בזירת התקוטטות המכונה אולם ועדת הכספים של הכנסת התברר השבוע שתכנית הסיוע של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' למגזר העסקי מחוררת כמו גבינה שוויצרית בסוף דרכה. היא אינה מספקת את העסקים הקטנים ובוודאי שלא את הגדולים.
אחרי גלית דיסטל, עוד סגנית שרה מתפטרת מתפקידה
היועצת של שרה נתניהו האשימה את המחאה בטבח בעוטף, ותעמוד לדין משמעתי
במלחמה הכלכלית עד כה כבר נכשלנו, אבל יש עדין מקום להזדמנות שנייה. סמוטריץ' טען שהעלות הכוללת של התכנית הסיוע נאמדת ב-4.6 מיליארד שקל. גם אם המספר נכון, הוא רחוק מלהספיק. הנתונים מהשטח מוכיחים שחייבים לפתוח את הברז ולהזרים לפחות סכום כפול לפחות. אבל שר האוצר מעוניין לשמור על הקופה בדיוק ברגע הלא נכון. בזמן מלחמה הוא חייב להיות הרבה יותר קשוב ונדיב.
יש הרבה רעיונות כיצד לעשות זאת. חסכון של 24 מיליון שקל לטובת יישובי העוטף מתקציב משרד ההסברה שנסגר, מספיק בקושי לפיצוחים. מה עם שני מיליארד שקל מהחברות הממשלתיות שדוד אמסלם מונע עדיין את העברתם? ומה עם מאות מיליארדי שקלים המונחים כאבן שאין לה הופכין בתקציבי משרדים פיקטיביים לענייני כלום ושום דבר. המדובר במשרד הגליל והחוסן הלאומי, משרד התפוצות והמאבק באנטישמיות, משרד המודיעין, משרד המורשת, משרד המסורת וירושלים, המשרד לשיתוף פעולה אזורי ועוד.
בסביבת שר האוצר מחפשים פתרונות פלא ומעדיפים לדבר על "קופסאות תקציביות", שזאת פיקציה מהקורונה שנועדה לאפשר בהוקוס פוקוס הוצאה נוספת של יותר מ-100 מיליארד שקל ללא תקציב. מלחמת עזה אינה עוד מגפה חד פעמית המאפשרת הוצאה חד פעמית. אז האם יש סיכוי שמישהו באוצר יתעורר ויגיד "הלו אנחנו במלחמה"?
הטור המלא יתפרסם מחר במעריב