1. שנה חלפה מאז הבחירות, חודש חלף מאז האסון: במסיבת העיתונאים שאליה נקלע בנימין נתניהו השבוע הוא נראה כחטוף שנאלץ להקריא את תשובותיו מפרומפטר, מנהג שעליו נהג עד כה ללגלג. האירוע המחיש לאיזה מצב נפשי נקלע. תקלה אחת בפרומפטר כבר גרמה לו לגמגם. שעות ספורות לאחר מכן חמ"ל הבית הסובב אותו גרר אותו למתקפת טרלול שכללה טינוף כנגד צה"ל, למחיקת הציוץ ולהתנצלות (בעיקר בעקבות לחץ בני גנץ). כולנו מייחלים לכך שהמלחמה מנוהלת ביתר שיקול דעת. ראש הממשלה אינו מחליט לבד, ואלה חדשות ישנות.
אלא שהשבוע התברר עומק מעורבות רעייתו. היא יוצאת לקדמת הבמה, מבקרת בקריה ונפגשת עם משפחות החטופים. לא רק שאינה משכנעת אותו לקבל אחריות אלא ההפך. לטעמה הוא הקורבן ועם ישראל צריך לברך כל בוקר שהוא ראש ממשלתנו האהוב.
מסיבת העיתונאים השבוע היא רק טעימה ממה שחוותה המדינה בחודש האחרון בעקבות אסון עזה ובדיוק שנה מאז הבחירות לכנסת. ממשלת ה־64, או "ימין על מלא" כפי שכונתה, לא בזבזה שנייה והחלה מיד אחרי הקמתה בביזת הקופה הציבורית. היא הובילה מינויים מטורפים כמו זה של העבריין לשעבר איתמר בן גביר כשר לביטחון לאומי. בצלאל סמוטריץ' השנוי במחלוקת מונה לשר האוצר. ממשלת ה־64 לא החמיצה שום הזדמנות להתנקם באזרחיה.
ממשלה מנופחת של 33 שרים לענייני כלום ושום דבר פיזרה כספים קואליציוניים של 14 מיליארד שקל, ביטלה לימודי ליבה והפכה לאורחת קבע במחלקות העסקים של חברות התעופה. היא קידמה בלי שום בושה חקיקה של פטור מגיוס לחרדים, חוקים לביצור מעמדו המשפטי של נתניהו והטבות כלכליות לבני משפחתו. המינויים בשירות הציבורי נעשו משיקולים פוליטיים. פקיד שלא התיישר הוזז מכיסאו או ששיתוף הפעולה איתו הופסק.
הפירמידה השלטונית הסתמכה כלכלית על תקציב מפוקפק שכבר בזמן אמת היה ברור שאינו שווה את הנייר שעליו נכתב. היושר הציבורי, שהפך למצרך נדיר, מחייב את שר האוצר לחוקק תקציב חדש ל־2024 עם כל הסיכונים הפוליטיים ועם כל הכבוד לגורל הכספים הקואליציוניים. ברור שזה לא יקרה.
ואז הגיע 7 באוקטובר, כשהאיום והתחזיות האפוקליפטיות התממשו אחת לאחת. הקונספציה של חמאס מורתע קרסה. חמאס ניצל את מה שנראה בעיניו כקרע בעם - ויצא לאם כל המתקפות. האחראים שנרדמו בשמירה התעוררו בבעתה. כל זה היה אתמול, ונדמה שחלפה לה שנה. ועדיין נותר בלב שביב של תקווה שהממשלה תתעשת, תזרוק לפח את השיקולים הפוליטיים ולנוכח האתגר תתחיל לעבוד בשבילנו.
למרבה הצער, טרללת השיקולים הפוליטיים נמשכת ללא בושה גם כשערי ישראל סופגות טילים ואנחנו קוברים את מתינו. העומד בראשה הוכיח גם בחודש האחרון שעיקרי שיקוליו נותרו אישיים. זה חזק ממנו. הוא מתעניין בשאלה אם בעקבות המלחמה תהיה ועדת חקירה, ועדת בדיקה או סתם הסקת מסקנות בוועידת הליכוד. בדיוק כמו לאחר רצח רבין, הוא לא ערך חשבון נפש אמיתי על הקונספציה שקרסה. הוא עדיין לא גייס את כל משאביו לטיפול בהווה, כי כיום הוא משקיף בעיקר על היום שאחרי. מאחורי הקלעים ולפניהם אנשיו מתדרכים כנגד הצבא גם בעיצומה של המלחמה.
