שבוע נוסף חלף לו בארץ הקודש. שבוע שהזכיר לנו בצער, בדיוק כמו הקודם, שהימים בהם כל אחד חי את חייו בנחת ובשלווה נגמרו, לפחות לעת עתה. שבוע שהוכיח פעם נוספת שהשמירה הקנאית כמעט על תרבות ה"חיה ותן לחיות" ננעלה מחוץ לבית בלי יכולת לשוב. וכרגיל, קצרה היריעה מלהכיל את בליל הניסיונות להפריד ולפלג לצמיתות. בינינו, היא הייתה קצרה מראש.
האווירה מתלהטת לקראת החג: עימותים בין דתיים וחילונים בכיכר דיזנגוף | צפו
סמוטריץ': "אגיע להקפות בדיזנגוף", חולדאי: "המשטרה תאכוף שלא תהיה הפרדה"
ראשון היה הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף, שסגר את השבת שעברה בשיעור השבועי המסורתי שהעביר, ובו אמר בין היתר כי "אדם שאוכל לא כשר - המוח שלו נהיה מטומטם. קשה לו לתפוס דברים, הוא לא קולט". וכאילו זה לא מספיק, הרב יוסף הוסיף והגדיר את הציבור החילוני בישראל כמסכן וחסר סיפוק בחיים.
מן העבר השני של הנהר השוצף, ניצבו מהומות בתפילה בהפרדה בכיכר דיזנגוף אתמול (חמישי), זו הפעם השנייה שזה קורה מאז העימותים בתפילות ערב יום הכיפורים. בין המתפללים בכיכר היה הפעם גם ליאו די, תושב אפרת ששכל את רעייתו ושתי בנותיו בפיגוע בבקעת הירדן, ואף זכה גם הוא לתקרית תקשורתית עם כמה מהנוכחים שהתקשו להתמודד עם האירוע, שארגן שוב מרכז ראש יהודי הקיצוני.
מהו הקשר בין שני המאורעות שתיארתי, רחוקים שנות אור ככל שיהיו? שניהם מנסים לקעקע בצורה גסה את החיים שהיו כאן לפני, במסגרתם ידענו שחיפוש עקבי אכילס אחד של השני יוביל לפירוק המציאות הישראלית העדינה כל כך. ששפיכת חומצה הדדית על שגרת יומנו הנדירה למדי, בין מלחמה למערכה, תשאיר אותה חפוית ראש. שהפערים בין רמת הדתיות שלנו לא היו משמעותיים כמו היום כי לאף אחד לא היה אכפת.
היום העימותים בין הפלגים עושים את שלהם, בעיקר כשגם המקטרגים הגדולים ביותר לא זוכרים מהיכן זה התחיל. מתי בעת האחרונה התייחס רב בדרג בכיר כמו הרב הראשי לכשרות עליה מקפיד חילוני ממוצע? האם כל החילונים הם מקשה אחת ללא קשר לדת ולמסורת? ולמה החילונים הרגילים, שאוהבים גם את המסורת, נכללים אוטומטית באותה הקטגוריה כמו אלה שמחו נגד התפילה בתל אביב?
אגב, את השאלות הללו ניתן לשאול גם אם השקפת העולם הדתית שונה לחלוטין, חילונית פחות. מדוע לא לקיים תפילה בהפרדה לצד תפילה רגילה? כמה נורא יהיה לראות פורמט כזה של תפילה, שקרוב לוודאי יהיה חד פעמי אם לא יזכה למחאה שתכלול דחיפות, צעקות ואלימות פיזית מתונה? איך זה לא הפתיע אף אחד שכשיעלה נס הוויכוח, מצב הרוח הדווקאי ידבוק בנו כמו וריאנט חדש של קורונה?
פעם, לפני רגע
נערים היינו וגם זקנו, וכולנו יודעים שלעשות דווקא לא עולה כסף. זה אפילו לא נחשב כהוצאה מוכרת לעצמאים מבינינו. אבל הדווקאיות הזו, הכניסה לצלחת, חוסר היכולת להתפשר ולו לרגע על משהו אחר ממה שייחלנו, הרצון העמוק כל כך לברוא חיכוכים מכל עבר, כל אלו יוצרים עוד ועוד אנטי ומגדילים במוני מונים את המועקה בגרון.
עתידות: הטעם החמוץ ילך ויחמיר אם לא ניזכר שחיינו ככה 75 שנה. עם תפילות מופרדות, ותפילות משולבות, העדיפות עליי, 200 מטרים משם, עם אוכל כשר למהדרין ולצדו אוכל לא כשר לכל מאן דהוא, עם קווי אוטובוס בשבת, וקולנוע, וגם בתי כנסת בלי טלפון חכם אחד. אנחנו יודעים לעשות את זה ממש טוב, השאלה אם בא לנו. כרגע, נראה שלא.