1. סוכנות הנסיעות הממשלתית
בינואר 2022, במלאת שבעה חודשים לממשלת השינוי, שיגר ח"כ יריב לוין (כיום שר המשפטים) שאילתה לשרי ממשלת בנט־לפיד על היקף נסיעותיהם לחו"ל, עלות הנסיעות ומטרותיהן (לא כולל ראש הממשלה). לפי התשובות, מדובר היה ב־50 נסיעות בעלות שנאמדה בכ־15 מיליון שקל. זאת שאילתה קטנונית יחסית לפעלתנותו האובססיבית בימים אלה של לוין בנושא הרפורמה המשפטית. 50 נסיעות של 28 שרים, כולל שר החוץ, בשבעה חודשים זו כמות סבירה - בוודאי במבט לאחור.
יוקר המחייה יזנק אחרי החגים: ״אנחנו בוודאות בדרך לעליית מחירים״
הדולר בדרך ל-4 שקלים? אלו הסיבות שהשקל נחלש | פרשנות
נסיעה לחו"ל, בניגוד לאגדות, הפסיקה להיות נסיעת מותרות. טיסה של עשר שעות לניו יורק, גם במחלקת עסקים, היא לא משהו שחייבים לכתוב עליו חיבור לכיתה. מבחינתי עדיפה שינה בבית על לינה בבית מלון המציג תערוכה של עשר כריות מסוגננות, בסך הכל כדי להירדם.
אבל אם כבר הליכוד פתחה את הנושא, ואנשי האופוזיציה ישנים בעמידה, בדקתי איך מתנהלת סוכנות הנסיעות "ביבי טורס".
ובכן, היא משאירה אבק לממשלת השינוי. מספר הנסיעות של 33 שרי ממשלת הליכוד מתחילת כהונתה לפני עשרה חודשים חצה את ה־100, והכנף עוד נטויה. חלק מהנסיעות רוכזו דווקא בימי החגים האחרונים, הנחשבים לעיתוי מצוין, שכן כמעט אין דיונים בכנסת והסיכוי שאחד השרים יוקפץ ברגע האחרון הוא אפסי. הנסיעות לוו תמיד, אבל תמיד, בתירוצים של צורכי עבודה, ועידות מקצועיות ומגעים מסתוריים.
את הפירוט של המסתתר מאחורי פרגוד הנסיעות לחו"ל עושה מצוין אורי משגב, עמיתי מעיתון "הארץ". בממשלת הליכוד, שהבטיחה להילחם ביוקר המחיה, לא רק המספר קובע (33 שרים) - אלא גם הזלזול באזרח הפשוט. את המשלחות לחקר נפלאות הגלובוס מובילים ראש הממשלה ורעייתו, והשרים בעקבותיהם. חוץ מביקורם בניו יורק, לונדון, פריז וקפריסין, בקרוב יטוס נתניהו לצ'כיה, סין וכמובן לדובאי. לכל נסיעה של ראש ממשלה או שר מתלווים עוזרים, יועצים, מאבטחים ומעת לעת גם עדת חנפנים.
אם לא יחול שינוי של הרגע האחרון וכנראה שלא, ביום ראשון הקרוב תתקיים בפראג ישיבת ממשלה עם הממשלה הצ'כית. לפי הפרסומים, נתניהו ורעייתו יטוסו בנפרד משרי הממשלה. אלה נתבקשו להגיע בטיסות מסחריות נפרדות. למה? כי נמנעה מהם האפשרות לטוס עם ביבי.
הנסיעה תיערך עוד לפני שהספקנו להתאושש מנסיעת השלום הסעודי לסן פרנסיסקו ולניו יורק. בבניין האו"ם בניו יורק הצטרפו כתפאורת רקע שר הכלכלה ניר ברקת והשרה לאיכות הסביבה עידית סילמן. האחרונה השתתפה בכנס בינלאומי כלשהו. היה חסר לי העיתונאי בוועידה שישאל אותה איך מסתדרת איכות הסביבה עם ביטול החלטת ממשלתה למיסוי משקאות ממותקים.