השיקולים במינויים בשירות הציבורי ממשיכים להיות על סמך הקרבה והנאמנות למנהיג ולרעייתו. לתפקיד מתאם נושא החטופים והנעדרים מונה גל הירש, פוליטיקאי הליכוד, וגם ניסו להצניח את מאיר שפיגלר החביב לתפקיד פרויקטור מרכז השליטה האזרחי במלחמה, בנוסף לתפקידו כמנכ"ל חברת החשמל. לאחר שהמינוי נכשל, נבחר באופן תמוה, מכל מאגר המנהלים במשק, טל בסכס, מנכ"ל החברה למתנ"סים.
ואנחנו כמעט שכחנו שחברת החשמל נאלצת לתפקד כשנתיים וחצי ללא יו"ר דירקטוריון ובקרוב תישאר ללא דירקטורים. וכמעט התעלמנו מכך ששפיגלר, שניהל עד לפני שנה את המוסד לביטוח הלאומי, עזב את תפקידו בביטוח הלאומי והותיר כיסא ריק בעיתוי הכי רגיש. ולא שכחנו שנגיד בנק ישראל פרופ' אמיר ירון (המבוגר הכלכלי האמיתי) יסיים את הקדנציה בדצמבר אבל נתניהו לא טרח להודיע אם ירון ימשיך. וכמעט זנחנו את ניסיון ההדחה של יו"ר דירקטוריון הדואר והרצון להצניח תוך כדי המלחמה מינויים פוליטיים שיאפשרו את הדחת היו"ר.
ואיך שכחנו כיצד ציפי נבון, עובדת מדינה והעוזרת של שרה נתניהו, פיזרה בעיצומה של המלחמה רעל כנגד השמאל ואנשי המחאה. היא הועמדה לדין משמעתי וננזפה, אבל אין דאגה: גם אם תודח משירות המדינה ותפסיק לקבל שכר, השכר ישולם על ידי הליכוד. הרי היא ושרה מתאימות כמו גרביים לנעליים. ועדיין לא שכחנו מינויים פוליטיים שסוכלו בספרייה הלאומית, ב"יד ושם", כאלה שבוצעו במשרד התחבורה ועוד.
בתחום הכלכלי, המאתגר במיוחד בתקופת המלחמה, הותיר "מר כלכלה" את זירת הלוחמה באופן בלעדי לשר האוצר בצלאל סמוטריץ'. פרופ' אבי שמחון, יועצו הכלכלי ויו"ר המועצה הכלכלית, התנדף מאז פרוץ המלחמה ולא מוציא הגה. האם יש מצב שנקבל איזו קלטת? ניר ברקת, שר הכלכלה, התוקף את התנהגות סמוטריץ' ואת מתווה הסיוע, זוכה להתעלמות מופגנת מנתניהו, כי סמוטריץ' הפך לאבן הראשה של הקואליציה שלו. ועדיין לא התקבלה החלטה להעביר מיליארדי שקלים מהכספים קואליציוניים למטרות המלחמה.
תמונת המצב העגומה מצדיקה את כל הטענות בתקשורת, בליכוד עצמה (בחדרי חדרים) ומצד קציני צבא בדימוס, על כך שנתניהו לא כשיר. כן, הדברים נכתבים גם בעיצומה של המלחמה, כי הפוליטיקה נמשכת גם בעיצומה. עומק המחדל ב־7 באוקטובר כבר מגמד את כתבי האישום הפליליים נגדו. הוא אינו כשיר להנהיג את המדינה בשעת המלחמה הקשה מהנימוקים שהוא עצמו השמיע: "חיי אומה אינם מסלול הישרדות אישית של ראש הממשלה", ולכן ההגינות הבסיסית היא נאה דורש נאה מקיים.
נתניהו איבד את האמון, לא רק בסקרים בקבוצות וואטסאפ משפחתיות או של ועדי בתים, אלא גם בתקשורת הכתובה והאלקטרונית. הוא חייב לקבל את אמון הציבור בבחירות חדשות. הרי תמיד נתניהו הטיף לכך שבדמוקרטיה העם אומר את דברו. אלא שההיגיון וההגינות רחוקים ממנו ומבני משפחתו, ולכן אני לא נאחז אפילו בשביב של תקווה שהוא ישתנה.
מי שמוזמנים לאכוף עליו את ההחלטה הם שרי הממשלה וחברי הקואליציה, שעוד נותר בהם שמץ של הציונות האהובה. בכנסת קוראים לזה הצבעת אי־אמון קונסטרוקטיבית. אם זה לא יקרה, והזמן הולך ואוזל, הליכוד ואנשיה ייזכרו לדיראון עולם כמשתתפי קואליציית המחדל.
