העסקה עם חמאס להחזרת השבויים לא נכנסה לחיינו השבוע, אלא הייתה כאן כל הזמן - אי־שם מאחורי הקלעים. היא הלכה בד בבד עם הלחימה, כרקע עמום, כמציאות מקבילה, בכל השבועות האחרונים. לדרג המדיני, בדיוק כמו לדרג הצבאי, היו ונותרו שתי תובנות לגביה. האחת - היותה רעה מבחינה אסטרטגית, והשנייה – היותה מחויבת מציאות ברמה אולטימטיבית, כי היא נדרשת מוסרית וכי היא בלתי נמנעת ותיעשה ברגע שיבשילו המגעים.
בממשל ביידן מודאגים: התמונות שיציג סינוואר יהיו דרמטיות
יחסי הכוחות השתנו: "החטופים הם קלף המיקוח היחידי של סינוואר"
בהיבט הצבאי, העסקה עם חמאס רעה ללחימה וצפויה לשבש את המסלול הברור בדרך לניצחון. בהיבט הפוליטי (שעליו אומנם אסור לדבר, אך הוא בהחלט קיים ומובא בחשבון) - העסקה עם חמאס רעה לבנימין נתניהו. ההתאוששות הפוליטית של ראש הממשלה שנרשמה לאחרונה, אחרי תקופת ההלם הראשוני, נבעה במידה רבה מההנחה כי הניצחון בשדה הקרב מסוגל לשנות את המגמה הפוליטית, ולכפר בעיני הציבור על כישלון 7 באוקטובר.
נתניהו נותר נאמן לשיטתו הקבועה, שלפיה שום דבר לא נגמר עד שהוא באמת נגמר. מצב הלחימה, בדיוק כמו הלך הרוח בקרב הציבור הרחב, דינמי והפכפך. אם צה"ל יביא תוצאה שיהיה אפשר לפרשה כניצחון, הסיכויים של הממשלה לשרוד ולהמשיך יעלו דרמטית.
למי טובה ההתרעננות?
בהתבסס על הנחת העבודה הזאת התחיל נתניהו לעשות סדר בבית. דרך אנשיו הוא העביר מסרים מרתיעים לחברי הליכוד שבעיניו נסחפו יותר מדי עם הפנטזיות על אי־אמון קונסטרוקטיבי או על הקדמת הבחירות. "אני כאן ולא הולך לשום מקום, לא הדחה, לא התפטרות ולא הקדמת הבחירות. תרגיעו".
האופטימיות לא שררה שם, בלשכת רה"מ ובמעגלים הקרובים לנתניהו, לאורך זמן רב. חיים בהכחשה לא הולכים טוב בעת מלחמה. התסריט היה ידוע מראש: הבשלת העסקה פירושה קריסת החלומות על הניצחון הגורף על חמאס ויחד איתו - קריסת החלומות על החזרת המנדט הציבורי והפוליטי ועל המשך הכהונה ביום שאחרי. לאור העסקה – המושג "היום שאחרי" משנה את מהותו. זה לא יהיה "יום אחרי המלחמה שתסתיים בניצחון על חמאס", אלא "יום אחרי הפוגת האש שתהפוך להפסקת האש".
הפיל שבחדר, החשש הכי גדול והכי מבוסס של ההנהגה המדינית והצמרת הביטחונית הוא מהתוצאות שתביא הפסקת האש. ככל שהחשש הוא גדול יותר, כך ההצהרות הן לוחמניות יותר. המנטרה על החזרה ללחימה מיד עם תום העסקה נאמרה בימים האחרונים אין־ספור פעמים. זה נאמר בקבינט המדיני־ביטחוני בדיון שקדם להצבעה על עסקת החטופים. שרי הקבינט טופלו אחד־אחד, כל אחד קיבל זמן איכות והסבר מנומק, שבמרכזו אותה הקביעה שלפיה "הפוגת האש לא תהפוך לקבועה". לנִצים שבין השרים, דוגמת בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר ונוספים, אף נאמר כי הפוגת האש תועיל לצה"ל, כי גם הצבא יקבל אפשרות להתרענן ולהתארגן - ולא רק סנוואר ומחבליו.
