הדבר הבולט ביותר שאתה פוגש בצה"ל של אחרי 7 באוקטובר הוא שקט. בכל חמ"ל שאתה נכנס אליו, בכל מפקדת אוגדה או חטיבה, בתאי השליטה של חיל האוויר – שקט מוחלט. אף על פי שאנחנו במלחמה – אין צעקות, אין התלהמות, כולם שקטים וממוקדים. מדברים במילים קצרות, מבינים זה את זה במנוד ראש ובתנועות עיניים.
האזינו לטור המלאמערכות הגנה אווירית מפני מטוסים: כוח ואגנר מחמשים את חיזבאללה | דיווח
רבים מהמפקדים שמובילים עכשיו את הלחימה בעזה היו שם, בשבת השחורה ובימים שאחריה, ופניהם השתנו, פשוטו כמשמעו. מה שהם ראו בעוטף באותם ימים, החברים הרבים שאיבדו, שינה אותם לנצח. הם התבגרו בבת אחת, והם מבינים את גורליות המשימה שמוטלת על כתפיהם. מרגע שיצא התמרון לדרך, ובלי להמעיט בתרומה האדירה של חיל האוויר והמודיעין, הצלחתה של הפעולה הקרקעית מוטלת עכשיו על המפקדים והלוחמים של החי"ר והשריון. והם מדהימים, לא פחות.
הם אומנם התאמנו והתכוננו בשנים האחרונות למבצע מסוג אחר בעזה, מבצע מוגבל. לא למלחמה, שנועדה להכריע את חמאס. אולם הרבה מהטכניקות שלמדו באימונים האלה משמשות אותם עכשיו, כשהם מתחילים לנגוס בשכונות הצפופות של העיר – הליבה של משטר חמאס.
מחיר כואב
בארבעת הימים הראשונים צלח התמרון הקרקעי בקלות יחסית את קווי ההגנה הדקים יותר של חמאס. אלה היו גדודים חבולים מתקיפות חיל האוויר והארטילריה, ואף על פי שניסו להילחם – הוכנעו בקלות. ביום החמישי החלו הכוחות להיתקל בקווי הגנה רעננים יותר. הלחימה מולם גבתה וממשיכה לגבות מאיתנו מחיר כואב של נפגעים. ועדיין, כל מפגש הסתיים בהכרעה של צה"ל.
התנועה המהירה של הכוחות, בתוך כלים ממוגנים, הוכיחה את עצמה ומנעה מספר גדול יותר של נפגעים. התנועה אל היעדים מתנהלת כולה על כלים משוריינים, והכוחות יורדים מהכלים לתוך בתים או לתנועה ברגל רק באזורים שטוהרו.
המיגון הפאסיבי והאקטיבי של הטנקים והנגמ"שים הוכיח את עצמו אל מול מאות רקטות נ"ט שנורו עד כה לעבר הכוחות. מערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח", שמותקנת על הטנקים והנגמ"שים שפועלים בעזה, מצליחה ברוב המקרים ליירט את טילי הנ"ט לפני שהם פוגעים בכלי.
התוצאות הקשות של הפגיעה בנגמ"ש גבעתי בשכונת אל־עטאטרה שמצפון לעזה, נבעו מחוסר מזל של פגיעת הנ"ט בחומר נפץ שהיה בתוך הנמ"ר. הפיצוץ המשני גרם לפגיעה בכל 11 הלוחמים שהיו בכלי.
ההתקפות של גדודי חמאס מתחילות לרוב בשיגור גל של רחפנים חמושים. אחריו מגיעה אש מרגמות, ואז יוצאים לוחמי האויב מפירי המנהרות ומנסים לתקוף בירי נ"ט מטווח קצר. לפחות שתי התקפות גדודיות שהוציא חמאס התנפצו עד כה על הכוחות המתמרנים. כשבחמאס הבינו שהגדודים המקומיים שלהם קורסים, הם החלו לשלוח עתודות טריות ממרכז עזה, וגם הן נפגעות.
