רב הנסתר על הגלוי, אבל אולי טוב שכך. כי אם הציבור היה מודע לכל המסחרה שמתנהלת בינינו לאמריקאים, לאירופה הקלאסית, למצרים, לירדנים, לסעודים, לאמירויות, עם ערימת האינטרסים של כל מדינה - לא היינו עוצמים עין. לא רק ללילה אחד, אלא להרבה מאוד לילות.
מאז הקמת המדינה לא היה כאן פרלמנט כזה: הזוי וכנראה לא שפוי
האמת היא שהובסנו בידי כנופיה שחשבנו בטעות שהיא גרגיר אבק | רון קופמן
חברים שלי, שהם הורים לחיילים קרביים, הדפיסו שלט גדול שנתלה על דלת ביתם, לכל השליחים והמבקרים: "בבקשה, לא לצלצל בפעמון ולא לנקוש בדלת. דואר ומשלוחים, להניח ליד הדלת". כך הם מוודאים שאם יהיה צלצול או נקישה בדלת, החיים שלהם ישתנו, לעולמי עד.
האמון בשלטון מתקרב לאפס, נמוך יותר כבר אי אפשר לרדת. אנשים מתרחקים ממהדורות חדשות כמו ממגיפה. לראות את ראש הממשלה ושריו מלרלרים לא עושה טוב לאף אחד, גם לא למעריצים של בנימין נתניהו - למעט ערוץ 14, שמשדריו סוגדים לכל מילה של מלך ישראל. אני מזפזפ גם לערוץ התעמולה הזה, כי חייבים ללמוד מה חושב האויב.
העלות הכלכלית של המלחמה תגיע ברבעון הראשון של 2024 לרבע טריליון שקל. אגף התקציבים באוצר דורש לבטל שישה משרדי ממשלה, מבין 15 המשרדים המיותרים. זה לא יקרה, גם הגעלט הגועליציוני מובטח. תקראו לזה איך שאתם רוצים, צורכי מלחמה, הנחיה מסייעתא דשמיא - כל מה שבא לכם בראש. גם ביבי יודע שקיצוץ רוחבי של משרדים מיותרים, זה סוף הסיפור שלו. פראייר הוא בטח לא. יהיה מיתון? זה מעניין אותו כמו שערה לבנה שטרם נצבעה בסגול.
הצפון בוער. כל יום יש שיגורי רקטות ונ"ט. אף אחד מהתושבים לא מאמין לשלטון, הם לא יחזרו לשם, רק כדי להיות מטרות נעות לנ"ט ולרקטות לטווח קצר עם ראש נפץ של 100 ק"ג ויותר.
את חברי גועליציית האפסים ודייר אגם הדרעק המצב ממש לא מטריד. הם לא ויתרו על שקל משכרם, אף שלפחות 60% לא עושים כלום ושום דבר, למעט פוליטיקה מטונפת, בתוך המלחמה.
מה עושה מרב מיכאלי, למשל? מפא"י שלה מתה בסקרים כבר כמעט שנה. הקליפים שהיא מעלה ברשתות סתומים להפליא. מירב בן ארי מיש עתיד רבה עם אֵם שכולה. איך, למה ומדוע, היא מרשה לעצמה להתעמת עם שכול? טלי גוטליב מזהמת את הרשתות החברתיות. הנתון המשמח: בקדנציה הבאה של אגם הדרעק היא כבר לא תהיה, ללא שום קשר למנדטים של הליכוד. צריך לסבול עוד קצת, ונגמר, לא נשמע ממנה יותר. אולי, כאשר תגן על אנסים.
חטיבת דובר צה"ל משגעת לי את הריפלוקס עם הסרטונים על היחידות הלוחמות. חיסלנו את חיל הים ובסיס המודיעין של חמאס, וואו. איך אפשרנו לבסיסים כאלה לקום בכלל?! צה"ל השמיד 400 פירי מנהרות. וואו, אל תספרו לנו כמה הושמדו, ספרו לנו כמה נותרו להשמיד. חשיפת מנהרות זה יופי של סרט, אבל מה יהיה בהפסקת האש? כמה בטון יש לחמאס כדי לחסום את סבך המנהרות? חבר, קבלן במקצועו, הודיע לי שבעשרה ימים, הוא מסיים יציקה של משטח גדול פי עשרה מבלומפילד. "אם אני בלחץ של זמן, קוף, אני יכול ליצוק גם משטח גדול פי 15. אז לסגור מנהרה שבאה משיפא? אני מסיים את זה בארבע שעות".
