גם אם כעת טוענים בדרג המדיני כי האישור להעביר תשעה הרכבים ממוגני ירי שסופקו על ידי האמריקנים הוא מימוש של הסכמות ישנות מתקופת הממשלה הקודמת, במערכת הביטחון מבהירים כי העברת ממוגני הירי הינה אינטרס ביטחוני מובהק של ישראל, לאחר שהפלסטינים בפני האמריקנים כי יגלו יותר נחישות במאבק בארגוני הטרור, שלמעשה מערערים את היציבות הביטחונית בשטח. לכן, בשיחות שמתנהלות באינטימיות מאחורי הקלעים במשולש שבין גורמי ביטחון ישראלים, אמריקנים ופלסטינים, טוענים האחרונים כי הם זקוקים גם לחיזוק היכולות שלהם על מנת לפעול במחנות הפליטים. רכבים ממוגנים, אם כן, הם רק חלק מתוך רשימה ארוכה יותר שהרשות מעוניינת בה. האמריקנים מצדם מוכנים לתת יותר בעוד שישראל מאשרת פחות, אבל בגדול אין באמת חדש תחת השמש. כך, למעשה, פועל המנגנון - אימון, ציוד וחימוש היחידות הפלסטיניות במשך שנים ארוכות, מאז אימון והקמת ״גדודי דייטון״ על ידי האמריקנים.
גם השרים בן גביר וסמוטריץ' יודעים זאת היטב, שכן הציוד הצבאי האיכותי לא מגיע, מן הסתם, מהברחות הגבול בירדן. מה שהשתנה בפעם הזאת הוא למעשה משוואת הלחץ הפוליטי על יציבות הממשלה, גם בסוגיות ביטחונית מצד השותפים מימין. בתחומים אלה המשמעת הקואלציונית כמעט ואינה קיימת. תמלולי דיוני הקבינט המדיני-בטחוני מודלפים בצורה חסרת תקדים, אפילו ביחס לשנים האחרונות שהיו מופקרות גם הן, וזאת לטובת צרכים פוליטיים מזדמנים.
עד למשבר האחרון היה זה השר לביטחון לאומי שהלך ראש בראש מול כמעט כל הממשלה בסוגיית האסירים הביטחוניים. כמו בפעמים קודמות, בן גביר נותר בעיקר עם אוויר וסיבובי יח"צנות בתקשורת, אבל עם עוד סדק נוסף שנוצר בתוך הממשלה שהוביל לכך שהנהגת האסירים מסופקת מכך שהצליחה לייצר מהומה בתוך הממשלה מבלי שנדרש כל צעד מצידם.
לעומת בן גביר, שר האוצר ושר במשרד הביטחון בצלאל סמוטריץ' הצליח לתרגם את כוחו הפוליטי בממשלה הנוכחית לשינויים מהותיים בפועל בכל הקשור לסוגיות המנהל האזרחי, הבניה והפיקוח ביהודה ושמרון. גם בעבר היו שרים וחברי ממשלה שאיגפו את ראש הממשלה מימין, אך זה לא השפיע על המדיניות של הממשלה, ובדרך כלל הקו הפרגמטי מיתן גם את מי שהחזיק בדעות אחרות, כמו שר הביטחון לשעבר נפתלי בנט.
סמוטריץ', ייאמר לזכותו, נאמן לדרכו הפוליטיתֿ. את ההסכמים הקואליציוניים הוא בנה בתבונה רבה לדרכו, ובכובע הכפול שלו כשר האוצר וכשר במשרד הביטחון הוא בנה לעצמו משענת פוליטית חזקה מתוך תפיסה שהפעם את הממשלה הוא יכול להזיז ימינה חזק. זאת, בשונה מהתנהלות ממשלות נתניהו מאז ומעולם.
אלא שהאינטרסים הללו, שמבקשים לשים בראש סדר העדיפויות את סוגיות יהודה שומרון והמאבק מול הרשות הפלסטינית, עומדים בניגוד מובהק לאינטרסים מובהקים אחרים של ישראל מול האמריקנים, ברצון לקדם הסכם עם סעודיה, ומבחינה ביטחונית להיות ממוקדים במערכה מול איראן. במציאות של משבר פנימי עמוק בישראל על רקע הרפורמה המשפטית וגל טרור שמסלים, הפערים האדירים בתוך הממשלה מקשים מאוד על תפקודה השוטף גם בתחום המדיני והבטחוני. בהרכב כזה, קשה לראות מצב שהסכם נורמליזציה עם הסעודים אפשרי.
התרעות פיקוד העורף