עד עכשיו דיברתי על האופוזיציה. למחאה אני לא נותן עצות. קטונתי. המחאה היא אירוע מדהים וחסר תקדים והיא תקבע את עמדתה בכוחות עצמה. כמו שקמה, בפרץ עצום של אנרגיה עממית, כך היא תדע להתייחס לפשרות או הסכמים שיובאו בפניה. המחאה לא שייכת לאף אחד, היא בלתי נשלטת, היא אותנטית והיא מרגשת. לא היה כאן דבר כזה וספק אם יהיה. ולכן, המחאה לא מחויבת למשרוקית הפוליטית. אני רואה יתרון גדול בזה שהאופוזיציה והמחאה לא מחוברות. גנץ ולפיד יכולים לסגור דיל עם נתניהו. המחאה תישאר ברקע, כחרב מתהפכת, שוט שיצליף באלה שיעדיפו להדהיר את העגלה לתוך התהום. ואין לכם מושג כמה המחאה מפחידה אותם. את חברי הכנופיה שהשתלטו על המדינה האהובה שלנו.
כפי שכבר כתבתי (ביום שישי), השאלה היחידה שהם מעלים בכל מפגש, בכל מגע, בכל שיחה חשאית, היא מתי יניחו להם. מתי המחאה תירגע. מתי הם יוכלו לצאת עם הרעיה או המשפחה למסעדה בשקט, לנסוע לחופשה בחו״ל כמו בני אדם. התשובה פשוטה - כשתניחו לדמוקרטיה, המחאה תניח לכם. והכל, כמובן, בלי אלימות ובדרכי נועם.
אני מקנא באלה שתמיד יודעים מה צריך לעשות. אלה שמסמנים כל אירוע, עוד לפני שהתרחש, בתג כשרות או באות קלון. אלה שמשוכנעים, מעל לכל צל צלו של ספק, שזה הדבר היחיד שנכון לעשות, או להפך - שזה יוביל לאסון. אלה שעם הפרסום הראשון של ההדלפה הראשונה כבר גיבשו את דעתם המלומדת. אני לא נמנה איתם. אני שייך למתלבטים. אני מאלה שאף פעם לא בטוחים עד הסוף.
בואו נניח שהצעת הפשרה אמיתית ותיחתם על ידי שני הצדדים. האם יש מישהו שיכול לנבא את השתלשלות האירועים שיתרחשו אחר כך? איך ישפיע משק כנפי הפרפר על תנובת החסה בשטחים, מפלס הכנרת ועתיד הדמוקרטיה? האם הדיל ימית את הרפורמה מות נשיקה, או להפך, ימית את המחאה מוות איטי בייסורים? אף אחד בעולם לא יכול לדעת לאן זה יוביל. זו תורת המשחקים, בשילוב מזל, בשילוב נסיבות לא ברורות, בשילוב הטירוף הרגיל של המקום הזה. ולכן, האירוע הוא לא משחק סכום אפס. אין כאן תשובה ברורה.
מצד שני, אם מכנסים את הוועדה לבחירת שופטים בהרכב המקורי, אם בוחרים שופטים ברוב של שבעה מתשעה, אם מחוקקים מחדש ומרככים את עילת הסבירות ומקפיאים את החקיקה בשנה וחצי, צריך לחתום על זה. מדובר בניצחון למחאה ולאופוזיציה. לפחות בינתיים. ואנחנו חיים כאן בעקרון הבינתיים. ובינתיים, מתברר שמי שהורג את הפשרה הזו היא הקואליציה. הליכוד כבר מתכחש להסכמות כלשהן, סמוטריץ׳ ובן גביר מסתערים קדימה. צריך לתת להם להרוג את זה. לא לנו.
המניעים של נתניהו ברורים: הוא יודע לקרוא סקרים, הוא יודע להרגיש סנטימנט ציבורי, הוא מבין את מצבו. הוא רוצה מאוד להתקבל בבית הלבן ב־18 בספטמבר. הוא רוצה מאוד את סעודיה. הוא רוצה מאוד לאתחל את האסון הנקרא ״ממשלת נתניהו השישית״ כדי לנסות למצב את עצמו מחדש. הבעיה היא שאת כל זה הוא רוצה עכשיו. מה הוא ירצה מחר בבוקר, אף אחד לא יודע (חוץ, אולי, מהגברת).
התרעות פיקוד העורף