בקיצור, הכל נראה רע. המתווה של עסקת השבויים גרם לי לבחילה קשה. ברור לי שיש לנו אנשי מקצוע מיומנים בתחום, אבל קשה לי התחושה של ההמתנה. כמו כולם, אני מצפה לראות כאן ילדים ואמהות בפעימות הראשונות, אבל מה יקרה בהמשך? פתאום סנוואר יאמר שיש לו רק שבעה ילדים ואמהות, שהוא זקוק לזמן. ואחר כך הוא יירד לחמישה או לשלושה כל יום. הרי אנחנו לא עובדים עם אדם נורמלי, אלא עם טינופת שלא ברא השטן. והרי לא נאמר לא גם למספר נמוך יותר. והוא יודע ומכיר אותנו, כי אנחנו הרי גידלנו והעצמנו את המפלצת הזה.
אז ננשום עמוק, נייחל לטוב. זה לא זמן להתייעץ עם באבא־בובות על העסקה. אין לי סבלנות לשטויות שלהם. וגם לא לאלו שיספרו על עוצמתו של צה"ל, צבא קטן וחכם, כפי שרצה גדי איזנקוט. הייטק הוא רצה, אבל פירקו לנו את המדינה עם לואו־טק. בשבעת השבועות האחרונים התברר שלא ראינו שום דבר דומה - וגם בעוד עשור לא נתאושש ממה שראינו עכשיו.
גועליציית האפסים שלנו, עם אגם הדרעק שמאוס לא פחות, מחפשים תמונת ניצחון. אולי צילום עם ילד חטוף, שאיפה שמיד מזכירה לי את הטקס של ביבי סביב גלעד שליט, או את גולדה מאיר והמטבחון, עם התמונות של חזרת השבויים ממצרים וסוריה, עם הפיג'מות והמבט הכבוי בעיניים.
מה ישאלו חברי הגועליציה את האמהות והנערות, כאשר ישובו לשטח ישראל? פגעו בכן מינית? התנהגו אליכן באופן סביר? לאיזו תמונה בדיוק מצפה האספסוף הפוליטי שלנו? אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: המלחמה היחידה שבה ניצחנו הייתה ששת הימים, כי אנחנו פתחנו בה. במלחמת יום הכיפורים, מבצע ליטני, מלחמת לבנון הראשונה, מלחמת לבנון השנייה וכל הסבבים המטופשים שגבלו ברמאות ובהונאת הציבור, שלפיה "חמאס מורתע", סיימנו בתיקו. במלחמה הנוכחית – הובסנו תבוסה קשה וכואבת – אין לנו סיכוי לנצח.
השלטון שלנו הוא פארטיה. הבטיחו שלא יהיה סיוע הומניטרי, הוא רק גדל באלפי אחוזים כל יום. הבטיחו שלא תהיה כפית דלק, אז רק ביום שלישי נכנסו 80 אלף ליטר, ובהפסקת האש ייכנסו עוד מאות אלפי ליטרים. אמרו לנו שלחמאס יש יתרה של חצי מיליון ליטר סולר, מעניין מה תהיה היתרה בסוף השבוע הבא. אין דבר כזה "מורתע", המושג הזה הוא מבוא להונאה. יש "קיים" ו"אינו קיים", נקודה.
בין לבין קיבלנו שחקן חדש בגזרה, קטאר, עם פחות מ־300 אלף אזרחים ושני מיליון עבדים פלסטינים, הודים, פקיסטנים ועוד. אבל קטאר היא היחידה שדואגת לעזה. לא סעודיה, האמירויות, מצרים וירדן. לאלה יש שאיפות עתידיות לאנרגיה גרעינית, התעצמות כלכלית, הן לא יזרקו לירה סורית דפוקה לעזה.
אומנם ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח, הוא רק יודע להבטיח שהרשות הפלסטינית לא תנהל את עזה בסיום המלחמה. הוא מרמה ביודעין. אל"ף, הוא לא מחליט כלום - אלא ארה"ב וקטאר יחליטו. בי"ת, האלטרנטיבה שלפיה צה"ל והמִנהל האזרחי ינהלו את עזה לא מתאימה לציבור, כל ציבור.
בגדול וגם בקטן, כבר התרגלנו להיותנו מדינת חסות של ארה"ב. יש לאמריקאים סוג של אינטרס בפירוק חמאס, אבל הם עוד לא מצאו פתרון ליחיא סנוואר, מוחמד דף ושאר הנוכלים מהפארטיה של "הלשכה המדינית של חמאס", שמורכבת ממחבלים בחליפות ובעניבות עם עושר מופלג.
