ישראל לא משחררת לפרסום את סרטון ה-47 הדקות, המתעד את זוועות הטבח שביצע חמאס בשבעה באוקטובר. אלו קטעים קשים מאוד לצפייה, שטרם שודרו או הופצו ברשתות מסיבות ערכיות מוסריות ומשפטיות. 

הסרט הלא מצונזר: מנסור עבאס בכה, דיסטל וקטי שטרית נטשו בדמעות תוך 5 דק'

הסרט, הוקרן ל-200 כתבים מגופי התקשורת הזרה, לעיתונאים ישראליים והיום (רביעי) הוא גם הוקרן בכנסת לחברי הכנסת שלא יכלו לשאת את המראות הקשים ועזבו את ההקרנה בשיאה. אבל חומרי הסרט לא הותרו לפרסום ולא שוחררו לרשתות הזרות כמו CNN, BBC ואחרים. 

את סרטון הזוועות צריך להפיץ עכשיו. ברגע זה, לא מחר, היום. ולא לחכות או לדחות כמו שהממשלה והעומד בראשה נוהגים לעשות באופן עקבי. כמו למשל שהם נוהגים לדחות ישיבות קבינט בטחוני, למחר, ולמחרתיים ועד אין קץ, כאשר זו שעת חירום וצריך לפעול מהר. לא יעזור לכם אם תדחו. לא יקרה פתאם נס וגלגל המזלות יוטה לטובתנו. 

בעוד האויב החמאסי הדעאשי, מפיץ תמונות מההרס בעזה ורוכש יותר אהדה כלפיו בעולם, אנחנו מנסים להיות יותר קדושים מהאפיפיור ולדקדק בענייני מוסר ובסוגיות של חופש האדם וחירותו, ומונעים הפצת סרט שהוא כוח הסברתי עצום וההוכחה החותכת ביותר לזוועות שהתרחשו כאן. בינתיים החמאס רוכש יותר ויותר אהדה והבנה, ואילו אנחנו אוכלים קש וחצץ מעולם אכזרי שגם כך, לא מת עלינו, ותמיד היינו בעיניו שעיר לעזאזל, ועכשיו מצא תירוץ מצוין לשנוא אותנו אף יותר. ואנחנו במקום למנוע את סחף השנאה הזה, משחקים אותה יפי נפש ומוסריים.

אחת הסיבות שהקברניטים הדגולים שלנו, לא מפיצים את הסרטון המדובר לכל העולם בשטיפת מוח בלתי פוסקת, היא החשש לביזוי כבוד המתים שלנו. כאילו שהם כבר לא בוזו ממילא, באופן שבו נשחטו, הופשטו מבגדיהם, ועל גופותיהם ירקו ודרכו. בעשותנו כך, אנחנו בעצם דואגים לא לבזות את כבוד המחבלים שבצעו את פשעי המלחמה, שזהו האבסורד בהתגלמותו. וכאן המקום לשאול: מה עדיף? להיות מוסרי ולמות? או לא להיות מוסרי מול רוצחים נתעבים ולחיות?

צה"ל אפשר לעיתונאים זרים לראות את אותו סרטון שלא מיועד לבעלי לב חלש. זה לא עזר לעצור את האנטישמיות מלחשוף שוב את פרצופה המכוער, והיא גואה היום בכל העולם - השגנו מטרה הפוכה. למרות ועל אף עדות העיתונאים הזרים, במקום לקבל הבנה, אמפטיה וזעזוע מצד העולם הנאור, קיבלנו הפגנות שנאה המוניות ואיומים.ואם זה לא מספיק, היום התוודענו לחדשות שכמה מארצות דרום אמריקה מנתקות את יחסיהן הדיפלומטים עם ישראל. כל זה קרה, כי צה"ל הראה לאותם עיתונאים זרים את סרטוני הזוועה, אך לא מסר לידיהם את החומרים. 

אז מה עשינו? למה שמישהו יאמין להם, אם הציבור במדינות משם הם הגיעו, לא רואה במו עיניו, או לא שומע במו אוזניו, את הזוועות בהתרחשותם בזמן אמת? וכי מה חשבתם לעצמכם, כל הגורמים הרלוונטים, הממשלתיים או הצה"ליים? שעיתונאים ידווחו, וכולם אוטומטית יאמינו להם? באיזה עולם אוטופי וורוד אתם חיים? לא ידעתם שאנשים מחפשים הוכחות ברורות, בעיקר אותם שונאי ישראל? הרי מלכת ירדן מיד התריסה נגדנו שהיא לא תאמין לזוועות, עד שהיא תראה הוכחות של ממש לשחיטת תינוקות, או אונס ילדות. והיא רק דוגמא אחת מני רבות, כי ברגע שהיא מפיצה את הנימוק המחורבן הזה, כל צוררי ישראל ושונאיה, מאמצים אותו ומשתמשים בו לפרופגנדה שלהם.

איך, אם כך, ישראל עוצרת את המהלך הכי דחוף ונדרש ומתבקש: לספק חומרים מפלילים נגד אויב מטורף ואכזר ולאפשר להפיצם במלוא זוועתיהם, ואומרת לאותה מלכת ירדן: רצית הוכחות? בבקשה. קיבלת.

מיותר לציין שגלית דיסטל, לא מזמן התפטרה, וטוב שכך, כי היא לא הייתה מציאה גדולה, אולם בלכתה, היא גם לקחה איתה את המפתחות למשרד ההסברה, ומאז הוא ננעל לתמיד ואפשר להגיד עליו זכרונו לברכה, כי לא קם משרד אחר במקומו, שזה בזיון לכשעצמו.

אחד המשרדים הכי חשובים במהלך המלחמה, בעיקר כשדעת הקהל העולמית נגדנו, נעלם כלא היה, בעוד משרדים הזויים אחרים, שאינני מבינה בכלל את חיוניותם, ואותם מאיישים ג'ובניקים חסרי תועלת, נשארו על תילם. כמו שר המורשת, שעד היום אני לא מבינה מה בדיוק הוא מחפש במשרד הזה. חוץ מזה, שאני לא צריכה שמישהו יסביר לי מהי המורשת שלי. על כן, הוא בשקט יכול ללכת הביתה ולפנות את משרדו לשר הסברה חדש שתפקידו נחוץ היום מתמיד.

למה  לא ממנים את נפתלי בנט להיות השר ההסברה? הוא עושה עבורנו עבודה מצוינת ברשתות החדשות הזרות. הוא ברור, רהוט וחד, משדר אמינות ונועם הליכות, דובר אנגלית מצוינת ונותן בראש לכל מי שמפקפק על זכותנו להגן על עצמנו, יותר מכל השרים השלומיאלים האחרים שרק מגיעים לעבודה, אך לא עובדים.

זהו? אז דיסטל שדיגמנה ביצועים כושלים על מסלול ההסברה, עזבה, ואין אף אחד אחר שיאייש את התפקיד במקומה? מצידי שימנו אפילו את טלי גוטליב, כי אם החמאס חושב שהוא יודע לצעוק, נראה לו שיש לנו מישהי שיודעת לצעוק את הנרטיב שלנו חזק ממנו. ובמקביל, צריך להפיץ, לא היום, אלא אתמול, את סרטון הזוועה על כל חלקיו ובשלמותו, כי אין טוב ממראה עיניים וכי זה צו השעה. כבר אמרו מביני דבר שמלחמה לא מנצחים רק בנשק ופצצות מרגמה, אלא במאבק תודעתי שהוא לא פחות חשוב.