גם בימים של משבר עמוק ביחסים בין ממשל ביידן לראש הממשלה נתניהו, חיבור האינטרסים בין המעצמה החזקה בעולם לבת בריתה הוותיקה הופך את הפגישה ביניהם לחשובה ביותר, בעיקר בכל הקשור לסוגיות אסטרטגיות ביטחוניות-מדיניות.
איראן, סעודיה והמסר בנוגע לרפורמה: כך צפויה להיראות פגישת נתניהו-ביידן
ברקע המשבר, צפים גם משקעים מהעבר הקרוב בעקבות היחס של נתניהו למפלגה הדמוקרטית וההעדפה הברורה שלו כלפי המפלגה הרפובליקנית והנשיא לשעבר דונלד טראמפ בפרט. מעל כל אלו מרחף הכעס האמריקני על המדיניות הישראלית מול הפלסטינים והרכב הממשלה הנוכחית, שמקשה מאוד על בכירי המפלגה הדמוקרטית אוהבי ישראל מול זרמים פרוגרסיביים בתוכה (שלעיתים עוינים את ישראל ואת הברית ההיסטרית בין המדינות). כמו כן, לאמריקנים יש ביקורת חריפה ונוקבת כלפי הרפורמה המשפטית, ושאלות קשות כלפי הצעדים שביקשה ממשלת ישראל לבצע ולהשפיע על המשטר הדמוקרטי בישראל.
ולמרות זאת, היחסים הצוננים והעובדה ששני המנהיגים נפגשים בשולי עצרת האו"ם ולא בבית הלבן לא ממעיטים בחשיבות המפגש והנושאים כבדי המשקל עבור ישראל וארה"ב, שבהם ידונו המנהיגים. מבחינת ישראל, מדובר קודם כל בנושא האיראני ובחשיבות הלחץ האמריקני והסנקציות שהתפוגגו.
מבחינת האמריקנים, סביר להניח שביידן יציג דרישות בזירה הפלסטינית לחיזוק מעמד הרשות ויבקש הוכחות לכך בתקופת הזמן הקרובה. לעומת זאת, הקשיים הפוליטיים של נתניהו מבית בשל הרכב ממשלתו פחות מעניינים את האמריקנים, ולא במקרה הם מפגינים באופן ברור את חוסר שביעות רצונם מכך. העיסוק של נתניהו במפגינים בניו יורק אינו סימן חיובי עבורו, אבל לאחר הפגישה המדוברת תהיה לו שוב הזדמנות להכתיב את סדר היום והעדיפויות של הממשלה ולהזיז הצידה את סוגיית הרפורמה שמעמיקה את המשבר בחברה הישראלית.
האינטרס המשותף בהסכם נורמליזציה עם סעודיה הוא זה שיכול לשבור את הקרח ולהדק חזרה את שיתופי הפעולה, גם בנושאים אחרים שנמצאים במחלוקת עמוקה כמו הסוגיה האיראנית והפלסטינית. עבור שני המנהיגים, זו גם הזדמנות נדירה להישג יוצא דופן בעיצומן של קדנציות שנויות במחלוקת. העיסוק של נתניהו במפגינים בניו יורק אינו סימן חיובי עבורו, אבל לאחר הפגישה המדוברת תהיה לו שוב הזדמנות להכתיב את סדר היום והעדיפויות של הממשלה ולהזיז הצידה את סוגיית הרפורמה שמעמיקה את המשבר בחברה הישראלית.
לוחות הזמנים צפופים, פערי האינטרסים בין ארה״ב סעודיה וישראל גדולים, והסיכוי להסכם מהיר אינו נראה גבוה בשלב הזה. עם זאת, במערכת הביטחון בישראל רואים רבים בפגישה הזדמנות אחרונה להחזיר לסדר היום את הנושאים הבוערים שעל הפרק בתחום המדיני, הביטחוני והכלכלי, מה שיאפשר להם להתפנות גם לשיקום הצבא מבפנים לאחר המכה הקשה שספג לפני ארבעה חודשים בלבד. אם לא נורמליזציה אז לפחות נורמליות.
אך לפני נורמליזציה עם סעודיה, הממשל האמריקני רואה קודם כל באופן טבעי את האינטרסים שלו, כאמור. לקראת הבחירות לנשיאות שייערכו בשנה הבאה ממשל ביידן דל בהישגים, הסעודים קורצים לסינים בבניית הכור האזרחי וארצות הברית נדרשת להוכחת מעמדה העולמי. הסכם משולש בין ישראל לסעודיה וארה"ב מתאים לביידן ונתניהו כמו כפפה ליד, אבל לצד הערך האסטרטגי הדרמטי בהסכם, כפי שפרסמנו ביום שישי האחרון במעריב, במערכת הביטחון נשמעים קולות לפיהם אסור שההסכם, חשוב ככל שיהיה, יושג בכל מחיר ותחת מכבש לוחות הזמנים. מה שמטריד את אנשי המערכת הוא, בין היתר, סוגיית הכור הגרעיני, הסכנות בהעשרת אורניום בסעודיה וההשפעות האפשריות על מרוץ גרעין אזורי (כאשר מצרים וטורקיה עוקבות מקרוב). בנוסף, במערכת הביטחון מדברים גם על הבטחת היתרון היחסי של ישראל, כאשר לכולם צרובה בזיכרון הדרך שבה מודרה המערכת מעיסוק בסוגיה זאת לפני החתימה על הסכמי אברהם.
