מדינה אחת מתחרה באיראן על המעמד והתואר המפוקפקים, "האויבת מספר אחת של ישראל". שם המדינה, רוסיה. זאת תחרות מאוסה, תוצאה בלתי נמנעת של פלישת רוסיה לאוקראינה לפני כשנתיים, שהייתה לתועבה, ניזונה והתעצמה ככל שגברו פשעי המלחמה שרוסיה מבצעת באוקראינה.
פוטין מנצל את אירועי הדמים בעזה לחיזוק מעמדו
"האצבע על ההדק": איראן מאיימת לאור הרחבת התקיפות הקרקעיות בעזה
ככל שהתהדקו הברית, שיתוף הפעולה והתיאום בין רוסיה לאיראן, שמאפשרים ומבטיחים את המשך ההפצצות, שיגורי טילים שמבצעת רוסיה על נגד מטרות אזרחיות באוקראינה, כולל בתי חולים.
בינתיים, בתחרות המאוסה הזאת איראן גוברת על המתחרה שלה רוסיה ושומרת בקנאות ובפנאטיות איסלאמית על המוניטין הפשיסטי שלה כראשונה בעולם בשנאתה לישראל. לשלטון האיסלאמי החולני בטהרן גם "יתרון" אחד. באופן רשמי, כתוב ומוצהר, מחיקתה של ישראל מהמפה היא מטרה ויעד של המשטר. לגבי רוסיה ונשיאה ולדימיר פוטין, האיבה למדינת היהודים ישראל איננה מטרה רשמית. האיבה הזאת היא השראה, היא הנחיה פוליטית, היא גורם נוח, מנוף יעיל למדיניות אנטי ישראלית.
בישראל, במיוחד בירושלים הרשמית, עדיין לא קלטו ומתקשים לקבל ולהפנים את העובדה שרוסיה היא אויבת לישראל, יוזמת, מובילה, משפיעה בתחום האנטי ישראליות בעולם. אם הבכירים בממשלה היו קולטים את איבתה של רוסיה לישראל – התגובה הרשמית של ישראל לביקור משלחת החמאס במוסקבה הייתה חייבת להיות להחזיר את שגריר ישראל ממוסקבה ואולי אף לנתק את היחסים הדיפלומטיים עם רוסיה.
מי שנושא בתואר שר החוץ בממשלה המטורללת, אלי כהן, הודיע כי יחזיר דיפלומטים ישראליים מתורכיה בתגובה להפגנה האנטי ישראלית שיזם וארגן נשיא תורכיה והגינויים לישראל שהשמיע בנאום שנשא בהפגנה. כהן צריך היה זה כבר להחזיר את הדיפלומטים הישראליים ממוסקבה. הברית ההדוקה, הצמודה והמתעצמת בין רוסיה לאיראן מסוכנת פי כמה וכמה, לישראל ולאיזור כולו, מאשר נאום אנטי ישראלי מנשיא תורכיה שלפני שנים, עוד בתפקיד של ראש עיריית איסטנבול, היה ידוע כאנטישמי.
נוכחותם בקרמלין של מנהיגי החמאס מי שמייצגים את מבצעי מתקפת הטרור הרצחנית, הברברית והקטלנית בתולדות ישראל היא שערוריה בלתי נסלחת. שפל מדיני, קלון וחרפה מוסריים בלתי נמחקים לרוסיה (לפני כמה שבועות ביקרה במוסקבה קבוצה של בכירים מארגון הטרור חיזבאללה. ביקור שמשום מה לא עורר שום עניין בתקשורת בישראל).
הביקור הזה של בכירי ארגון טרור במוסקבה מעלה בזיכרון אירוע היסטורי מפורסם לשמצה שאירע בקרמלין. ביקור במוסקבה של שר החוץ של גרמניה הנאצית. ביקור שצרוב בהיסטוריה בתוצאה שהניב - הסכם ריבנטרופ-מלוטוב, שנחתם בקרמלין ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, אוגוסט 1939. חוזה בין גרמניה הנאצית בהנהגת היטלר לברית המועצות בהנהגת סטלין.
"צריך לשמוע את שני הצדדים" הסביר והצדיק דובר מטעם הקרמלין את הביקור של ראשי החמאס במוסקבה. רוסיה מתעלמת לגמרי מהצד השני, מהעם האוקראיני, בהפצצות שהיא מבצעת נגד מטרות אזרחיות כולל בתי חולים ובתי ספר.
בשבועיים האחרונים, פעמיים במועצת הבטחון גילתה רוסיה באופן חד-משמעי, מופגן ומתריס את סירובה לגנות את החמאס ולהוקיע את הטבח שביצע באזרחים. פעם ראשונה בתמיכה בהצעת החלטה שלא כללה אף לא ברמז את החמאס ופעם שנייה בהצעת החלטה שרוסיה ניסחה והגישה שגם התעלמה לגמרי מהחמאס. שתי ההצעות סוכלו.
רוסיה הטילה וטו וסיכלה הצעת החלטה אמריקאית שכללה גינוי לחמאס. יום לפני ההצבעה במועצת הביטחון, רוסיה שיגרה טילים שפגעו בקניון בחרקוב וגרמו להרג ששה אזרחים. פוטין הוקע והוכרז רשמית על ידי בית הדין הבינלאומי בהאג כפושע מלחמה. לישראל זה לא מזיז. ישראל הרשמית עדיין נזהרת ומקפידה שלא לגנות את רוסיה באופן רשמי על השמדת העם שהיא רוסיה מבצעת באוקראינה.
הפלישה הרוסית לאוקראינה היתה הפתעה נעימה לאיראן, התפרשה בטהרן כהכרה מצד של מעצמה כמו רוסיה במדיניות של סיוע לארגוני ולמיליציות טרור.
המתקפה הרצחנית של החמאס ב-7 באוקטובר נחתה על רוסיה כמתת משמים. פשעי המלחמה שמבצעת רוסיה באוקראינה ירדו מהכותרות. לא היה במועצת הביטחון אף לא דיון רשמי אחד ברצח אזרחים והרס ערים שמבצעת רוסיה באוקראינה.
בשנתיים מאז פלישת רוסיה לאוקראינה, התהדקו והתעצמו הברית, הידידות ושיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן. במלים פשוטות, רוסיה היא התומכת, האוהדת הצמודה בידידות עם מדינה, משטר שמחיקת ישראל מהמפה היא מטרה ויעד רשמיים של מנהיגיה. איראן ורוסיה שותפות בשנאתן לישראל.
בינתיים, המשטר האיסלמי הקנאי והפנאטי בטהרן מוביל בתחרות על האופי, הביטוי והיקף האיום של שנאת ישראל. ולדימיר פוטין איננו אוהב להיות מפגר. השאלה היא, מתי ואיך הוא יוכיח שהוא משיג את איראן בשנאה לישראל?