"הלחימה לא תיפסק!" – על המשפט הזה חזר נתניהו אין־ספור פעמים גם במהלך שש שעות של ישיבת הממשלה הדרמטית השבוע, שהסתיימה באישור העסקה עם חמאס. ראש הממשלה הצליח במשימה הטקטית – סיכולה של כל התנגדות בקרב שרי הליכוד. גם אלה ששקלו להתנגד מסיבות פוליטיות, מהחשש שהבייס לא יסלח להם – גם הם הצביעו בעד בהצבעה השמית ב־3:00 בלילה. יו"ר הציונות הדתית סמוטריץ', הנץ שבנצים, שהקשה על הצמרת הצבאית במהלך כל שעות הדיון, חזר ותקף את העסקה. בשלב מסוים השאיר פתק הצבעה, קם והלך בלי ששמו לב להיעדרותו. כשפתחו את הפתק, גילו כי גם שר האוצר תומך במה שכה ביקר ותקף.
התמיכה הנרחבת, כאמור, חיזקה את נתניהו טקטית, ולטווח קצר הוסיפה לגיטימציה לעסקה הכה לא מקובלת בקרב הציבור הימני. אך לטווח ארוך יותר לא שיפרה התמיכה הגורפת בעסקה עם חמאס - ולא יכלה לשפר - את עתידם המסתמן של הממשלה ושל העומד בראשה.
על אף ההצהרות על נחישות הצמרת, המדינית והצבאית גם יחד, לחדש את הלחימה מיד אחרי ההפוגה, בחדרים סגורים ובייחוד בסביבה הקרובה של ראש הממשלה, עולות הערכות לגמרי שונות. ההערכה היא כי יחיא סנוואר, אויב ציני, אכזר וערמומי, יודע בדיוק מה הוא רוצה מהעסקה עם ישראל. לא דלק ועוד פחות מזה האסירים מעניינים אותו, אלא הדבר האחד והיחיד – ההפוגה.
המטרה הטקטית של חמאס לימי ההפוגה היא ההתחמשות, שיפור הקשר בין היחידות המפוזרות ברחבי הרצועה, הניסיון להבריח חטופים ועוד שורה של צעדים שקופים ומובנים מאליהם. אך ברמה האסטרטגית המטרה העליונה של הפוגת האש היא הפיכתה מזמנית לקבועה ולסופית. האנשים הקרובים לנתניהו מעריכים בשיחות הכי סגורות כי התסריט הוא התשה מתמשכת שחמאס יכפה על ישראל.
הדבר הראשון שיופר הוא התנאי שהצבנו – להביא לא פחות מעשרה חטופים נוספים תמורת כל יום נוסף של הפוגה. היתרון של חמאס על ישראל הוא בהיעדר מוסר אנושי בסיסי אצל סנוואר ואצל חבריו. הם מכירים אותנו, הם יודעים כי ישראל לא תהיה מסוגלת לסרב גם לשישה או לארבעה חטופים נוספים, ותהיה הראשונה להעניק הארכת הפוגה כנגד כללי ההסכם שעליהם התעקשה.
מחאות מימין ומשמאל
המטרה של סנוואר היא להתיש, למרוח ולמשוך כמה שיתאפשר, ובמקביל להכניס לרצועה את צוותי הטלוויזיה מכל העולם, להרים פסטיבל זוועות שהאויב הציוני ביצע בילדי עזה, להקים זעקת הקוזק הנגזל, ובזה, כפי שכולם יודעים, חמאס הוא מעולה, ואין לו מתחרים. גורם המעורה בפרטי העסקה אמר השבוע: "צריך להסתכל למציאות בעיניים. סנוואר ירים קמפיין וגם יצליח בו. ואז בתוך שבוע וחצי־שבועיים של הפוגה, ייווצר לחץ בינלאומי היסטרי על ישראל להפסיק את הלחימה.