ובלתי אפשרי לעכל את החלטת שר התקשורת שלמה קרעי לטוס לסעודיה לוועידה בנושאי דואר (עם כל ההערכה לפגישה עם שר התקשורת הטורקי) ללא השתתפות חברת הדואר. ומדוע שר התיירות חיים כץ טס לסעודיה, כשבמכה ומדינה עדיין לא דרכה כף רגלו של תייר ישראלי? והרשימה ארוכה מנשוא, וכוללת כמעט כל אחד מ־33 שרי הממשלה, ובהם שר הביטחון יואב גלנט, שר האוצר בצלאל סמטוריץ' (שפשוף האנגלית האוקספורדית), שרת התחבורה מירי רגב (בדיקת תשתיות הרכבת במרוקו), שר החינוך יואב קיש (טיסה מפתיעה ללונדון), מאי גולן, אופיר אקוניס ועוד. מדובר בהספק חריג לעשרה חודשים בלבד.
שר החוץ אלי כהן הוא הצדיק היחיד המצדיק את המקום הראשון במפגש עם מחלקת העסקים. אחרי הכל, תפקידו של שר החוץ להתרועע עם מקביליו בעולם. אבל יש לו סיבה לדאגה. נתניהו מצמצם פערים. ועדיין, אין מה להתלהב מטיסות. טיסה לחו"ל ללא חופשה היא כמו גיוס למילואים ללא קיטבג. אפילו הדיוטי פרי כבר לא מה שהיה. ועדיין, בממשלה שמתיימרת לטפל ביוקר המחיה, המפזרת תלושי מזון לנזקקים ומקצצת בתקציבי רווחה - טיסות ראווה בשווי עשרות מיליוני שקלים הן יריקה בפרצוף.
לנוכח כל אלה, תהיתי מדוע בנימין נתניהו, איש העולם הגדול וחבר כבוד של מועדון הסיגרים והטייקונים, מתעקש לקיים את מה שמכונה "חופשות" דווקא בבקתת עץ במלון "פנדה", שהיא קמפ דיוויד מעלי אקספרס. האם ההפגנות לא מפריעות? ולמה לעזאזל מכל העולם נווה אטי"ב.
ובכן, התשובה פשוטה יותר ממה שניתן לחשוב. ברגע שנתניהו מכריז על חופשה (בגולן, על סירת משוטים בטבריה או בכל מקום בישראל), הוא ממתג את נסיעות היוקרה לחו"ל בליווי רעייתו כנסיעות עבודה המעוררות רחמים. במקרה זה עוד ניתן לטעות ולחשוב שתפקידו נחשב עבודה מועדפת.
2. "אחרי החגים" כבר כאן
נהוג להניח שבחגים המגזר הציבורי דומם, וגם המגזר הפרטי עובד בפול גז על ניוטרל. זו התקופה שבה נהוג לבצע "גשרים", וכל האנרגיות מופנות לתקופה שבאה אחרי החגים. התנועה בכבישים צונחת ב־30%. אלא שהשנה התבלבל הסדר - בממשלה לא נעשה הרבה בתחום יוקר המחיה לפני החגים, בוודאי שבתקופת החגים. "אחרי החגים נחיה ונראה". על הפרק עומדות התייקרויות, ואין מדובר רק בהחלטה של דיפלומט לייקר סדרת מוצרים בשיעור של עד 25%.
ומה עושים בממשלה? בינתיים רק מאיימים ומפזרים ססמאות. נתמקד באחת חביבה במיוחד של שר הכלכלה ברקת, שמקדם את המיזם "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". שר הכלכלה מעוניין בהורדת חסמים ברגולציה, מה שיאפשר יבוא זול. זה נכון נקודתית לתחומים ספציפיים, וגם זה בעירבון מוגבל (תלוי במשרד הבריאות). יבואן כמו אדם פרידלר, הבעלים של רשת גוד פארם, יכול מדי פעם לייבא מכולת משחות שיניים או שמפו במחיר הזדמנות ולמכור אותה בזול בישראל. מעבר לכך אין נסים.
