רגע קטן אחד מגלם את הפרדוקס כולו: הרגע שבו עלה ראש ממשלת ישראל לשאת עוד נאום היסטורי, חוצב להבות וחזונות, בפני העצרת (הריקה) של האו״ם. באותה דקה, בעוד ראשו של בנימין נתניהו מפליג בשמיים, בוססו רגליו במי אפסיים. באותה דקה צייץ מחדש בנו יאיר פוסט שקורא לשחרורו של הרוצח עמירם בן אוליאל. טרוריסט יהודי שהשחיל בקבוק תבערה לתוך חדר שינה שבו נמה את שנתה משפחה פלסטינית, ושרף אב, אם ותינוק בן שנה וחצי, בעודם בחיים. כנראה הבן לא ראה את ההוראה שיצאה לפני כמה ימים לצבא השופרות, למהר להתנער מהקמפיין המחריד לשחרורו של הרוצח. לבן יש חיים משלו, הוא הרי לא מזיע איתנו בלבנט. השאלה היא, מי כאן הזנב מי הכלב ומי מתעורר עם הפרעושים.
נתניהו באו"ם: "אנחנו בפתחו של הסכם היסטורי בין ישראל לסעודיה"
נאום נתניהו באו"ם עשוי להפוך למטען צד ביחסים עם סעודיה
מדובר בטרגדיה. נאומו של נתניהו היה, כרגיל, מנוסח היטב ובנוי לתלפיות. לנתניהו לא חסרה יכולת. מה ששלו, שלו. מה שחסר לו זה רצון. ביד אחת הוא עוסק בשלום עולמי, בהסכם היסטורי עם סעודיה, בבינה מלאכותית ושאר ענייני העולם הגדול. ביד השנייה הוא מתבוסס יחד עם קיצוני הקיצונים, מתחזק קואליציה של מטורללים, שחלק לא קטן ממנה קורא עכשיו לעשיית ״צדק״ עם רוצח מתועב. ביד אחת הוא מבטיח לאמריקאים ולסעודים הרים וגבעות, ביד השנייה הוא מרקד עם נערי הגבעות. בבוקר הוא מנהל מו״מ עם מוחמד בן סלמאן, בערב הוא מתרפס ומתנצל בפני כל גברתן.
הבעיה בנאומו של נתניהו הייתה שעם כל הכבוד לאיכות, יש כאן בעיה של אמינות. בשלב הזה של הקריירה שלו, נאומיו של נתניהו נתפסים גם בזירה הבינלאומית כנאומי סרק. איש לא מאמין למילה אחת היוצאת מפיו. ראש ממשלת ישראל, מי שנחשב פעם ל״ליגה אחרת״ גם במונחים בינלאומיים, נאם ביום שישי מולם אולם ריק, בין ראש ממשלת צפון מקדוניה לראש ממשלת מאוריציוס. אפילו השגרירה האמריקאית לא הטריחה את עצמה (אם כי באולם כן ישבה נציגה סעודית). תארו לעצמכם קלאסיקו בין ריאל לברצלונה בלי קהל.
נתניהו 2023 איבד את הטאץ׳ הבינלאומי שלו. אם וכאשר הוא יביא הסכם עם סעודיה, זה יהיה בחסדם של האמריקאים ובהתאם לרצונם הטוב של הסעודים. נתניהו יהיה צד ג׳, שייהנה מההפקר. חובה להדגיש כאן: שיהיה, מצדי, צד ד׳, או צד ש׳. מותר ליהנות מההפקר. כמו שהסכמי אברהם היו ברירת המחדל לסיפוח, כך גם העניין הסעודי יהיה תוצר לוואי של מפגש אינטרסים אמריקאי־סעודי. ועדיין, מדובר בהסכם היסטורי משנה מציאות שכולנו צריכים לברך עליו. ההסכם הזה יירשם גם על שמו של נתניהו. מצד שני, הוא יהפוך אותו למנהיג הראשון בהיסטוריה שיוכל להצהיר שהוא אביהן של שתי פצצות גרעין: האיראנית והסעודית.