שבעה שבועות מתנהלת הלחימה בעזה, אבל לפי הקודקודים, יש עוד עבודה לארבעה חודשים, לפחות, מותנה כמובן בהפסקות אש שייכפו על צה"ל, בגלל "הומניטרי". מאז מלחמת העולם השנייה לא הייתה מלחמה הומניטרית בעולם. לא במלחמת הבלקן שפירקה את יוגוסלביה, לא רוסיה מול גיאורגיה וצ'צ'ניה, ולא רוסיה מול אוקראינה, כי לא ניתן להכריע מלחמה ב"הומניטרי". יש חשש למחלות, זה חלק מהלוחמה, ואגב - גם לוחמי צה"ל בסיכון, לא רק המחבלים.
זה לא אירוע ספורט שבו נותנים הפסקה במחצית כדי להתארגן למחצית השנייה – ואם חם מדי, או קר מדי – מאפשרים הפסקות לשתייה קרה או חמה, כדי לצמצם את הפגיעה בספורטאים. המלחמה בעזה אומנם אינה קיומית, אבל מטרתה לאפשר שקט ליובל השנים הבאות, לפחות.
תושבי עוטף עזה, בעיקר, יחד עם כל הציבור בישראל, רוצים לראות שדה כלניות פורח מעל שטח העיר עזה, ללא שום מבנה מאיים. זה עוד חלום שלא יתגשם, גם בסבב הבא.
אצלנו ממשיכה הפוליטיקה דרעק, נמשך הליך החאפ־דה־געלט. אני עוקב אחרי כל התבטאות של מאכער, כזה או אחר, מכל מגזר אפשרי, גם מתעצבן על כל חלל ופצוע שמדמם בשביל אוסף האפסים הזה. הנה מקבץ קצר, לקראת שאבעס קוידש.
• כיתות כוננות – אין ספק שהאזרחים האלה מנעו בגופם את חדירת המחבלים לגוש דן והשפלה, כי צה"ל הגיע ליישובי העוטף שמונה שעות לפחות אחרי פתיחת המלחמה.
בחזית הצפון אין ציוד הגנה מינימלי לכיתות הכוננות. בסוף השבוע שעבר נפצעו במנרה שני חברים מכיתת הכוננות בגלל רקטה שנפלה בקיבוץ. היה להם ציוד אישי מתקופת חומה ומגדל. בלי אפודים קרמיים, בלי קסדה טקטית. גם שני חיילים נפצעו, אבל הם היו ממוגנים.
איתי הופמן, יו"ר איגוד הרבש"צים, מסתובב בכל האולפנים בארץ, מפגין, אבל כלום לא קורה. פניתי לנועם לניר מ"אחים לנשק", שהסביר לי את המצב בפשטות: "ישראל ואוקראינה שתו את כל הציוד שיש בעולם. אנחנו דואגים לציוד לחיילים בכוחות חוצי גבול, שאינם ממוגנים. כיתות הכוננות בצפון בעדיפות שנייה, לצערי. נעשה הכל כדי שציוד יגיע גם אליהם".
יש נוכחות של צה"ל בכל יישוב בקו העימות בצפון, נקווה שנוכחותם של החיילים תספיק, ולא יהיו פציעות ואבידות של אזרחים בגלל חוסר בציוד.
• הרב שמואל אליהו נשא דרשה שהתבססה על אשמתם של בכירי מערכת הביטחון באירועי 7 באוקטובר. "משום מה, הם עוד לא התפטרו. אם הם לא דאגו שהסביבה תהיה בטוחה, אז ידיהם שפכו את הדם, זו התורה שאומרת. אם זה אלוף פיקוד דרום שיושב עדיין על כיסאו, ואלופים אחרים, כי הם חושבים שהכל בסדר".
הבאבא־בובה הזה, שבנו עמיחי הוא שר בממשלה, טען גם כי "הממשלה נתנה הוראה, אבל קצינים בכירים לא עשו כלום". איני יודע איזו הוראה נתנה הממשלה. איני יודע אם הוא יודע על ההוראה, אבל בשבילי הוא נזק "הומניטרי" לחברה בישראל. רוצה לדאוג לג'וב המיותר של הילד? סבבה, רק תגיד שזה מה שאתה רוצה.