"בשלב מסוים תבהיר וושינגטון כי נושאות המטוסים שלה עוזבות, וגם הווטו שלה במועצת הביטחון על הדרישה מישראל להפסיק את הלחימה לאלתר ובצורה סופית, לא יהיה לנו. הלך הרוח יהיה נגדנו, האווירה תשתנה, העסק יתפורר - וסנוואר יישאר עם מדינת הטרור שלו בדרום הרצועה".
בנקודה הזאת, לפי אותן ההערכות בחדרים הסגורים, השותף הזמני והלא־פוליטי, בני גנץ, יודיע כי השותפות נגמרה, יקום ויעזוב. אנשי המחאה מזמן מוכנים לרגע המכונן הזה. התוכנית - לפתוח במחאה מאסיבית שתדרוש את התפטרותו המיידית של נתניהו מיד עם עזיבת גנץ את הממשלה. ליום שאחרי זה נתניהו עלול להגיע עם תמיכה ציבורית ירודה, כאשר הימין זועם על העסקה שהובילה לעצירת המלחמה. לפי ההערכות במערכת הפוליטית, אם נתניהו ישתכנע כי אפסו הסיכויים להתאוששות, והרוביקון נחצה – הוא יהיה מוכן לצעד דרמטי.
על פי גורמים מהמעגלים הקרובים לראש הממשלה, לאור ההערכות המדוברות נשקלת האפשרות שנתניהו יודיע על כוונתו לפרוש מראשות הליכוד ומראשות הממשלה, לאחר שיוביל ויסיים את המשא ומתן להסדר האזורי. שלב המגעים להסדר יגיע באופן טבעי מיד עם סיום הלחימה. המחאה תקום במקביל. מבחינת נתניהו, הדרך היחידה להוביל את המגעים להסדר מדיני רחב, שאולי־אולי יכלול גם הסדר עם ערב הסעודית, היא להודיע כי מיד אחרי החתימה על אותו ההסדר הוא יעזוב את החיים הפוליטיים. במקביל, כך טוענים הגורמים המעורים, נושא הסדר הטיעון קם לתחייה ונשקל גם הוא בתור מהלך שייעשה במקביל להודעה על הפרישה בתום התהליך המדיני להסדר.
נזכיר כי הניסיון הקודם, לפני כמעט שנתיים, להגיע להסדר הטיעון נפל על סוגיית הקלון ועל יכולתו של נתניהו להתמודד בבחירות בעתיד. אז, ב־2022, ההבנה הייתה כי נתניהו לא רואה את עצמו מסיים את חייו הפוליטיים, ובוודאות ירצה לחזור. על כן הציעה מערכת המשפט חלופה לקלון: חמש או שבע שנים מחוץ לפוליטיקה. נתניהו סירב בתוקף, והעסקה נפלה.
היום, במציאות שנוצרה אחרי 7 באוקטובר, סיום קריירה בחתימה על הסדר מדיני כולל נראה כמו התסריט הטוב ביותר מבחינת נתניהו. אם יודיע על פרישה ויקבל זמן איכות, ללא הפגנות וללא קריאות מבישות להתפטרות, יוכל לרשום הישג נוסף כמדינאי, הישג שיחתום בכבוד את פרקו בספרי ההיסטוריה. הישג – ולא הרפורמה, לא המשפט ושלושת כתבי האישום, ובעיקר לא הכישלון הנורא של 7 באוקטובר - יהיו הפִסקה האחרונה והמסכמת בערך בשם "בנימין נתניהו" בוויקיפדיה.
האפשרות, כאמור, נשקלת, אך נתניהו - כמו נתניהו – עוד לא קרוב לקבלת ההחלטות. הצלחת העסקה ועתיד המלחמה, אלה המרכיבים שיקבעו את צעדי ההמשך. הזמן הולך ואוזל, אך בינתיים – הסיפור עוד לא נגמר. ההיסטוריה נכתבת ברגעים ובימים אלה, בזמן אמת ובשידור חי.