עוד לפני הרפורמה של ברקת, תלו בממשלה תקוות בענקיות מזון בינלאומיות שיגיעו לישראל ויורידו מחירים. דיברו על רשתות מזון מאיחוד האמירויות, תלו תקווה בקרפור הצרפתית, פנטזו על ספאר ההולנדית - אבל תקוות לחוד ומציאות לחוד. שוק המזון בישראל הוא הרבה יותר מורכב. עובדה שדבר פעוט יחסית כמו יבוא חלב לישראל (מהלך הפוגע במישרין בחקלאים) תקוע. למרות הצהרותיו של שר האוצר, עדיין קיים מחסור בחלב, וסמוטריץ' מציג מדיניות מבולבלת.
המציאות הזאת לא תשתנה, בין היתר מפני שמרכיבי היסוד של יוקר המחיה תלויים בעיקר בממשלה. נקודת הפתיחה בישראל לעומת אירופה גרועה יותר. וזה לא שהישראלים הם כל כך פראיירים. תחרות על לבו של הצרכן יש גם יש. תשאלו את רמי לוי. תתעניינו בגוד פארם. תבדקו מי אלופת העולם במכירת מכשירי סמארטפון יחסית לגודל האוכלוסייה (רמז: העיר הדרומית ביותר בישראל). אז היכן נמצא שורש בעיית יוקר המחיה? ישנו עניין שער החליפין.
בעקבות פיחות הדולר והיורו מתחילת 2023, פערי המחירים בין ישראל לאירופה הצטמצמו בכ־10%. אבל הכל מתחיל ונגמר בממשלה. אם שר הכלכלה חרט את הססמה "מה שטוב לאירופה טוב לישראל", בואו נראה אותו הולך עד הסוף ומיישם את הססמה לכל הכיוונים. במהלך הראשון מתבקשת הממשלה להפחית את המע"מ על מוצרי מזון (17%) במחצית, לממוצע המקובל במדינות האיחוד האירופי. הרי הממשלה טוענת ש"מה שטוב לאירופה טוב לישראל".
בצעד השני יש לסבסד במישרין את החקלאים (כמקובל באירופה), ולא להשית את עלות הסבסוד על הצרכן הישראלי. הרי הססמה של ברקת היא "מה שטוב לאירופה טוב לישראל". מהלך שלישי הוא הפעלת הליכי כשרות מקילים (כמו שהופעלה לאחרונה בעת יבוא החלב לישראל). ודבר אחרון - יש להפחית את עלויות העבודה והוצאות בתי העסק לרמה המקובלת לא בפולין, בטורקיה או ביוון - אלא למקובל בצרפת או באנגליה, לדוגמה.
מכיוון שעד היום ממשלת נתניהו עסקה במהפכה המשפטית, בשעבוד תקציבים למגזר החרדי (בניגוד גמור להמלצות ארגון OECD) ובמופעי פירוטכניקה לקראת השלום עם סעודיה - רגע אחרי החגים היא מוזמנת לבצע את המהלכים החיוניים שבשבילם נבחרה.
3. פוליטיקה לאומית
בשבוע הבא ייצאו ראשי המערכת הבנקאית לכנס ה־IMF (ועידת קרן המטבע הבינלאומית), שתתקיים במרקש שבמרוקו. בכנס ישתתפו בין השאר סאמר חאג' יחיא, יו"ר דירקטוריון בנק לאומי, ונגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון. מבחינת חאג' יחיא תהיה זו הנסיעה האחרונה כיו"ר הבנק. מבחינת הנגיד, עדיין לא ברור אם זה יהיה הכנס הבינלאומי האחרון בתפקידו. נכון להיום הוא, או ראש הממשלה נתניהו, עדיין לא הודיעו אם פרופ' ירון יזכה לקדנציה נוספת או שיפרוש. לוח הזמנים הולך ומתקצר.
