מי שרצה ריאד, קיבל ג׳יהאד. מי שפחד לצאת לפעולה קרקעית בעזה, עזה יצאה לפעולה קרקעית אצלו. מי שקרא לעצמו ״חזק מול חמאס״, מצא עצמו אתמול חלש מול חמאס חזק. מי שחשב שיוכל לגדל את חמאס כדי להקטין את הרשות הפלסטינית, מצא עצמו אתמול קטן מול שניהם. מסיבת הטבע הקולקטיבית שלנו הפכה למסיבת טבח. ישראל חטפה אתמול (שבת) הפתעה אסטרטגית בסדר גודל של מלחמת יום הכיפורים, רק משפילה יותר.
נתניהו: "חמאס חוטף ורוצח ילדים, נפתחה מולנו מלחמה אכזרית"
"מראות שרואים באוקראינה": המחדל הביטחוני הגדול אי פעם?
אז, היה מדובר בשתי מדינות עוצמתיות עם צבאות סדירים עצומים, אלפי טנקים, חילות אוויר, מודיעין ותמיכה מעצמתית. היום מדובר בארגון טרור שאנו מגדירים כ״קקיוני״, בלי חיל אוויר, בלי שריון, בלי תשתיות, נצור ומבודד, מול מכונת המודיעין והסיכול המשוכללת בתבל. ואחרי כל זה - הם ניצחו.
בעולם הספורט, חמאס צריך לפרוש אתמול בלילה. לשיא גבוה יותר מזה הם לא יגיעו. הם חיפשו תמונת ניצחון ומצאו אלבום שלם. הם הורידו מעצמה על הברכיים ונבהלו מגודל ההצלחה של עצמם. לפני כשלוש שנים ישבתי בתדרוך עומק אצל אחד הבכירים ביותר במערכת הביטחון, מי שאמון על ריסון, סיכול וחיסול חמאס ביומיום. ״זה הארגון הכי רציני״, הוא אמר לי, ״הם יותר נחושים מחיזבאללה, הם אמיצים, הם לא פראיירים, הם יודעים מה שהם עושים, אסור לזלזל בהם. יש להם סבלנות, הם לא מתייאשים, הם מנצלים הזדמנויות והם יכולים להיות מסוכנים מאוד״.
הייתי בטוח שהוא עובד עליי. כולם מדברים על איראן, על חיזבאללה, על דאע״ש. חמאס? החמאס שלנו? אלה מהסרטונים המגוחכים והמצעדים הקיקיוניים בעזה? כנופיית מזוקנים שסידרנו להם כלוב משוכלל במקום הצפוף ביותר בעולם? ובכן, התברר שהם יותר משוכללים מהכלוב.
כמעט כל הקונספציות קרסו אתמול, כנהוג סביב ימי הכיפורים אצלנו. הקונספציה שאפשר לטאטא את הבעיה הפלסטינית מתחת לגלימות המוזהבות של נסיכי הנפט במפרץ פשטה רגל. הבעיה הפלסטינית לא הולכת לשום מקום. להפך, מדי פעם היא קופצת לבקר אצלנו בסלון.
הקונספציה שלפיה ככל שנתיר ליותר פועלים מעזה לצאת לעבוד בישראל כך המצב יתייצב הלכה גם היא בדרך כל בשר. במשך שנים האמנתי בתפיסה הזו. היא הצליחה. היא תרמה לייצוב המצב. היא שיפרה את המצב בעזה והפכה את העזתים לכאלה שיש להם מה להפסיד. עד הנקודה שבה הם היו מוכנים לפעולה. באותו רגע, התפיסה הזו נקברה קבורת חמור - יחד עם תפיסת הביטחון שלנו.
מה שעוד נכשל הוא המכשול. כפי שכתב אל״מ יוסי לנגוצקי ב־2018, סופו של כל קו מאז׳ינו, משוכלל ככל שיהיה, הוא להיפרץ. השקענו מיליארדים, המצאנו חיישנים, חפרנו מאות מטרים, יצקנו עשרות טונות של בטון והרמנו גדרות ומגדלים מלא החופן. שכחנו את חוק הג׳ונגל הבסיסי ביותר: אין שום גדר שתבלום מי שיהיה מיואש, נחוש ומבודד מספיק. כל המכשולים נפרצים בסוף, אימתניים ככל שיהיו. הסוף היה אתמול.
אבל זה לא הכל: אוגדת עזה ספגה אתמול מפלה קשה. אחת הקשות בתולדות ישראל המודרנית. זה מזכיר את חטיבה 188 של חיל השריון, שנגרעה מסד״כ צה״ל במהלך מלחמת יום הכיפורים לאחר שהושמדה כמעט כולה. במקרה של 188, זה לפחות הניב הישג הירואי - בלימת הסורים ״על הקשקש״, דקה לפני שנשפכו לכנרת. במקרה של אתמול, חמאס שוטט ביישובינו ובבסיסי האוגדה כאילו מונה לרס״ר הבסיס.