ועדיין, אנשי חמאס מפגינים רוח לחימה עיקשת. בשום מקום לא הייתה כניעה, בכל קרב הם נלחמו עד המוות. מה שאומר שהאתגר שצפוי לכוחותינו במרכז העיר יהיה קשה יותר. חיל האוויר השמיד הרבה בניינים בעיר, אבל רוב הבניינים בעזה עדיין עומדים, וללחימה בעיר יהיה מחיר כואב. זה מוקד הכוח של חמאס, וגם אם לא כל צמרת הארגון נמצאת שם – להכרעת הכוחות שלהם בעיר עזה תהיה משמעות חשובה להמשך.
חיל האוויר יוצא מגדרו כדי לעטוף את כוחות הקרקע בסיוע אווירי קרוב. המהירות של סגירת המעגלים מסחררת. מרגע שמח"ט או מג"ד מבקש סיוע של מטוס קרב, חולפות דקות ספורות של עבודת מחקר ותכנון עד שהבקשה שלו הופכת למטרה ומטוס קרב משגר לעברה פצצה. כשמדובר במסוקי קרב או בכטב"ם – הסיוע הוא מיידי. זה חוסך הרבה חיים של לוחמים. ועדיין, התמרון לתוך עזה לא יהיה קל.
מכונת המלחמה של צה"ל פועלת כפי שלא פעלה מעולם. היכולות שצה"ל מפעיל בעזה לא דומות לשום מערכה אחרת, והעוצמה שפוגש חמאס היא כזאת ששום אויב שלנו לא פגש. מרגש לראות בתוך המאמץ הזה כמעט את כל חלקי החברה הישראלית מתמסרים כולם וגם מוסרים נפשם למטרה אחת: ניצחון. כן, יש ישראלים שנשארו בבית עם טרנינג וכפכפים וממשיכים להפיץ דברי הסתה נגד צה"ל ומפקדיו, אבל הם בשוליים.
צה"ל מקווה להביא הישג מול כוחות חמאס בעיר עזה, אך ספק אם נצליח להציג את גופותיהם של יחיא סנוואר ומוחמד דף. אולם הכוונה היא להשיג הכרעה אל מול עיקר הכוח של חמאס בצפון הרצועה. התקווה היא גם שהאיום הישיר על שליטת חמאס בעזה יאיץ מו"מ על החזרת החטופים ו/או ייצור הזדמנויות מבצעיות לשחרר עוד מהם.
החוליה החלשה
ברגע שתושג הכרעה, תתייצב ישראל בפרימטר ביטחוני, שיחצוץ בין יישובי העוטף לבין העזתים. המשמעות היא שרק לקראת סוף השנה האזרחית ייווצרו התנאים הביטחוניים להחזרת תושבי העוטף, לפחות בחלק הצפוני של הרצועה, ורק אז יחל שחרור של מאות אלפי אנשי המילואים. בה בעת תימשך לחימה, בעיקר של הצבא הסדיר, בעזה, עד להכרעת כלל הכוחות הלוחמים של חמאס. כל זה תחת ההנחה, שאיש לא יכול לערוב לה, שלא תיפתח במקביל לחימה רחבה בצפון.
גם אם לא נילחם כרגע בצפון, זה תרחיש ארוך ומאתגר שידרוש את כל המשאבים של צה"ל והחברה האזרחית. צה"ל מסוגל למאמץ הזה, ומההתרשמות הבלתי מדעית שלי מרוח הלחימה בחברה האזרחית – גם היא יכולה לזה. החוליה החלשה היא ראש הממשלה שלנו, שנמצא גם הוא במלחמת קיום, אבל מלחמה אחרת, לא על הקיום של כולנו.
נתניהו לא רוצה הכרעה בעזה, כי אחריה יבואו החקירה וההדחה. הוא מעדיף מהלך ארוך ולא החלטי, שבאיזשהו שלב ייעצר על ידי האמריקאים. הוא גם יודע ששחרור המילואים יביא איתו גל מחאה שטוף זעם, שישראל לא ידעה כמותו. לכן ישמח אם המערכה בעזה תימשך לנצח, גם אם נמשיך להקריב את בנינו בעזה, כל עוד בניו מאובטחים לנצח, במיאמי.
אבל שוב הוא טועה בהערכת היריב. אם רק יעז לעצור את צה"ל מלנצח – אש הזעם שתפרוץ ממשפחות החטופים ומלוחמי צה"ל, שמחרפים נפשם עכשיו בעזה, תזרז את קץ שלטונו, עוד לפני שנמוטט את שלטון חמאס.