פעם אחר פעם ביקשו המתווכים הקטארים מישראל הפסקת אש למשך כמה ימים, ובכל הפעמים הללו סורבו. הם מתוסכלים, יחד עם אחיהם בחמאס, מכך שישראל מעדיפה להילחם ואיננה ממהרת לפדות את שבוייה תמורת הפסקת האש המיוחלת.

באמצעות הקלף ההומניטרי, חמאס מנסה להחליש את מתקפת צה"ל ברצועה | ג'קי חוגי
אם צה"ל ישמיד את חמאס, עוד הרבה מחכה לנו ביום שאחרי | ג'קי חוגי

חמאס אינה מבקשת הפסקת אש כדי שמאות אלפי העקורים שנפגעו וסולקו מבתיהם יוכלו לנוח קצת. או לרוות מים. היא טומנת לישראל מלכודת תודעתית בכסות הומניטרית. מן הרגע הראשון להפסקת האש יעבדו בחמאס מסביב לשעון כדי לגייס אמפתיה למצבה של האוכלוסייה שאותה גררו לאסון הזה. בחמישה ימים של הפסקת אש הם יביאו תקשורת בינלאומית, שתראה את החורבן וההרס ותקבץ תשומת לב ורחמים מכל אומות העולם. איש לא יוכל להישאר אדיש לתמונות הקשות, כך הם מקווים. במיוחד לא דעת הקהל האמריקאית, ולא ממשל ביידן, שמעניק גיבוי לישראל לעשות ככל יכולתה. אם הלחץ על ישראל יהיה כבד מנשוא, יש סיכוי כי תנצור את האש, או תחליש את מכונת המלחמה.

המאבק על התודעה במלחמה הזו הוא מאבק אסטרטגי כמעט כמו המהלך הצבאי. ישראל יצאה למערכה כדי להביס ארגון טרור רצחני. בחמאס ינסו בכל דרך לקלקל את הרושם הזה, להסיט את תשומת הלב למצבה של האוכלוסייה ולהטביע את משימתה הצודקת של ישראל בתמונות קשות של אסון הומניטרי. זאת תוכניתם, והם אינם לבד. מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש איתם. גם השליח המיוחד שלו לאזור, מרטין גריפית. גם הקטארים איתם, ואיראן, וגם רוסיה, שמחבקת את חמאס בימים אלה.

ישראל, לעת עתה, עומדת בפרץ, במידה רבה הודות לבית הלבן, שמעניק לה אורך נשימה. אבל גם לג'ו ביידן יש מחויבות לידידיו ברחבי העולם ולדעת הקהל בביתו פנימה, וגם יכולת העמידה שלו בפניהם מוגבלת. לפנינו מרוץ נגד השעון. להספיק כמה שיותר בזמן שבו מחוגי השעון נוקפים.

לרקוד על שתי חתונות

בין שני המחנות הללו בולטת במיוחד מצרים. מאז פרוץ הלחימה מנסה א־סיסי לרקוד על שתי החתונות. מצד אחד, מתפללים המצרים בסתר לבם לחיסול חמאס, ומצד שני תובעים מישראל עוד ועוד גילויי התחשבות כלפי הרצועה. את הנהמות חסרות המנוח שיוצאות מקהיר אפשר לשמוע עד ירושלים. א־סיסי ואנשיו יראים מהשלכות המלחמה בעזה. בעיקר הם חוששים מגלי פליטים שיבואו מתוך הרצועה.

המלחמה הולידה כמה מאות אלפי עקורים, שבתיהם נחרבו ואין להם לאן לחזור. קהיר אינה רוצה מושבות של פליטים אצלה בבית, גם אם מדובר בפלסטינים חפים מפשע שאיבדו את בתיהם בנסיבות טרגיות. לתפיסתם, הימים שבהם הם הקריבו עבור אחרים, יקרים ככל שיהיו, חלפו מזמן. המשטר המצרי חושש גם מהפגנות ענק שיתלקחו ברחובות הערים נגד המלחמה. הפגנות כאלה עלולות להתגלגל עד מהרה לכדי מחאה נגד המשטר.

החרדה המצרית מתגלגלת לעצבנות יתרה, שבאה לידי ביטוי במכות מתחת לחגורה שהמצרים מכניסים לישראל. מאחר שהאש ברצועה משתוללת, לאיש בירושלים אין פנאי להתמסר לגילויי הזעם והמחאה מקהיר. אבל אין מדובר במכות קטנות, או במחאה נסבלת, אלא בחרדה מצרית של ממש, שמולידה ביטויי עצבנות מרחיקי לכת.

ביום שני השבוע ביקר במעבר רפיח עו"ד כרים חאן, התובע הכללי של בית המשפט הפלילי בהאג. ברנש בריטי, פעיל זכויות אדם לשעבר. הוא ניצב מחוץ למעבר, מצדו המצרי, ודיבר למצלמתו הפרטית. בסרטון שהופץ אחר כך בחשבון הטוויטר של בית המשפט, כינה חאן את הטבח ביישובי העוטף, בלשונו המשפטית הנקייה, לכאורה, "פשעים שעל פי החשד בוצעו בישראל". לעומת זאת, על אזרחי עזה אמר כי הם נתונים לטרור בימים אלה.