מעניין אם במהלך הכינוס בעיר מרקש למודת רעידת האדמה הקשה הנגיד ויו"ר לאומי ייפגשו. אם זה יקרה, הדו־שיח ביניהם עשוי להיות מעניין במיוחד ולהישמע כך:
הנגיד ליו"ר לאומי: "מדוע תקפת אותי ואת המדיניות המוניטרית בכנס במרכז הבין־תחומי, וגרמת לי למבוכה רבה?".
יו"ר לאומי לנגיד: "מדוע בניגוד למקובל, סירב הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל לאשר עבורי תנאי פרישה כפי שהיו מקובלים עד היום ליושבי ראש דירקטוריון בבנקים? אני מקווה שאין כאן משהו אישי".
הנגיד ליו"ר לאומי: "האם אתה עומד מאחורי הפרסומים בתקשורת על הכוונה למנות אותך כנגיד בנק ישראל? הרי אני עדיין אפילו לא הודעתי אם בכוונתי להמשיך, אז איך אתה עושה לי את זה?".
יו"ר לאומי לנגיד: "תאמין לי שאני לא עומד מאחורי הפרסומים, ואל תאמין לספקולציות עיתונאיות. אפילו הבנק פרסם הכחשה רשמית בנושא. גם אם תחליט בסופו של דבר שלא להמשיך לתקופת כהונה נוספת, אין לי עניין בתפקיד".
כאמור, מדובר בדו־שיח תיאורטי שייתכן שלעולם לא יתקיים. וכעת לעובדות: למרות כל ההכחשות, סאמר חאג' יחיא אכן מעוניין בתפקיד, אבל הפרסום המוקדם הביך אותו. מי שעשוי לקדם את מועמדותו הוא פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי של נתניהו. האחרון, בשיתוף פרופ' צבי אקשטיין, ראש מכון אהרון בבין־תחומי למדיניות כלכלית, דאג למינויו של פרופ' ירון כנגיד - שמאז מחובר מאוד למכון אהרון. חאג' יחיא מצויד באמצעים נוספים שעשויים לסייע לו מאחורי הקלעים, למשל תמיכה מבית הנשיא.
אלא שבשורה התחתונה, הכל מונח לפתחו של נתניהו, ובמידה מסוימת גם בעמדתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. אם ייבחר כנגיד, מדובר יהיה בהחלט במינוי סביר. חאג' יחיא יגיע עם מדיניות מוניטרית מרעננת וחשיבה מחוץ לקופסה. ואם וכאשר יפרוץ השלום באזורנו - מינויו האפשרי כשגריר הראשון של ישראל בסעודיה יהיה בינגו.
אבל עוד לפני שהוא פורש מתפקידו כיו"ר בנק לאומי, יש לו משימה נוספת: לקדם את מי שאמור להחליפו בתפקיד בסוף החודש. עד סוף השבוע הבא אמורים חברי הדירקטוריון להגיש מועמדות לתפקיד היו"ר. המועמד המועדף מבחינתו הוא חבר הדירקטוריון פרופ' ידידיה שטרן, אם כי הוא מכחיש זאת. פרופ' שטרן הוא מעין פוליטרוק משפטי/פיננסי קשה לפיצוח, שכבר כיהן עד 2018 כחבר דירקטוריון הבנק. זה לא מנע ממנו במהלך 2020 לשוב ולהיבחר לכהונה נוספת.