2. מלחמת אוקטובר בשווקים: תחילה עוד פנטזו סוחרי הבורסה שזאת תהיה עוד מלחמה בסגנון מלחמת לבנון השנייה או עוד מבצע בעזה. בדרך כלל אחרי אירועים כאלה הבורסה צונחת ומיד לאחר מכן שבה להמריא. כשהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ מיהר למכור את תיק ההשקעות שלו ב־12 ביולי 2016, הבוקר שבו פרצה מלחמת לבנון השנייה (שכותב שורות אלה חשף), הוא עשה טעות קשה. הבורסה אומנם צנחה במשך יומיים, אבל לאחר מכן חוותה התאוששות נפלאה.
מלחמת עזה שונה מכל אירוע, ואפילו ממלחמת יום הכיפורים. סוחרי הבורסה לא הפנימו את זה - ולאחר יום של ירידה של 6.5% במדד ת"א 35 בפתיחת המסחר ב־8 באוקטובר, הם רצו לקנות. בפועל התברר שהפעם זה לא עובד והמחירים המשיכו לרדת. אוקטובר השחור הסתיים שלשום בשחיקה של 10% במדד מניות ת"א 35 ומחק כ־90 מיליארד שקל משווי המניות בבורסה. איגרות החוב איבדו 3%.
קופות הגמל וההשתלמות הסולידיות (שבהן אחוז ההשקעה במניות נמוך) המושפעות מכל אלה, איבדו באוקטובר תשואה נמוכה יחסית של 2%. מתחילת השנה הן ממשיכות להציג תשואות נאות של כ־4.5%. בהתחשב במלחמה וברפורמה המשפטית, מדובר כמעט בפלא פיננסי. בשבוע האחרון ומתוך הנחה שלא תיפתח חזית צפונית המניות נסחרו במגמה חיובית, והשקל התאושש לעומת הדולר. הבורסה קרסה באוקטובר כתוצאה ישירה של המלחמה וסימני השאלה הרבים מנשוא שבעקבותיה. הגירעון ימריא לפחות ל־3.5% מהתוצר (כ־70 מיליארד שקל), ויש שסבורים שיהיה גבוה מ־100 מיליארד שקל. אלה מספרים מחרידים.
חברות דירוג האשראי וגופי ההשקעה הבינלאומיים חתכו את תחזית הצמיחה. חברות כרטיסי האשראי מדווחות אומנם על התאוששות בפעילות העסקית בימים האחרונים, אבל זו רחוקה מלשקף את הפעילות ערב המלחמה. חברות דירוג האשראי עלולות עד סוף השנה להגיע עם בשורות לא טובות. המצב העגום הזה ישתקף בעיקר בדוחות הכספיים לרבעון הרביעי (רבעון המלחמה) אך גם בשלישי.
בנקים כמו לאומי כבר דיווחו שיגדילו את ההפרשות לחובות בעייתיים במיליארדי שקלים. חברות הביטוח יספגו הפסדי השקעות עקב הירידות בבורסה. גם חברות האנרגיה ייפגעו כתוצאה מהשינויים מתמהיל צריכת הדלק. ככל שהמלחמה תארך, אי־הוודאות תימשך, אבל עם הזמן תלך ותדעך. ברמת הריבית הנוכחית הגבוהה גם למחירי המניות יש עדיין לאן לרדת. מבלי שהטור יתיימר להיראות כשיחת ייעוץ השקעות, מומלץ להמתין עם החזרה לשוק המניות לפחות עד לאחר פרסום הדוחות לרבעון השלישי.
3. יש עם מי לדבר: שבוע לאחר הפארסה של בחירת שלמה בן צבי כיו"ר דירקטוריון בנק לאומי על תקן של ברווז צולע (לתשעה חודשים) יתכנס ביום שני דירקטוריון בנק דיסקונט למשימה דומה. על הפרק אתגר מורכב לבחירת יו"ר שיחליף את שאול קוברינסקי. המשימה מורכבת בגלל האתגרים העסקיים הניצבים בפני הבנק, כולל מכירת ויזה כאל, ארגון הפעילות בארה"ב והמשך פיתוח מנועי הצמיחה. לכל אלה נוספת גם המלחמה בעזה. לא ברור במי יבחר קוברינסקי הפורש, אבל העובדה שישתתף בבחירה אף שבעוד חודש יפרוש, מעוררת תמיהה. גם הדירקטור
ברוך לדרמן, הפורש עד סוף החודש, ישתתף בבחירה. השניים יבחרו (ולא רלוונטי במי) אך יהיה פטורים מאחריות על תוצאת בחירתם. מוזר.