המצרים יודעים למנוע ביקורים של גורמים בלתי רצויים כשהם רוצים. אבל חאן הוא עבורם בימים אלה גורם רצוי. הם אישרו לו להיכנס לשם וגם להצטלם, ובכך אותתו יחד איתו לממשלת ישראל שאם היא מסכנת את עצמה בהסתבכות משפטית - הם לא יעמדו לצדה.

וזאת יש לדעת: מצרים איננה מתנגדת למבצע בעזה. להפך, היא תומכת בכל לבה במאמץ לחסל את חמאס. אבל אין סתירה, אומר לעצמו המצרי, ניתן ליהודים לחסל את חמאס, ועוד לפני שישלימו את מלאכתם, נאשים אותם בחורבנם של הפלסטינים. כך גם הירדנים, דרך אגב, שהחזירו השבוע את שגרירם בישראל הביתה במחאה. הם מתפללים בלחש להצלחת ישראל, אבל בפומבי מגנים אותה בכל לשון.

המרדף אחר הדלק

מאז ראשית הלחימה מקפידה ישראל לא להתיר הכנסת דלק לתוך הרצועה. הדלק הזה חיוני מאוד עבור חמאס כדי להאיר את המנהרות שבהן מסתתרים אלפי הלוחמים שלה, ובמיוחד כדי להפעיל את מערכות טיהור האוויר. ככל שיתקשו בהשגתו, תקשה עליהם השהות מתחת לאדמה.

בחמאס מצאו שיטה. מדי יום מגיעות משאיות ממעבר רפיח לעיר עזה ובהן סיוע הומניטרי – מזון, מים ותרופות. הם מחלצים מתוכן דלק ככל האפשר, ומותירים במכליהם כמות שתספיק לשוב לרפיח בלבד. 80 משאיות נכנסות ביום, מכל אחת נלקחים בדרך זו כמה ליטרים. המשאיות מתדלקות באל־עריש וברפיח בטרם ייכנסו לרצועה. הם יכולים, לו רצו, להגביל את הכמות שיתדלקו באופן שתספיק למסע בלבד, ללא תוספות. אבל הם אינם נוהגים כך.

במקום זאת, פרסם דובר משרד החוץ המצרי הודעה רשמית שבה הוא מתלונן על הסחבת שנוקטת ישראל בכל הקשור לקו המשאיות ההומניטרי. מדובר במשלוחים מכל העולם, ובעיקר ממצרים, איחוד האמירויות, ירדן והאו"ם. בהגיעו לרצועה, הוא נקלט בידי אונר"א והסהר האדום, ומחולק להמוני העקורים ולבתי החולים.

צה"ל הִתנה את כניסת המשאיות בבדיקה קפדנית של המטען, שמא יבריחו פנימה אמצעי לחימה. כך יוצאת המשאית מאל־עריש, מרכז העצבים של הסיוע ההומניטרי לרצועה, ובמקום להיכנס לרפיח הקרובה - היא נאלצת לנסוע מרחק 100 ק"מ לניצנה, כדי להיבדק על ידי קצינים ישראלים. רק אחרי שנבדקה ואושרה, היא חוזרת את כל הדרך ונכנסת לרפיח. זוהי סחבת ובירוקרטיה, התלונן דובר משרד החוץ המצרי. הוא האשים את הבודקים הישראלים בהקפדה יתרה, ורטן שהיא מאריכה את ההליך לחינם.

ביום שלישי שלח א־סיסי את ראש הממשלה שלו, מוסטפא מדבולי, לבקר באזורי הגבול עם רצועת עזה. מדבולי נפגש עם ראשי שבטים ומנהיגים מקומיים בצפון סיני. הוא אמר כי מצרים לא תסכים שבעיותיהם של אחרים ייפתרו על חשבונה, והזכיר כי ארצו מצויה בכוננות גבוהה ביותר. "אנו מוכנים להקריב מיליוני נפשות כדי שאיש לא יתקרב לאדמה שלנו", אמר מדבולי.

אין זו הפעם הראשונה שבה מצרים רומזת כי היא מוכנה להפעיל כוח צבאי כדי למנוע שינוי במצב הדמוגרפי והביטחוני בגבול סיני. א־סיסי אמר בשבוע הראשון למלחמה כי הוא חושש שהיא תדרדר את ישראל ומצרים לעימות. במצוקתה שכחה קהיר כי ישראל עושה עבורה את המלאכה המזוהמת ביותר ומחסלת גם את אויביה שלה. הרי הטרור יצירתי ואין לו גבולות. מכוניות התופת והמחבלים המתאבדים, שהחלו לפעול נגד ישראלים לפני שלושה וארבעה עשורים, נדדו לימים אל מצרים פנימה. השיטות האכזריות שהפגינה חמאס ב־7 באוקטובר יועתקו אף הן אל תוך מצרים, אם מחולליהן לא יבואו על עונשם החריף.

ולמרות זאת, זמן רב לא נראתה ההנהגה המצרית כה חרדה וחוששת. אולי בכל זאת כדאי לירושלים להשמיע באוזני ידידיה כמה דברי הרגעה משכנעים.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל
[email protected]