האזינו לטור של אלון בן דוד:
חגי תשרי הם הימים שלרוב מדירים שינה מעיני אנשי מערכת הביטחון. אבל השנה, הימים של "אחרי החגים" נראים מאיימים הרבה יותר. מאמצי החבלה של איראן, חיזבאללה וחמאס פחות מטרידים. חידוש החקיקה המופקרת של הכנסת, עם חוק הפטור מגיוס וחוק יסוד "לימוד תורה", נראה כרגע כאיום החמור ביותר על ביטחון ישראל.
העשרת אורניום בסעודיה תביא לפתחנו חלום בלהות | אלון בן דוד
נזרק רימון על מחבל, וחזר לכיוון הלוחמים: פרטים חדשים על הפעולה בטול כרם
בעזה, ההימור של ישראל השתלם: אחרי שבוע של הפרות סדר על הגדר, ההבטחה הישראלית להמשיך במדיניות של הקלות אזרחיות לרצועה, בצירוף אמירה קטארית עמומה שישקלו את הגדלת המענק – הספיקו למנהיג חמאס יחיא סנוואר כדי לעצור את האלימות. בהתגלות נדירה של שכל ישר בממשלה הנוכחית, גם הרחיקו את תומך הטרור איתמר בן גביר משתי חביות הנפץ המונחות לפתחו: האסירים והר הבית. סוגיית האסירים נדחתה לאחרי החגים, ואילו הר הבית נוהל באופן מופתי בידי המשטרה, ללא התערבות הפירומן המופקד עליה.
סנוואר נדחק לחדש את האלימות לאורך הגדר על ידי מי שקורא עליו תיגר בבחירות להנהגת חמאס שיתקיימו בשנה הבאה – סלאח אל־עארורי. היה לו חשוב גם להזכיר לסעודים שכל התקדמות מול ישראל תצטרך להביא בחשבון גם את עזה, שמצפה לליטרת הכסף שלה. במשך כמה ימים הוא שחרר קיטור על הגדר, בצורה מבוקרת, ולשם שינוי, גם ישראל התנהלה בצורה מבוקרת. אולי הייתה זו הבלחה של רה"מ בנימין נתניהו של פעם, השקול והמחושב.
בעוד שריו מתחרים בשאלה מי ישתלח יותר ברשות הפלסטינית, הדיווחים שמגיעים אל נתניהו משדרים דווקא אופטימיות. אבו מאזן התעורר ומבין את גודל השעה מול הסעודים. הוא החליט להפוך לגורם רלוונטי כדי להגדיל את חלקו בעסקה. הוא אישית מפקח על פעילות מנגנוני הביטחון הפלסטיניים בג'נין, בשכם ובחברון.
בשבועות האחרונים החזירה הרשות הפלסטינית משילות בשלוש הערים האלה, כולל בכמה ממחנות הפליטים. שתי נקודות התורפה נותרו מחנה הפליטים בג'נין ונור א־שמס בטולכרם. המאמץ הפלסטיני תרם גם הוא לשקט היחסי שזכינו לו במהלך רובם של החגים.
בצפון, גם חיזבאללה ממשיך במדיניות של חיכוך מבוקר מול ישראל.
הוא שולח את אנשיו להפרות סדר על קו הגבול, אבל נזהר שלא לחצות אותו בדרך שתוביל להסלמה. עיתונאי הבית שלו בדרום לבנון מעביר שידורים רוטטים על רקע טנק של צה"ל, אבל התקשורת הישראלית, שלא כהרגלה, לא מצטרפת להתרגשות.
בינתיים, מזכירה ישראל שהיא יודעת להגיע לאן שהיא רוצה, גם כשיש מחאה בשורות חיל האוויר. התקיפה השבוע באל־בוכאמל, מעבר הגבול בין עיראק וסוריה, היא איתות ברור לכך שישראל שומרת על יכולותיה. לפי דיווחי הסורים, חיל האוויר תקף שוב שיירת אספקה מאיראן לסוריה, אחרי שחצתה את הגבול מעיראק. מודיעין מדויק מאפשר לישראל לפגוע במה שהגדיר הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי "משאית מספר שמונה" מתוך השיירה.
תקיפה במזרח סוריה, מרחק של מאות קילומטרים מישראל, היא מבצע צבאי מורכב. הדיווחים הסוריים טוענים כי בתקיפות האלה ישראל משתמשת במרחב האווירי הירדני, עוקפת באמצעותו את דרום המדינה, וחודרת לסוריה ממזרח, מתוך עיראק, מקום שבו ההגנה האווירית הסורית דלילה.
מעבר למטוסים התוקפים ולמטוסים המחפים עליהם, אפשר רק לדמיין את האופרציה הנדרשת כדי להעמיד כוח חילוץ אפקטיבי שיידע ברגע האמת לחלץ טייס שנאלץ לנטוש את מטוסו מעל מזרח סוריה. זה דורש נוכחות של הרבה כלי טיס במרחב ושל כוח חילוץ שיהיה קרוב וזמין. אפשר להניח שאם אכן תקפה ישראל, מחצית מהכוח הזה היה מורכב מאנשי מילואים.
עם סוף החגים יתחילו בשבוע הבא בחיל האוויר לאמוד מחדש את מצב הכשירות. טייסים שלא התייצבו מאז יולי/אוגוסט יקבלו שיחה ממפקד הטייסת, שיסביר להם את מה שהם יודעים: שאם לא יטוסו – הם יורדים מכשירות. מפקד חיל האוויר תומר בר רוצה עד מחצית החודש לגבש לעצמו תמונת כשירות ברורה.
לא יהיה בשיחות האלה איום וגם לא אולטימטום. הגישה של חיל האוויר היא להשאיר את הדלת פתוחה לכולם, כדי שיחזרו. אבל מוביל רביעייה שלא טס כבר חודשיים, יודע בעצמו שלא יוכל לחזור ולהוביל עד שיבצע שורת טיסות שיחזירו אותו לכשירות. לא מעט מהטייסים שהודיעו ביולי על הפסקת התנדבות חזרו בשקט לטוס בשבועות האחרונים. המחויבות לרעים בטייסת גברה על המחאה. אבל יש מספר לא מבוטל של טייסים שנמנעו מלהגיע לטייסת, ובמטה המבצעי של חיל האוויר המצב אפילו חמור יותר.
בחיל האוויר מקווים שהזמן הארוך מחוץ לקוקפיט גרם לרבים מהטייסים לחשוב מחדש ושהם יחזרו אחרי החגים. אבל מיד אחר כך צפוי להתחדש מושב הכנסת ואיתו חוק הפטור הגורף מגיוס לחרדים והחוק הקובע השוואת תנאים בין לוחם קרבי ללומד תורה. שני אלה צפויים להפוך מחדש את הקערה על פיה ולהוביל להפסקת התנדבות לא רק בחיל האוויר, אלא גם בשורות צבא הקבע והסדיר.
הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות 13