הקהל שכן נאסף בזמן נאום נתניהו לא היה הקהל של נתניהו. זה היה ״קהל חוץ״ שעודד את הקבוצה היריבה. אלפי מפגינים עמדו שם עם דגלי ישראל והפכו את כיכר דאג המרשלג לגרסה הניו יורקית של קפלן. היו שם ישראלים ויהודים, כאלה שבאו מהארץ ורבים שנאספו מכל קצווי ארה"ב. כפי שהקים בישראל מחנה ליברלי חוצה מגזרים וזהויות, כך הצליח נתניהו לאחד גם את יהודי אמריקה. למעט החרדים והחב״דניקים, כמעט כולם נגדו. מי שמכיר את היהדות האמריקאית מבין את גודל השעה. מנהיגיהם של יהודי ארה״ב נחשפו לפני יומיים גם לאווירה החמה במשפחת נתניהו, כשספגו ״שטיפה״ מצלצלת מהרעיה על כי העזו לשתוק לנוכח רצח האופי שעושים לה ולילדיה. כן, זה דיווח אמיתי.
מילה על זעקתם של הביביסטים שאסור להפגין נגד ראש ממשלה בחו״ל. גם אם נתעלם מאין־ספור הדוגמאות שבהן נתניהו עצמו ביקר את הממשלה בחו״ל, ובאנגלית, באלף ואחת דרכים ותצורות. וגם אם נתעלם מההפגנות הגדולות של תומכיו נגד ראש הממשלה שרון, כשהיה בחו״ל, ונגד ראש הממשלה אולמרט, כשהיה בחו״ל. וגם אם נתעלם מהציטוטים של נתניהו עצמו, שמסביר בכישרון רב שהאופוזיציה צריכה להסביר את עמדותיה גם בחו״ל, אפשר תמיד לזכור שנתניהו מתעקש לא לדבר עם הישראלים בשפתם ולא מתראיין לתקשורת הישראלית. הוא כנראה חושש שלא כולם יישרו קו עם הראיונות שהוא מעניק לערוץ 14. ובכן, מי שמתראיין רק לתקשורת בחו״ל, שלא יתלונן כשמוחים נגדו בחו״ל.
בואו נחזור לנאום. כדי להבין עד כמה מופרכת תפיסת המציאות הנוכחית של נתניהו, בואו ננתח את המשפט הזה, שלקוח מהטקסט עצמו: "לפני שמונה שנים מדינות המערב הבטיחו שאם איראן תפר את ההסכם, הסנקציות יחזרו. ובכן, איראן מפרה את ההסכם, אבל הסנקציות לא חזרו״. כשאתה שומע משפט כזה, אתה תוהה על מידת כשירותו של האיש. הרי הוא מכיר את העובדות והפרטים, ועדיין מרשה לעצמו לשקר.
האמת היא כזו: איראן קיימה את כל המחויבויות שלה בהסכם הגרעין. קלה כחמורה. זו הייתה קביעתם של כל שירותי הביון המערביים, כולל המוסד. זו היתה קביעתם של פקחי האו״ם שפיקחו על ההסכם צמוד ומקרוב. אלא שאז החליטו נתניהו והגאון שלצדו רון דרמר לשכנע את הנשיא טראמפ לצאת מההסכם. טראמפ יצא. מאותו רגע, לא הייתה איראן חייבת לכבד את ההסכם. למה שתכבד אותו? האמריקאים החזירו את הסנקציות ואף הגבירו אותן. אם איראן לא מקבלת את התמורה, למה שתספק את הסחורה?
במילים אחרות, מי שגרם לכך שאיראן מפרה את ההסכם והעולם שותק - זה נתניהו. הוא אבי הפצצה האיראנית. בזכותו הם כבר מדינת סף. והכי מדהים זה שהוא גם בא עכשיו בטענות. מצד שני, היה בנאומו גם רמז לכך שהוא כן מכיר במציאות. המשפט הבא מוכיח זאת: ״ככל שאני ראש ממשלת ישראל, אעשה הכל כדי למנוע מאיראן להשיג נשק גרעיני".