• דרוזים – פתאום נזכרו באגם הדרעק בקיומה של העדה, עם קבלת שמות הנופלים, בהם שני סא"לים ורס"ן. אז עכשיו מתכננים את חוק יסוד "העדה הדרוזית". לפי נתונים שאספתי מפאדי מקלדה, פעיל חברתי בעדה, קצין במילואים ב־8200, 86% מבני העדה (בנות אינן מתגייסות) מתגייסים לצה"ל. מעל 50% הם לוחמים ותומכי לחימה, כולל עשרות באגף המודיעין, שב"כ וכו'.
ביום הזיכרון האחרון צוין זכרם של 494 חללים מאז קום המדינה. במלחמה הנוכחית כבר הגענו ליותר מ־500 חללים. בהשוואה בין 150 אלף בני העדה לאוכלוסייה היהודית ולחללים שלה, כמות הנופלים כמעט זהה. מהיישוב בית ג'אן, כפר של 13 אלף תושבים, נפלו כ־70 לוחמים. העדה הדרוזית לא רוצה חוק מיוחד, היא רוצה להשתלב בחוק הלאום וליהנות מהמעמד המועדף של יהודים במדינה, כולל בהקצאת קרקעות לבנייה לבני העדה. מה הסיכוי שבקשתם תהפוך למציאות? נו, תגידו אתם. כי אני חושב שאין סיכוי.
• ספורט עכשיו – במסגרת החאפ־דה־געלט, התארגנו מהר ארגוני הספורט כדי לתת ביס בכספי הציבור. בגלל הון־שלטון הם הצליחו לארגן תמיכה של 28 מיליון שקל בחודש, או 84 מיליון בסך הכל. אז הליגות המקצועניות בכדורגל ובכדורסל יחזרו לפעול בשבוע הבא. גם ליגות הכדוריד והכדורעף רוצות ביס, גם הן בפנים.
בכל הליגות אין תחרות ואין הוגנוּת בגלל סגלים חסרים. יפה שכל המאכערים שלהן צורחים עכשיו בקול: "מתי כן הייתה כאן תחרות הוגנת? תמיד לעשירים היה יתרון ברור". בכוונת הליגות לשחק את כל המשחקים כדי לקבל את כספי זכויות השידור, כך שיהיו כאן שלושה משחקים בכל שבוע שני – בנוסף להבטחה שלטונית למימון 70% מתקציבן.
בהנחה שנותני חסות של המועדונים לא יפסיקו את התמיכה, ייתכן שחלק מהמועדונים עוד יסיימו ברווח תפעולי, כי אין קהל ואין הוצאות על סדרנים. שום חברה במשק לא הגיעה להסכמים כמו של הספורט, עם כסף ציבורי. רמת המשחקים תשאף לאפס, בגלל הפגרה הכפויה של חודשיים לקבוצות שאינן מופיעות באירופה.
בכדורגל לא יהיה קהל, לפי הנחיות פיקוד העורף. חלק גדול מהזרים, בכדורגל ובכדורסל, לא יגיעו לישראל. ייתכן שבטיל הראשון לאזור חיפה שום ספורטאי זר לא יישאר כאן, גם לא ניתן להאשים אותו, הוא לא חייב לנו כלום.
אין מופעי בידור, אין מופעי תרבות, אז הכדורגל מינה את עצמו למש"ק מורל של המדינה. אבל זו הרי הונאה לשמה, כי לא מורל ולא שום דבר אחר, זולת הכסף, מעניינים את ראשי הספורט שלנו. כך היה וכך יהיה.
• עונש מוות למחבלים – אם היה מתקיים משאל עם בסוגיה ב־10 באוקטובר, היה כאן רוב של 90% שהיו גם אומרים לאמריקאים ללכת לאלף עזאזל, כי הם חוקקו את חוק הפטריוט נגד טרור, והם מוציאים להורג את מי שבא להם. אותנו הם רוצים לחנך. אבל כאשר יש לנו שבויים וחטופים בעזה, חקיקה עכשיו היא המהלך הכי טיפשי שיכולנו לחשוב עליו כעת - כי גם לחמאס יש שבויים ושבויות של צה"ל, שאנו לא יודעים מה מצבם.
בנוסף, דרשו משפחות החטופים להימנע מכל חקיקה שעלולה להרע את מצבם של יקיריהם. אבל יפה שלימור סון הר־מלך הודיעה לגיל דיקמן שבנות משפחתו נחטפו לרצועה: "אתה חצוף". הר־מלך זו עוד הזיה באגם הדרעק, שמרעילה אותו מדי יום.