הבעיה הייתה שחלק ניכר מכוחה של האוגדה הועתק ליו״ש, כמו שאר כוחותיו הסדירים של צה״ל. כשאתה מקצה באופן קבוע עשרות גדודים סדירים כדי לנסות להפריד בין המחבלים שלהם לקיצונים שלנו, כשאתה משקיע את כל כוחך בליווי אוטובוסים של מתפללים לאתרים המסוכנים ביותר ביו״ש ובשאר הכוח מאבטח את הסוכה של צבי סוכות, מה הפלא שאתה חשוף בשאר החזיתות?
בסוף, אין קיצורי דרך ואין פתרונות קסמים. חמאס הוא אויב. ישראל חטאה בגלגולו הראשון כשעודדה ואפשרה את הקמתו ״כדי להחליש את אש״ף״. היא, כהרגלה, לא למדה מהכישלון הזה. נתניהו הגדיר את חמאס, פעמים רבות, כנכס של ישראל. בצלאל ״הגרנדמייזר״ סמוטריץ' חזר אחריו גם לפני שבועות ספורים. ובכן, הנכס הזה פגע לנו אתמול בלא מעט נכסים. מי שמגדל עקרב בחצר האחורית - ימצא שם בסופו של דבר תנין. בשנת 2009 אהוד אולמרט רצה לסיים את העבודה בעזה. זה היה קל יחסית. אבל הוא היה כבר ברווז צולע וכולם חיכו לנתניהו, שהבטיח, בשערי אשקלון, שתכף ומיד אחרי שיחזור לשלטון ייתן את ההוראה להפיל את שלטון חמאס בעזה.
הוא עשה את ההפך. כעבור חמש שנים, ב־2014, במבצע צוק איתן, הדליף נתניהו את המצגת של צה״ל שהעריכה את מספר ההרוגים שייפלו בכיבוש עזה ב־400, כדי להסתתר מאחוריה בבריחתו מאחריות ומהמערכה. היום אנחנו עלולים להגיע למספר ההרוגים הזה בלי לכבוש את עזה. צריך רק להשתדל שעזה לא תכבוש אותנו.
יאיר לפיד עשה אתמול את הדבר הנכון - הציע להצטרף לממשלת חירום מצומצמת, בלי הקיצוניים. מהלך מנהיגותי נכון ותמרון פוליטי חכם. לא, אין שום סיבה שלפיד וגנץ יצטרפו לממשלת הבלהות הנוכחית. את התבשיל הזה נתניהו רקח ואותו נתניהו ישתה. השאלה היא האם האסון כבד מספיק כדי לשכנע את נתניהו שההרפתקה עם הקיצוניים מיצתה את עצמה.
האם המדינה באמת חשובה לנתניהו? האם הוא רוצה לשבת בקבינט עם סמוטריץ׳, בןגביר, סוכות, גולדקנופף ורוטמן, או עם לפיד, גנץ, איזנקוט ובן ברק? ניחוש: נתניהו, כמו נתניהו, ינסה למסמס גם את זה. יגיד כן, אבל. ידחה את הקץ. לא יקבל את ההחלטה. לא יתרומם לגודל השעה, שעה נוראית שרשומה על שמו.
מילה על צה״ל: זוהי שעתו הקשה. גם השב״כ שקוע עמוק ב״ברוך״ הזה. התראות אסטרטגיות היו. הזירה סביבנו רוחשת. נאומו של גלנט, שבעקבותיו ״פוטר״, הזכיר במפורש את האיומים המתגבהים סביב ישראל. גם דבריו של הנשיא הרצוג לפני ימים ספורים, על הסכנה הקיומית וה״קונספציה״, באה בעקבות פגישתו עם הרמטכ״ל.
אסטרטגית, ידעו בכירי המודיעין והצבא להגיד שהסכנות רבות. טקטית, הם לא ידעו שמתחת לאפה של מעצמת המודיעין הכבירה מתארגן מבצע קומנדו שבו ישתתפו אלפי אנשים, עם אמצעים ותוכניות ולוגיסטיקה ומודיעין וקשר ורחפנים וסירות וג׳יפים ומה לא. לא הייתה התראה ספציפית למלחמה, לא הייתה התראה לכוונות חמאס, להפך - פעם אחר פעם נאמר שחמאס מורתע. זאת, למרות מפגעים והתוועדויות של בכירי חמאס וג׳יהאד בלבנון. למרות אין־סוף כתובות שנמרחו על הקיר, עד שהקיר התמוטט על כולנו.
עכשיו צריך להילחם ולנצח. את התחקיר נעשה אחר כך. נתנחם בעובדה הלא־מפתיעה, שברגע הקריאה וביום הפקודה כולם התייצבו. הטייסים והאחים לנשק והמילואימניקים מכל המינים והסוגים חטפו את המדים ורצו ליחידה. לפחות את זה לא הצליחו להרוס לנו, עדיין. זה לא שהם לא מנסים. מעניין אם גולדקנופף יאיים גם השבוע בהתפטרות מיידית אם הקואליציה לא תחוקק, כמובטח, את ״חוק יסוד לימוד תורה״, שהוא גם חוק ההשתמטות.