המסר של מערכת הביטחון, אותו פרסמנו במעריב, ביטא ספק גדול ביכולתה של ארה״ב להבטיח כי היא תהיה מסוגלת לאורך שנים לגדר את העשרת האורניום בסעודיה למטרות אזרחיות בלבד, ובכל מקרה נדרשות הוכחות שטרם הועברו לישראל שניתן לעשות זאת. במערכת הביטחון סבורים כי בלעדיהן ההסכם עלול לסכן את ביטחונה של מדינת ישראל, גם אם זה יקרה רק בעוד כמה שנים. חשוב להבין כי המסר לא מכוון רק כלפי האמריקנים, אלא גם כלפי ראש הממשלה, כנראה. נכון לעכשיו, תמונת המצב החלקית לא מאפשרת למערכת הביטחון לגבש נייר עמדה מסודר, וללא חתימה ביטחונית יהיה קשה מאוד לכל הצדדים לגבש הסכם.
בצל לוחות הזמנים הצפופים ושעון החול שהולך ואוזל, העריכו גורמים בישראל כי לממשל הנוכחי יש חלון הזדמנויות שנע בין 8-6 חודשים. כלומר, הגעה להסכם עקרונות עד סוף השנה וחתימה על הסכם בחודשים הראשונים של שנת 2024. במערכת הביטחון סבורים כי בדרך לשם יש לקיים דיונים פנימיים עמוקים, ומזה כאמור אנחנו רחוקים מאוד.
במערכת הביטחון סבורים כי האמריקנים הם אלה שדוחפים בעיקר לשלב את הפלסטינים בהסכם, מה שמייצר ציפיות אדירות בקרבם, כך אומרים לנו בכירים ישראלים (כאילו אוסלו ג׳ כבר נמצא בדרך). לסיכום, מוקדם לחגוג הסכם עם הסעודים, אך לתהליך יש חשיבות רבה לעתיד ומאחורי הקלעים מתרחשים כבר בימים אלה דברים לא התרחשו בעבר.
בינתיים, בישראל מוטרדים מאוד גם ממה שקורה מול האיראנים. בימים רגילים, זה היה אמור להוביל את סדר היום של נתניהו וממשלת ישראל, אך הרפורמה דחקה גם את זה. עבור האמריקנים, הסוגיה הזו רחוקה מלהיות בראש סדר העדיפויות. נתניהו יחפש את ההישג לאחר שגילה כי אסטרטגיית יציאת ארה"ב מהסכם הגרעין בתקופת ממשלת טראמפ, בהשפעתו של נתניהו, הייתה טעות חמורה.
ההתקדמות חסרת התקדים של איראן בתחום העשרת האורניום והפיכתה למדינת סף גרעינית באים ליד ביטוי גם בשבועות האחרונים. לאחר שנים קשות מאוד עבורה, איראן הצליחה לדכא את המהומות הפנימיות, לצאת מבידוד אזורי בחידוש הסכמים עם מדינות המפרץ ולנצל עד תום את המלחמה באירופה לטובת הידוק הברית עם פוטין והרוסים. אם זה לא מספיק, תמורת הסכם שקט ומוגבל עם האמריקנים שוחררו עבורם עשרות מילארדי דולרים מוקפאים, כאשר בישראל מצביעים על גידול משמעותי בהיקף הכספים, המימון והתמיכה והעברת אמצעי הלחימה לארגוני הטרור באזור וחימושם.
לסיכום, בצל כל אלו, לא נראה כי צפויות לצאת כותרות גדולות מהפגישה בין נתניהו לביידן, כאשר סביר להניח שהנשיא האמריקני יצפה לתמורות בזירה הפלסטינית, בדמות מחוות והקלות שאותן קשה מאוד לנתניהו לספק בהרכב הממשל הנוכחית.
ועדיין, כפי שצוין, מדובר בפגישה חשובה שחשיבותה תיבחן כבר בחודשים הקרובים בניסיון להחזיר את מערכת היחסים עם ארה״ב למסלול התקין, ויותר חשוב מכך - להחזיר לסדר העדיפויות הישראלי את הנושאים החשובים אל מול האתגרים הביטחוניים-מדיניים-כלכליים, שדורשים קודם כל את ייצוב המצב הפנימי בתוכה.