• פיתהמר בן גביר – איך שהוא רואה מצלמה, הוא נכנס להתקף ריגוש, גם כאשר הוא מחבק בכוח בן משפחה של חטופים, שמתנער ממנו וגוער בו, בישיבת הוועדה לביטחון לאומי. המאכער הבלתי אפוי (לדעתי) מתעניין רק בעצמו, בפופוליזם סוג זי"ן, עם צילומים שניתן להפיץ לבייס שישמשו אותו ביום שאחרי המלחמה.
לישיבת גועליציית האפסים הוא הגיע אחרי שעוצמה יהודית קיימה ישיבה – אבל לפני שחבריה שמעו את התדרוך הביטחוני שתמך בנחיצות לבצע את העסקה עכשיו, כי מי יודע מתי יהיה המועד הבא. הסיעה הצביעה נגד העסקה. מה אכפת להם? אלה ילדים שלהם? הם ילדי העוטף, שלא הצביעו לפיתהמר, שהוא באמת ובתמים עוד אסון "הומניטרי" למדינת ישראל.
• הילד"ז – מאשים בטלגרם את שופטי בית המשפט העליון ששינו את חוקי הפתיחה באש נגד מחבלים. לא ברור לי מדוע בית המשפט מגיב לילד"ז ומעריציו, אבל התגובה מסבירה הכל: "בשנת 2018 שופטי העליון דחו פה אחד עתירה על מדיניות הפתיחה באש שצה"ל נוקט. בפסק הדין צוין כי מתחם התערבותו בנושאים אלה הינו מצומצם וצר ביותר. הטענה שלפיה אחרי פסק הדין עסק בית הדין בהחלטה מאחורי הקלעים היא טענה חסרת שחר".
ההודעה לבטח לא הרשימה את הילד, שבמקום לשרת במילואים מבלה במיאמי או בכל חינדק אחר בעולם. כי אם שולחים את פאפא הביתה, אין יותר אבטחה בחו"ל, והוא לא יכול לחיות בלי.
• אורית סטרוק – השרה לכלום ושום דבר, מודיעה לעולם: "בני משפחות החטופים נחטפו בידי קבלני עסקת שליט. רונן צור (מאכער, שהקים את מטה החטופים - ר"ק) וחבר מרעיו חותרים ליעד ניצחון של חמאס וכניעת ישראל. קורבנות העסקה יהיו החטופים עצמם".
אחרי הדיון בממשלה, שבו הופיעו בכירי מערכת הביטחון, סטרוק הצביעה בעד העסקה. לכמה שעות השרה המיותרת הפסיקה לעשות פוליטיקה דרעק על חשבון ילדים חטופים.
• סמוצ'קנע גרנדמייזר – הטיפוס שאינו דומה לכלום ושום דבר, בניהול האוצר או כל דבר אחר, כתב פתשגן לראש הממשלה נתניהו. מעבר לבלה־בלה בנושאים שאינו מבין בהם, הוא כתב בסעיף 4: "לא אוכל להסכים עם הדרתי מקביעת מדיניות המלחמה, ועם השארתה רק בידי מי שהיו במשך שנים חלק מהקונספציה שהתנפצה לכולנו בפנים בשמחת תורה".
בעניין הקונספציה, סמוצ'קנע צודק. למעט רון דרמר - כל השאר אשמים באסון. אבל איך אדם שהשתמט משירות צבאי, למד משפטים ושירת כמה חודשים כעוזר פקידה בקריה, רוצה להיות שותף בניהול לחימה? מה קורה כאן, כל ע. פקיד/ה רוצה להיות מלך? הוא רוצה להוביל כוחות? אין גבול לבושה, גם כאשר הסקרים מנבאים (הלוואי) התאיידות מאגם הדרעק?
זהו זה, קינדערלך של שאבעס קוידש. עם להקה כזו בגועליציית האפסים ובאגם הדרעק, גם עצרות תפילה המוניות לא יושיעו אותנו. הממשל האמריקאי יודע את זה, הקטארים משוכנעים בזה, וסנוואר מסתלבט עלינו הפקר־הפקר פטרושקה. בשבוע הבא הוא יודיע שח'אן יונס באסון הומניטרי, וחייבים לצמצם את הלחימה.
עברנו את זה עם קיסינג'ר ב־73', עם קונדוליזה רייס ב־2016, ועכשיו יש לנו את ממשל ג'ו ביידן. ההצהרות על מיטוט חמאס של ביבי והגועליציה שלו יעברו שינוי של מצב צבירה, מאוויר חם לעוד נפיחה מילולית.
בעוד חמש־שש שנים "סבב" נוסף בעזה. נראה לכם אפוקליפטי? אז נראה לכם.