שהם והדרג הממונה עליהם משרתים את אותה מטרה - טובתה וביטחונה של ישראל, גם אם לפעמים חלוקים על הדרך הנכונה - עכשיו זה ברור כי הדרג הממונה משרת את טובתו העצמית בלבד. אין להם כוונה להפסיק לשרת את טובת ישראל, אבל הם מבינים שהם לבדם וגם כשהם מתריעים בפני ראש הממשלה על הסכנה – הוא לא מקשיב.
בתווך ניצב שר הביטחון. יואב גלנט הוא איש עם שאיפות ויומרות פוליטיות, אבל בליבה שלו הוא קודם כל מפקד. כמפקד שעומד לאבד את החיילים שלו, הוא מודע לחלוטין לחומרתה של הסיטואציה. הוא יודע שהימים הנוראים השנה יהיו נוראים יותר, כאשר כשירות חיל האוויר תתחיל לצנוח בחודש ספטמבר, כשכל אותם טייסים שהודיעו שלא יתייצבו – יתחילו לרדת מכשירות.
בין תחילת ספטמבר לראש השנה יוזמנו כל אותם טייסים להגיע לטיסה כדי לשמר כשירות. מי שלא יגיע – יתקבלו לגביו החלטות פיקודיות. ברוב המקרים מדובר במתנדבים, כך שהסנקציה היחידה שניתן לנקוט כלפיהם היא להוריד אותם ממצבת הטייסים הפעילים ולהגיד להם שלום. בצה"ל הוחלט שגם במקרים כאלה – יובהר לטייסים שהפרידה היא זמנית והדלת נשארת פתוחה, אם ירצו לחזור. אין לחיל האוויר תחליף לטייסים המובילים שלו.
בחודש הבא אנחנו עשויים להיות כבר במשבר חוקתי, שרק יעצים את תופעת אי־ההתייצבות. גלנט גם יודע שעם כינוס מושב הכנסת, הקואליציה שהוא חבר בה מתכוונת להעביר את חוק הפטור הגורף מגיוס, וזה כבר ייתן את אותותיו גם בקרב המתגייסים לסדיר והמשרתים בקבע. לתחושתו, הוא נכווה בפעם הקודמת כשהתייצב עם האצבע בסכר. מתפקדי הליכוד, שרבים מהם שתולים של בצלאל סמוטריץ', הבהירו לו שהוא גמר אצלם - ורק המחאה החזירה אותו לתפקיד. אבל הוא עדיין חבר כנסת של הליכוד, לא שר "נורווגי", שהאצבע שלו בהצבעה היא קריטית.
גלנט הוא מהאחרונים שנותרו בליכוד שמבינים עדיין את הערך של שירות הממלכה ולא המלך. כמי שכל חייו נשא באחריות לחייהם של אחרים, מושג האחריות לא זר לו כמו שהוא זר למרבית חבריו בסיעה. נדמה שהוא מנסה לוודא שנותרו עוד שלושה כמוהו בליכוד, בטרם יחליט על מהלך פומבי נוסף לעצירת החקיקה.
בינתיים הסביבה צופה בנו ומתמוגגת. "הם מבינים שישראל הפעם במשבר אמיתי", אמר השבוע נציג אמ"ן בוועדת החוץ והביטחון. נכון לעכשיו, האיראנים וחיזבאללה נהנים מהמחזה ולא רוצים להפריע לנו להתפרק בכוחות עצמנו. נסראללה מבין שמהלך שלו עשוי לעצור את תהליך ההתפרקות ולאחד את הישראלים, ולעת עתה הוא מצליח להתאפק.
ישראל, מצדה, איבדה כבר את היכולת לצאת למהלך צבאי יזום, או כמו שאמר לי אחד הקצינים הבכירים: "אתה לא יוצא לרוץ מרתון אם יש לך אנגינה". זאת אבחנה מקילה. ישראל נראית בימים האלה כמי שלקתה באוטם חריף בשריר הלב.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13
[email protected]