מדובר בשינוי בולט של דרך הניסוח: עד היום הוא הצהיר אין־ספור פעמים שאיראן לא תהיה גרעינית, נקודה. עכשיו הוא מסייג את זה. ״ככל שאני״, או ״אעשה הכל״. נתניהו השלים עם תבוסתו בזירה האיראנית. כל מה שנשאר לו לעשות זה למצוא את מי להאשים. תסמכו עליו, בזה הוא מצוין.
מי שמתבונן בו מקרוב מבין כמה נחלש. המעידות הקטנות הולכות ומתרבות: הוא דיבר על ״איום גרעיני אמין״, שצריך להפעיל על איראן, במקום ״איום צבאי״. הוא לא הצליח ללוש ולתמרן את מראייניו בתקשורת הזרה, כפי שנהג בעבר. להפך, הם לשו ותמרנו אותו. הוא נראה חלש ומרוט, הוא מרבה להשתעל, ומקורות בפמליה מדווחים שהוא עבד יותר מדי, שההחלטה להתראיין לכלי תקשורת אמריקאיים הייתה טעות, שמצב הרוח בשפל, ושהמחאה, שדולקת בעקבותיו גם לכאן, ממררת את שנתו ולילותיו.
האתנחתא הקומית במהלך הביקור שייכת לראיון שהעניק ל־CNN. אחרי שהתחמק במשך שתי דקות מלהגיד שהוא יציית לפסיקת בג״ץ, הוא נשאל על המחוות לפלסטינים ועל הסיכוי ששותפיו הקואליציוניים מימין יסכימו. השאלה היא, ענה נתניהו, לא אם הם יסכימו, השאלה היא אם אני אסכים. אני מניח שהוא שכח לרגע שהוא כבר לא הכלב. הוא הזנב. הוא בן ערובה של אותם שותפים שבהם זלזל במהלך הראיון. יכול להיות שבנה על זה שהראיון שודר בשבת, ושתכף אחריה יפרוץ לחיינו יום הכיפורים. כך או אחרת, אני מעריך שגם הפעם הוא ייאלץ למהר ולהבהיר את דבריו, פן הפריץ בן גביר או הגביר סמוטריץ׳ יקראו אותו לסדר. זה לא הם שתלויים בו. זה הוא שתלוי בהם.
ערב יום הכיפורים, ראוי שנתניהו יעשה חשבון נפש. אין צורך להיבהל, זה לא חשבון שמצריך כרטיס אשראי. זה חשבון נפש מוסרי אמיתי. הבט במדינה שאתה עומד בראשה, מר נתניהו. כשאתה בניו יורק, עוטף עזה חוזר לבעור. הטרור גואה. מעשי הרצח בתוך ישראל שוברים שיאים. המשילות נעלמה מזמן. הכלכלה בשפל. הדולר ממריא רק בישראל. השקל קורס. ההייטק מתמוסס. טובי המוחות מחפשים את עתידם בחו״ל. צה״ל במשבר עמוק, שרק התחיל. החברה הישראלית מתפרקת לגורמיה. אין תחום אחד שבו הצלחת לשפר במשהו את המצב. להפך. אתה מדהיר מדינה, שהייתה סיפור הצלחה עצום, לתוך קיר בטון. אתה לא רואה את זה? אתה לא שומע את זה? מה אתה אומר לעצמך? איך אתה מסביר את כל זה לעצמך?
ביום הדין, מר נתניהו, לא תוכל להפיל את זה על יריב לוין. אפילו לא על שמחה רוטמן. גם בן גביר וסמוטריץ׳ לא יהיו שם, כשייגזר דינך ההיסטורי. אתה תהיה שם לבדך. בפעם הראשונה לא תוכל להאשים אף אחד אחר. זה אתה, וגורלך. וגורלנו.