בישראל מחפשים לעיתים הגדרות לתקופות טרור קשות במיוחד, האם מדובר באינתיפאדה שלישית? גל טרור? אבל ההגדרה עצמה הרבה פחות חשובה. תקופת הטרור הנמשכת מזה יותר משנה וחצי היא מגמה קבועה שנראה שרק הולכת ומתעצמת בתוצאותיה הקשות והקטלניות, כאשר רק בשנה האחרונה נרצחו 34 ישראלים.
פיגוע ירי בחווארה: שי ניגרקר ובנו אביעד הם הנרצחים במכון השטיפה
"הייתה גננת אהובה, תחסר לילדים": בת שבע נגרי נרצחה בפיגוע בדרום הר חברון
בהגדרת המונח המקצועי היבש, זו אינה אינתיפאדה מכיוון שהיא אינה מבטאת בשלב הזה מרכיב של התקוממות עממית המונית, אבל השנה האחרונה היא ללא ספק הקשה ביותר מאז תקופת האינתיפאדה השנייה ובהקשר הזה הנתונים אינם משקרים, כאשר מספר ההתרעות לפיגועים קשים והפוטנציאל להסלמה משמעותי עוד יותר רק הולך וגובר.
מרבית הפיגועים הקשים בשנה האחרונה יצאו אומנם מצפון השומרון, ג׳נין, שכם וכפרים אחרים באזור, אבל כאשר מגמת הטרור הולכת ומתרחבת לרחבי איו״ש ובקעת הירדן, האזור של חברון ודרום ההר הוא האחרון שצריך להפתיע את מערכת הביטחון, כאשר גם בשנה האחרונה ובשנים שקדמו לה התרחשו פיגועים קשים בגזרה המושפעת מאוד מהערים חברון וויטא הנחשבים כמרכזי כוח של ארגון הטרור של חמאס.
לעומת מאפייני תקופת הטרור של 2014 ו- 2015 שאופיינו בפיגועי דקירה ודריסה, שהתבצעו ברובם על ידי מחבלים בודדים ביוזמות פרטיות כאשר הסתה פרועה של ארגוני הטרור ובראשם החמאס, תקופת הטרור האחרונה הפכה לקטלנית במיוחד בשל השימוש הנפוץ בנשק חם. יש נטייה לחשוב כי הזמינות הבלתי נסבלת של נשק שמגיע לידי ארגוני הטרור הממוסדים או המחבל הבודד הוא עניין שתמיד היה כבשגרה.
טענה זו אינה נכונה. השגת נשק בשטחים הייתה תמיד משימה אפשרית לארגוני הטרור, אבל לצורך ביצועים פיגועים קשים פעמים רבות הייתה נזקקת אופרצייה שלמה שנוהלה על ידי ארגוני הטרור וזאת רק על מנת להשיג את הנשק. זו אומנם מעולם לא הייתה משימה בלתי אפשרית, אבל בשנים אחרונות הסכר נפרץ, כאשר היקפי הברחות הנשק לאיו״ש בעיקר מגבול ירדן הפרוץ עלו בצורה דרמטית ונשק חם נמצא בהיקפים חסרי תקדים בבתים פלסטיניים רבים.
המוטיבציה ההולכת וגוברת לביצוע פיגועים, ההסתה מצד ארגוני הטרור, מעורבות הולכת וגוברת גם מצד איראן בתמיכה בארגוני הטרור לצד הזמינות חסרת התקדים לנשק הם המרכיבים המרכזיים שמתחברים יחד ויוצרים את התוצאות הקשות בשטח כאשר גם מבחינה מודיעינית האתגר לסכל פיגוע לפני שהוא מתממש הולך והופך למורכב הרבה יותר, כאשר בעבר שלב רכישת הנשק על ידי מחבל או חוליה שמתארגנת לפיגוע, היווה גם נקודת התורפה לארגוני הטרור מבחינת החשיפה המודיעינית ליכולות האיסוף של מודיעין צה״ל והשב״כ, באמצעות טכנו לגויה או הפעלת סוכנים בשטח.
