השאלה הקשה שצריך לענות עליה כרגע נוגעת למשוואת ההרתעה - כמה צריך להכות את האויב כדי שתיווצר הרתעה. בסקר שערכתי בקרב 500 איש, המילים שחזרו על עצמן בשכיחות הכי גבוהה היו "תג מחיר", "נקמה" ו"הם צריכים לשלם". מצד הציבור, יש לגיטימציה רחבה להשיג את ההרתעה וכן מהסקר שערכתי, יש גם את החוסן הנדרש בציבור לקו אשראי רחב לתקיפות.
"חיזבאללה חכם מאוד"; "נתניהו מאכזב": הנאום הבלתי נתפס של טראמפ
תקלת ההתראות באפליקציה שהטריפה את המדינה: אלוף פיקוד העורף מסביר
גם מצד העולם המערבי יש לגיטימציה להשיג הרתעה, בפרט על רקע נאום התמיכה הכל כך מרגש של הנשיא האמריקאי ג'ו ביידן, התמיכה של מנהיגי צרפת, בריטניה והאיחוד האירופי, וזו רק ההתחלה. אבל, וזה האבל הכי משמעותי באירוע הזה - לא ענינו על השאלה - מהי הרתעה? האם יש איזה סימן שבו שנדע שהיא הושגה?
הרתעה זה מושג חמקמק. גם לאחר מלחמת לבנון השנייה, כאשר התחושה הייתה של תבוסה וכישלון, הסתבר שההרתעה הושגה באופן אפקטיבי ולזמן ארוך ומצד שני, מבצע ממוקד במלחמת ששת הימים שהיה אחד המוצלחים של צה"ל, לכאורה אמור היה להביא להרתעה היעילה ביותר. בדיעבד זה הספיק לשש שנים, שלאחריהן פרצה אחת המלחמות הקשות שידעה ישראל.
עכשיו לא רק שמושג ההרתעה הוא חמקמק. אנחנו נמצאים היום במציאות אחרת. אם עד היום בכל סבב מול חמאס ההתבטאויות היו שצריך להכות באויב כדי להביא לשקט לשנתיים־שלוש, היום זה כבר לא המצב. הוגי המדיניות זנחו את רעיון הסבבים, שעל פיו יש להאריך את משך תקופת השקט בין סבב לסבב, תוך שאנו מעלים את "המחיר" שאנו גובים מהצד השני בכל סבב.
אנחנו מדברים היום על מיטוט חמאס, או בעגה הצבאית הכרעה. המשוואה שמשרטטים הדרג המדיני והצבאי הינה שמיטוט החמאס יכול להתרחש אך ורק עם כניסה קרקעית לרצועה. אבל כדאי בעת הזו לשנות תפיסה. עד היום הקונספציות לא שירתו אותנו, ולכן כדאי לשנות את דפוסי החשיבה המקובעים שלנו בתפיסות חדשות.
כניסה קרקעית לרצועה הממולכדת שלוחמי חמאס רק מחכים לה לאחר שהתאמנו ממושכות ומכירים כל פינה בה, לא בהכרח תשיג את המטרה, אבל בהכרח תפגע משמעותית במורל, כי צפויות לנו שם אבדות קשות. תקיפות מהאוויר באופן שבו הן נעשות היום, גם לא מאוד יעילות. לצמרת החמאס שמסתתרת בבונקרים, התקיפות לא מזיזות. הם ציפו להן, הם ידעו שזו תהיה התגובה ולמען האמת, החיים של תושבי הרצועה כלל לא מעניינים אותם.
אנחנו חייבים לשנות את דפוסי החשיבה באופן שישנה את כללי המשחק. שינוי דפוסי חשיבה משמעותו להפסיק לנסות לכפות פרשנות רציונלית על אויב לא רציונלי.
חמאס צריך להבין שמישהו בישראל איבד לחלוטין את הראש, ש"בעל הבית השתגע", אבל שלראשונה יש לו תמיכה בינלאומית לטירוף. חשוב להבין שחמאס מודע היטב לשיקולים שמנחים את ישראל. הוא בטוח שישראל לא תשבור את הכלים, מכיוון שיש לה מגבלות על הפעלת הכוח.
אבל המסר שצריך להעביר לו בכל דרך אפשרית היא שהמשחק הזה נגמר. כבר לא קיימים שיקולים להפעלת הכוח. ישראל הפסיקה להיות מושפעת משיקולים הומניטריים, הפסיקה להסס או לחשוב שלוש פעמים על ההשלכות של כל מהלך. כללי המשחק החדשים הם שלא בוחלים בשום אמצעי, אין גבולות מוסר והפעלת הכוח היא בלתי מידתית, בלתי סבירה. רק כך, נוכל להשיב את ההרתעה.