למרות הניסיון של איראן וחיזבאללה להפעיל לחץ באמצעות הסלמה בגבול הצפוני, בישראל נחושים להמשיך לשלב ב׳ של המלחמה בעזה - פעולה קרקעית בסדרי גודל משמעותיים יותר מבמבצעים הגדולים שבהם נכנסו כוחות קרקעיים לשטח, ב״עופרת יצוקה״ (2008) וב״צוק איתן" (2014).
היום ה-11 ללחימה | בכיר נוסף בחמאס חוסל; דיווח: לוחמי ארה"ב בדרך לישראל
את הנקודה הזו חשוב להבהיר כבר עכשיו בתיאום הציפיות עם הציבור. המלחמה בעזה אינה דומה בדבר למבצעים הקרקעיים הקודמים והיא עשויה להימשך חודשים ארוכים עד להשגת היעד - להכריע את היכולות הצבאיות והשלטוניות של חמאס, כשבמקביל פוטנציאל גבוה להסלמה עם חיזבאללה.
את "צוק איתן", למרות הכניסה לשטח עזה, לא ניתן לאפיין כמבצע שהופעל בו תמרון לעומק הרצועה. התכלית הייתה להשמיד את המנהרות שחדרו לשטח ישראל. הסטטיות של הכוחות בשטח, שאבטחו את הפעילות להשמדת המנהרות, היה הגורם המרכזי לפגיעות הכוחות בשטח, במבצע שנמשך יותר מ־50 יום. "עופרת יצוקה", לעומת זאת, אושר על ידי הדרג המדיני כמבצע קטן היקף בצפון הרצועה בלבד ולא בעיר עזה, כשאלוף הפיקוד היה שר הביטחון היום יואב גלנט.
פיקוד הדרום אז הפעיל לחץ לצאת למבצע גדול, לעצור את ההתעצמות של חמאס בנשק ואמל״ח מתקדמים, טילים וכמויות חומרי נפץ בלתי נתפסות שחדרו דרך אוטוסטרדת מנהרות פילדלפי. התוכניות הגדולות נשארו במגירה, לא אושרו על ידי הדרג המדיני שחיפש הישגים צנועים יותר, כשברקע הכשלים שהתגלו במלחמת לבנון השנייה.
ההצלחה במהלך הפתיחה של התקיפה מהאוויר בדצמבר 2008, שהפתיעה את חמאס, ושל תחילת המבצע הקרקעי שבוע לאחר מכן, היה בפועל יישום תוכנית מצומצמת מאוד מול תוכנית גדולה הרבה יותר של השתלטות על הרצועה ובניית מכשול סמוך לציר פילדלפי. ניצול ההצלחה להפעלת לחץ קרקעי על העיר עזה ירדה מהפרק ובסופו של דבר הכוחות יצאו מעזה.
זו למעשה הפעם היחידה שצה״ל תמרן ברצועת עזה, ואף יצא מהמבצע בתחושת הצלחה של הכוחות. הפעולה הקרקעית המתכוננת עתה היא בהיקפים גדולים יותר מהשלבים שלא אושרו על ידי הדרג המדיני ערב "עופרת יצוקה". הרבה השתנה מאז וחמאס ניצל את השנים שעברו להתעצמות ואימונים. יכולותיו לא דומות למה שהיו אז. מנגד, צה״ל רכש יכולות גבוהות מאוד של אש ודיוק, שאמורים להעמיד אותו במקום אחר במלחמה מול חמאס ובעוצמות האש שתספוג עזה.
תחת יעד הכרעת חמאס, זה יהיה אתגר ארוך ומורכב שצפויים בו גם מחירים קשים עד השגת היעד. על הקרקע ינצל צה״ל את יתרונות האש שלו. אל מול איום המנהרות, צה״ל יידרש להוכיח את טענותיו בשנים האחרונות, כי היום החטיבות הלוחמות והאמצעים שיש בידי צה״ל מהקרקע ומהאוויר מציבים את הצבא במקום אל מול הפערים וחוסר המוכנות שהתגלו ב"צוק איתן". עכשיו, חובת ההוכחה על הצבא, במלחמה שצפויים בה אתגרים מורכבים.
האמריקאים, כך נראה, שרטטו באופן מובהק את גבולות הגזרה של מדינת ישראל למלחמה. הגב הרחב שהנשיא סיפק לישראל בשליחת נושאות המטוסים לאזור, משלוחי הנשק, מיירטי כיפת ברזל, ויותר מכך - הלגיטימציה בזירה הבינלאומית שמספקים האמריקאים, אינן מתנות חינם. גבולות גזרה מול חיזבאללה ולא כיבוש הרצועה.
גם תחת ההגדרות האלה, יש לישראל הרבה יותר מרחב תמרון מבעבר, אבל אסור לטעות ולחשוב שמדובר באשראי בלתי מוגבל. למשל, פתיחת רפיח לכניסת ציוד הומניטרי לדרום הרצועה, בין השאר בגלל לחץ אמריקאי, והבנה בישראל כי לא על הסוגיות הללו נכון להיכנס לעימותים עם האמריקאים. כאשר תתבהר התמונה, יבין הציבור בישראל את עומק הסיוע האמריקאי. זה הרבה יותר מנושאות המטוסים שהוזעקו לאזור, היכולות הלווייניות, אמצעי הלחימה והתחמושת. זו הנכונות להפעיל כוח אם יהיה צורך מול האיראנים או חיזבאללה.
בצפון, למרות יום שקט יותר, שגם במהלכו הייתה תקרית ירי, הגבול הצפוני צפוי לייצר עוד אירועים, כאשר קיימת אפשרות שבעת כניסה קרקעית לרצועת עזה, האש תגבר עוד יותר.
ההחלטה לפנות את יישובי החזית בגבול לבנון והיקף הכוחות הגדולים של צה״ל שנמצאים בזירה הצפונית בפריסה רחבה בצפון, אומנם מקשות על חיזבאללה לממש תוכניות חדירה לישראל במסגרת תוכניות ההתקפה שלו, אבל אירועי הגבול בימים האחרונים ממחישים היטב כי גם בעת מלחמה מדובר באיום מוחשי, לצד היקפי הרקטות שיש לחיזבאללה.
המטריה האמריקאית חסרת התקדים אמורה למנוע את הסתבכות העלילה ולאפשר לצה״ל להתמקד ברצועת עזה. האמריקאים מבינים היטב שלא ניתן לסיים את העימות הזה ללא הכנעת חמאס, כאשר הם מאבטחים את האגף מול איראן ומנסים לגמור את האירוע בעזה מבלי שזה יתגלגל למלחמה גם בלבנון.