השב״כ מצליח לסכל אומנם פיגועי ירי רבים, בחלק גדול המקרים עוד בשלבים הראשונים של התארגנות הטרור, אבל במידה רבה פעמים רבות דווקא בשל זמינות הנשק ברחוב הפלסטיני והמוטיבציה הגבוהה לביצוע פיגועים, ככל שההתארגנות לביצוע הפיגוע מקומית יותר וממוסדת פחות בהכוונה ישירה של אחד מארגוני הטרור, כך קשה יותר למערכת הביטחון לזהות את הסימנים המעידים שאמורים לספק את ידיעת הזהב לעצור את הפיגוע עוד לפני שהוא מתרחש. נקודת התורפה המרכזית של צה״ל ומערכת הביטחון היא בהגנה על צירי התנועה, מאז ומתמיד חלק גדול מאוד מהפיגועים הקשים מבוצעים על צירי התנועה.
כאן גם טמון האתגר המרכזי של צה״ל ופיקוד המרכז. בתקופה קשה של פיגועי ירי רבים שבוצעו באזור שכם על בחלקם הגדול על יד התארגנות הטרור של גוב האריות, פעילות התקפית ממוקדת בשכם לצד עיבוי משמעותי בהגנה והצבת מארבים רבים בשטח הובילה לשיפור המענה הביטחוני, כך גם לאחר המבצע במחנה הפליטים בג׳נין, אבל הבעיה היא שגם פעילות מבצעית מוצלחת יש פג תוקף וצה״ל כבר עכשיו נמצא עם מעל 20 גדודים באיו״ש נתון שמשפיע באופן ישיר על האימונים הצבא הסדיר למלחמה.
בחודשים האחרונים מגמת הטרור זולגת באופן משמעותי הרבה יותר גם לאזורים אחרים ונכון לעכשיו הערכה במערכת הביטחון כי כל הסימנים מעידים על כך כי מגמת ההסלמה תימשך: הפעלת כוח צבאי התקפי או תגבור נוסף של מערכי ההגנה לבדו לא יספק פתרון של פלא סבורים במערכת הביטחון כאשר ביחסים של בין ישראל לפלסטינים אין כל אופק נראה לעין והרשות הפלסטינית הולכת ונחלשת במעמדה ברחוב הפלסטיני.
ככל שתהיה החמרה נוספת במצב כך השמיכה של צה״ל שהוא מטיל בעיקר באמצעות הגדודים הסדירים על מנת לנסות ולהוריד את גובה להבות ההסלמה הולכת והופכת לקצרה יותר ויותר מה שצפוי להעמיד למבחן קרוב יותר ויותר כוחות מילואים, כאשר צה״ל חייב ונדרש לספק הגנה טובה יותר לתושבים ביהודה ושמרון במיוחד בציר התנועה, שבהם נפגעה מאוד תחושת הביטחון של הנסיעה בכבישים.
המתיחות הפוליטית בוודאי אינה מוסיפה לניהול המצב ברמה המדינית. ההסלמה האחרונה מבטאת היטב את הפערים האדירים בתוך הקואליציה עצמה. בתקופת הממשלה הקודמת לשרים של היום היה קל יחסית כאשר חלקם הלא מבוטל גם מתוך הליכוד הצביע בצורה לעיתים ארסית ופוגענית לעבר הממשלה הקודמת כאחראית למצב בכך שהיא כובלת לכאורה את ידי הצבא. בסיבוב הנוכחי באין כלפי מי לכוון את האש האצבע המאשימה מכוונת כלפי מפקדי הצבא הבכירים ושר הביטחון יואב גלנט.
זה לא פעם ראשונה שזה מתרחש בממשלה שנמצאת תחת הובלת נתניהו ששר הביטחון מוצא את עצמו מותקף לחבריו לממשלה, אבל הפעם המגמה הזו בולטת במיוחד וצפויה רק להחריף עד לכדי משבר פוליטי של ממש. מי שסבור שבאמירות גדולות ומתלהמות מצד שרים במשלה מסתתר פתרון פלא לחיסול הטרור הפלסטיני, טועה טעות חמורה ולצד מאבק בטרור את המדיניות יידרש ראש הממשלה לנהל באופן ענייני ושכלתני על מנת לא לגרור למעגל ההסלמה ציבור נוסף ברחוב הפלסטיני.
לצורך זה יידרש ראש הממשלה לעבודה משותפת עם שר הביטחון ומתן גיבוי לצה״ל וגופי הביטחון הנוספים זאת לצד ביקורת עניינית לגיטימית גם על תפקוד הצבא כשצריך. החודש האחרון לא מבשר טובות בהקשר זה, כאשר ברק גם מתיחות ביחסי העבודה בין ראש הממשלה ומערכת הביטחון בשל משבר המילואים בתוך הצבא.