שטרן היה מעורב עד מעל לראש במתווה הנשיא, ופעל לקירוב עמדות הצדדים במעין פשרה מפא"יניקית. יש לו מהלכים לא רעים במחנה הלאומי, וזה בוודאי לא יזיק לחאג' יחיא. עמדתו בנושאים הפיננסיים־בנקאיים מעורפלת, ובגדול ניתן לכנותו כאיש של קונצנזוס או פשרה.
מול שטרן תתמודד לפחות מועמדת אחת, והיא עו"ד אתי דויטש, לשעבר יו"ר בנק מרכנתיל וויזה כאל. נכון שעו"ד דויטש בורה בפוליטיקה, אבל לא בטוח שזה חיסרון. יתרונה הוא בניסיון הרב שצברה במערכת הבנקאית (כשבעבר שימשה כיועצת המשפטית של דיסקונט), וביכולת לפתור פלונטרים בתחום הרגולציה וגם להוביל מהלכים עסקיים.
וכמו תמיד - מי יודע? ייתכן שממש ברגע האחרון יצוץ מועמד מפתיע שבסופו של דבר ייבחר. אחרי הכל, גם כאן מדובר בפוליטיקה שלא הייתה מביישת את זו המתקיימת בבחירות לרשויות המקומיות שייערכו באותו המועד.
מבנק לאומי נמסר בתגובה: "סאמר חאג' יחיא מבהיר שאין לו, לא היה לו ולא יהיה לו עניין בתפקיד נגיד בנק ישראל. בנוגע להתמודדות על תפקיד יו"ר הדירקטוריון, הוא לא הביע ולא יביע את דעתו לגבי מי ייבחר ליו"ר - מה עוד שטרם גובשה רשימת המועמדים".
4. עומד על הקרקע
אחד הגורמים המרכזיים שכלפיהם פופולרי להטיל את אשמת יוקר המחיה בתחום הדיור הוא רשות מקרקעין ישראל (רמ"י). הטענה המרכזית כלפיה היא שרמ"י בניהול ינקי קוינט נוהגת כמונופול, מספסרת בקרקעות וגורמת למחסור המקפיץ את המחירים. האומנם?
מבדיקת מאזני חברות הבנייה הבורסאיות עולה תמונה שונה לחלוטין. מתברר שהן מחזיקות במלאי מקרקעין המתאים (מוכנות לבנייה או בשלב של שינוי ייעוד) לבניית מאות אלפי דירות, הכל תלוי ברצונן הטוב. חברות דמרי, אזורים ואאורה מחזיקות כל אחת במלאי קרקעות של כ־30 אלף דירות. המלאי באשדר ושיכון ובינוי הוא של כ־20 אלף דירות. אפריקה מגורים, קרדן, קנדה ישראל ורוטשטיין מחזיקות במלאי מקרקעין לכ־10,000 דירות כל אחת. אז היכן נמצא באמת האשם במחירי הדיור הגבוהים?
"הקבלנים והבנקים מחזיקים את מחירי הדיור בצורה מלאכותית ולא נותנים להם לרדת, כי ברור שירידת המחירים לא משרתת אותם. האם ראית את רווחי הבנקים מסקטור הנדל"ן? ברור שירידת מחירים תפגע ברווחים. קבלנים לא מורידים מחירים, כי זה נגד האינטרס שלהם, ויש להם עדיין אוויר לנשימה", אומר קוינט ומוסיף:
"במדינת ישראל יש 2.857 מיליון דירות ו־2.767 משקי בית. כמות הדירות הלא־מכורות עומדת על 59,820. רק בשנתיים וחצי האחרונות שיווקנו קרקעות וחתמנו על חוזים לגבי 180 אלף דירות, ומדובר רק בקרקעות מדינה. בשוק יש קרקעות למאות אלפי יחידות דיור. אנחנו נמשיך לעמוד באתגרים, אבל הבעיה היום אינה בשיווק קרקעות או בשיווק. את הבעיה הזאת פתרנו, והמספרים הם הרבה מעבר לצרכים. השוק ברוויה ויש לנקוט צעדים נוספים כדי להגדיל את המכירות".
