במשך עשרות שנים נרדמנו. ישנו שנת ישרים ותמימים (שלא לומר טיפשים). לא הבנו שהחולות נודדים. שמנצלים את העובדה שאנחנו דמוקרטים וליברלים שמקדשים את הסובלנות ומכילים ברצון את כל הדעות והזרמים. לא קלטנו שהקשקושים על "חיה ותן לחיות" או "איש באמונתו יחיה" מתאימים לעולם האגדות האוטופי, ולא למציאות הקנאית והכאוטית שבה אנו חיים.
עכשיו, תודה לאל (ולנתניהו), אנחנו מתעוררים להילחם על חיינו במקום הזה. על דמותנו. על העקרונות שעליהם הוקמה המדינה הזו. על ערכי מגילת העצמאות. על הזכות לחשוב מה שנרצה, ללבוש מה שנרצה, לאכול מה שנרצה, להתחתן עם מי שנרצה, להגדיר את עצמנו איך שנרצה. אין לנו כוונה לוותר על ישראל, המדינה היהודית־דמוקרטית שערכיה שורטטו במגילת העצמאות. נגן עליה עד טיפת דמנו (המטאפורית) האחרונה.
ברשת רץ סרטון שאורכו שש דקות, מוועידת החירום החינוכית שנערכה לאחרונה (ביוזמת דה מרקר ומשמר החינוך הממלכתי). מדובר בנאומו של רמי הוד, מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון. כל ישראלי דמוקרט וליברל חייב לצפות בסרטון הזה. אגב, אם תטורגטו כמוני, אז הפרסומת שיו־טיוב תנפק לכם לפני הצפייה תהיה בדמותו של רב כלשהו, שמשכנע אתכם לתרום מיד למוסדות רבי עקיבא, כדי לעלות לגדולה.
התרעות פיקוד העורף