נכון להיום הגישו מועמדות שלושה חברי דירקטוריון: אריק פינטו מנכ"ל בנק הפועלים לשעבר, המוכר מכולם בבנקאות, דני ימין לשעבר מנכ"ל מיקרוסופט ישראל ואיריס אבנר מנהלת בכירה לשעבר בחטיבה העסקית בבנק מזרחי טפחות. כל המועמדים ראויים, והבחירה אינה פשוטה. דני ימין, שניהל את מיקרוסופט ישראל (גילוי נאות: חבר נעוריי ממעברת מחנה דוד שליד חיפה), מנוסה בטכנולוגיה אך חף מניסיון במערכת הבנקאית, בהובלת תהליכי התייעלות, בפיתוח מנועי צמיחה ובהתגברות על משברים עסקיים. ימין יכול להוביל דירקטוריון חברת טכנולוגיה כמו גוגל ישראל, פייסבוק ישראל או אפילו אינטל, אבל להוביל דירקטוריון בנק זאת משימה מורכבת עם עקומת למידה גבוהה. אין כאן מקום לניסויי מעבדה.
אריק פינטו כבר ניהל את בנק הפועלים והישגיו גלויים. הוא הוביל מהלכי התייעלות מקיפים בכלל ובבנקאות העסקית בפרט, הפריט את ישראכרט, השיק את אפליקציית התשלומים ביט ועוד. איריס אבנר היא מועמדת ראויה, שצברה ניסיון בנקאי מסוים, ובבנק מספרים על תרומה בישיבות הדירקטוריון. עם זאת, כיו"ר דירקטוריון בנק נדרש הרבה יותר. האתגרים והתוויית האסטרטגיה העסקית מחייבים לטובת הבנק ובעלי מניותיו את בחירתו של מועמד שסיכויי הצלחתו הם הטובים ביותר.
מבחינתי אין כאן התלבטות - פינטו הוא המועמד המועדף. הוא ייכנס בטבעיות לתפקיד היו"ר, כאילו משמש בתפקידו כבר כמה שנים. המנכ"ל אבי לוי מוכר לו מעבודתם המשותפת בבנק הפועלים וישתף איתו פעולה בהובלת הבנק קדימה, ללא חיכוכים מיותרים. אבל כפי שלמדנו מתקדים בנק לאומי השבוע, שום דבר לא צפוי או מובן מאליו בפוליטיקה הבנקאית.
4. נובמבר סייל: בעולם מקביל, כשחודש נובמבר מגיע, מצב הרוח לקניות נובמבר, שזכו לכינוי "נובמבר סייל", משתפר משמעותית. אלא שארסנל החוויות בשנה האחרונה מספיק ל־75 שנות קיומה של המדינה. השאלה היא אם עדיין נותר לנו מצב רוח כדי להתרגש מחודש הקניות האופייני לעולם, החל מארה"ב בואכה סין. התשובה אינה ברורה. מה שברור הוא שהשנה יהיה צורך בהתאמת ה"סיילים" למצב הרוח.
הפרומו לחג הקניות יהיה תוצרת כחול־לבן, ומדובר בשופינג IL בשיתוף משרד הכלכלה. הוא אמור היה להתקיים בשבוע הבא, אבל לנוכח המצב יידחה ויורחב לעסקים בעיקר מיישובי העוטף. באירוע ישתתפו עסקים מקומיים מענפי החשמל והאלקטרוניקה, המחשבים, האופנה, התכשיטים ועוד, ויציעו הטבות ומבצעים מיוחדים. מכיוון שהשנה מרבית הענפים הללו נקלעו לקשיים עסקיים בגלל הצניחה במכירות והמלחמה, כדי להצליח במכירות ולעודד את בתי העסק, חייבים חשיבה מחוץ לקופסה.
משרד הכלכלה מוזמן לתמרץ את העסקים הללו באמצעות מענקי שיווק שיסייעו להם למכור, עם תוכנית תמריצים מיוחדים לעסקים מהדרום והצפון. פינקנו מספיק את הכלכלה של סין, תמכנו מספיק במגדלי הירקות מטורקיה. את תוכנית התמריצים צריך למקד לא במוצרי פינוק אלא בעיקר בתחום מוצרי הצריכה הבסיסיים. מדובר במזון (במידת האפשר), ביגוד והנעלה וגם ריהוט (בסגנון איקאה סייל). בהזדמנות זאת ניתן להמליץ לשר התיירות חיים כץ להוסיף את בתי המלון לרשימת המבצעים בשופינג IL.
"כאמור, האסימון עדיין לא נפל לחלוטין. אף אחד עדיין לא אמר טעינו וצריך לחשב מסלול מחדש. חוץ מהאוצר, אנחנו עובדים מול משרד החקלאות והנהלת המשרד נותנת פידבקים מצוינים. אבל הגיע הזמן למעשים בשטח. החקלאות הישראלית היא מפוארת. למשל אנחנו מספר אחת בעולם בהשבת מי קולחין".
התרעות פיקוד העורף