אז מה צריך לעשות?
"אין מחסור במקרקעין אלא בהתחלות בנייה, וברור שצריך להאיץ את הקצב. אבל יש אתגרים נוספים שמולם צריך להתמודד, וזו סביבת הריבית הגבוהה שמרחיקה את הקבלנים מפרויקטים. כדי להניע את הקבלנים לבנות, צריך להחליט אם לעשות את זה בהקלות מיסוי ומס רכוש או בהארכת חוזים מולנו. במקביל, צריך לתמרץ את הרשויות המקומיות לבנות מנגנון דומה של תשלום 30 אלף שקל לדירה, כפי שהיה בעבר. יש לנו ויכוח עם האוצר אם המהלך יעיל, כי נכנסנו לתקופה של בחירות ברשויות המקומיות".
ואיך פותרים את בעיית מחירי השכירות הגבוהים?
"בטח לא על ידי הפחתת מס הרכישה למשקיעים. לפני שבועיים החלטנו במועצת מקרקעי ישראל לאפשר העברת זכויות על דירות לשכירות, כולל בפרויקטים פרטיים, כך ש־40% מהדירות יהיו מיועדים לדיור להשכרה. זכות הייזום בנושא תינתן בנוסף לחקלאות ולגופים שונים".
ועדיין לא הזכרת את תוכנית הדיור החדשה שתוצג אחרי החג, ובה מדובר על בניית עשרות אלפי דירות ב־800 אלף שקל?
"בתוכנית מדובר על הבנייה באזורי פריפריה, והיא אטרקטיבית למרות שהמחירים יורדים. במקרה זה מדובר על דירות ב־800 אלף שקל לקנייה בפריפריה. אומנם הקרקע בפרויקט תהיה באפס עלות, אבל בגלל היעדר ביקוש יהיה צורך לסבסד גם את הפיתוח ב־100־200 אלף שקל לדירה.
"גם 10,000 דירות זה מספר לא מבוטל, אבל המספר יכול להגיע ל־15־20 אלף. אם נוכל לבנות עוד מספר כזה של דירות, זה יהיה חיזוק משמעותי למחסור בדיור. אנחנו עובדים עם מנכ"לי משרד השיכון והאוצר מתוך ידיעה שיצטרכו לגייס תקציב לתוכנית שתוצג בקבינט הדיור הקרוב אחרי החג".
הקבלנים לא מאמינים. נשיא התאחדות הקבלנים אמר לי בראיון בשבוע שעבר שמחירי הדיור ימשיכו לעלות כבר בתחילת 2024.
"אבל מה לעשות שהמציאות מוכיחה אחרת. יש מגמה ברורה של ירידת מחירים וקיפאון במכירות. כיום יש 60 אלף דירות שאין נמכרות, ולכן המחירים ימשיכו לרדת. את מגמת ירידת המחירים זיהיתי כבר לפני כשנה. לאור המצב הנוכחי בשוק, הירידות אמורות להיות משמעותיות הרבה יותר. מדובר במפורש בשוק של קונים. כדי לא להוריד מחירים, קבלנים נותנים לקונים הטבות נלוות כמו מטבחים, מזגנים ופריסת תשלומים ללא הצמדות. הם לא רוצים לגעת בשורת המחיר".
עם יד על הלב, האם היית קונה היום דירה לבן משפחה?
"תוכניות הסיוע לזוגות צעירים, כמו מחיר מטרה, הן מאוד אטרקטיביות. יש גם הטבות לחיילי מילואים - הן בהיקף ההנחה והן בהגדלת הנתח בהגרלות. מי שחייב דירה, כדאי מאוד להתמקח ולקבל מחירים אטרקטיביים. אני אישית לא הייתי רץ לקנות דירה, ולא להיכנע לאיומים והקמפיינים של הקבלנים. מחירי הדיור עוד יירדו".