כשנקבעו מטרות המלחמה הזאת, היה ברור לחלוטין כי ישראל החליטה לחסל את חמאס, את יכולותיו הצבאיות ואת שלטונו האזרחי. בתחילת המערכה הוגדר שחרור כל החטופים כמטרה נוספת. צה"ל יצא למערכה להכריע את חמאס, ובמקביל התקיימו (ומתקיימים) מגעים לשחרור החטופים. אבל מי שלא הבין שהחטופים הובאו לעזה לא רק כדי לשחרר את כל המחבלים שבכלא ישראל אלא גם כדי להוות תעודת ביטוח נגד חיסול חמאס - מבין זאת עתה.
לא סיסמאות על "השמדת חמאס": צריך להחזיר את הטרנספר לשולחן הדיונים | פרופ' אריה אלדד
במחנה השמאל עדיין יש תופעות מעוותות לחלוטין וחסרות תקנה | אלדד
וישראל משחקת בדיוק על פי תסריט הזוועות של חמאס. רוב משפחות החטופים "נחטפו" בזריזות בידי מארגני מחאות מקצועיים. והשאר, שהתנגדו לכניעה ללא תנאי, הושתקו בידי היחצנים של "מטה משפחות החטופים" ואמצעי התקשורת - והפעילו לחץ ציבורי שהכניע את ממשלת ישראל. סדר העדיפויות של מטרות המלחמה התהפך, ועתה שחרור החטופים קודם לניצחון. הסיסמה שנטבעה "אין ניצחון בלי שחרור החטופים" תיהפך במהירה ל"שחרור החטופים הוא הניצחון במלחמה". וככה לא מנצחים במלחמה.
כל המלהגים "חמאס הם נאצים" לא הסיקו מיד את המסקנה המתבקשת, כי גם המלחמה נגד חמאס צריכה להתנהל בדיוק כמו המלחמה בגרמניה. מלחמה ללא תנאי ובלא הפוגות, בלא "צעדים הומניטריים", בלא ניסיון מלאכותי להבדיל בין רוצחי חמאס ובין "לא מעורבים". התמיכה הגורפת שזוכה לה חמאס הופכת את כולם למטרה לגיטימית במלחמה.
כל יום מראים לנו רקטות מתחת למיטות בחדרי הילדים בעזה, חגורות נפץ ונשק בבתי החולים, עמדות שיגור בבתי ספר ומסגדים – ועדיין מנסים להבחין בין "טרוריסטים" ל"לא מעורבים". וכבר משווקים לנו גם את התירוץ "אי אפשר להשמיד את חמאס, כי הוא לא רק ארגון טרור, הוא גם אידיאולוגיה". גם הנאציזם היה אידיאולוגיה. וככה לא מנצחים במלחמה.
כן. אני יודע. ארה"ב לוחצת. ביד אחת מספקת נשק וכסף וביד השנייה סוחטת אותנו לספק דלק, מזון, מים ותרופות לעזה. וממשלת ישראל, שנשבעה לא לספק ליטר דלק לפני שחרור החטופים – מסבירה שהיא רק מתדלקת את משאיות האספקה של אונר"א (ארגון תומך טרור מובהק), ושאנחנו מספקים מאות אלפי ליטרים דלק רק כדי להפעיל את משאבות הביוב, כדי למנוע מגיפות.
והתירוץ העלוב הזה ("המגיפות עלולות להתפשט גם אלינו") מתגלגל בחלקלקות בפיו של בנימין נתניהו ושריו. מישהו העלה את רעיון העוועים לספק דלק לגרמניה כדי למנוע מגיפות? תירוץ מטומטם כזה יכול בכלל להישמע אצלנו רק אם ממשלת ישראל כבר השלימה עם הוויתור על מטרת המלחמה הראשית, זו שלצורך השגתה יש לכופף את כל שאר המטרות - האזרחיות והחברתיות והאישיות. אי אפשר לנצח במלחמה עם יד קשורה מאחורי הגב – ודאי לא כששתי הידיים קשורות.
ראשי חמאס ידעו זאת מראש. סנוואר יודע שקנה הפסקת אש (מכבסת המילים פלטה מיד את המונח "הפוגה") תמורת 50 חטופים. אבל יש לו עוד, והממשלה שנכנעה פעם אחת לסחיטה, דנה עצמה לכניעות דומות נוספות. כי אם הסכמנו להפסיק את המלחמה כדי לשחרר 50 – במה תיגרע זכותם לחיים של כל האחרים? ואם הממשלה תפתיע ובאמת תחדש את המלחמה אחרי העסקה הראשונה – יחריף גם סנוואר את האיומים שלו. מה נעשה כאשר יאיים להוציא להורג חטופים אם לא נפסיק לאלתר את הלחימה? מה יצמיח לפתע עמוד שדרה צ'רצ'יליאני לצ'מברליין העומד כיום בראש ממשלת ישראל?
אלוף במילואים גיורא איילנד, מי שעמד גם בראש המל"ל, אומר (מתחילת המלחמה) כי אסור להתייחס לחמאס כאל ארגון טרור שיש להשמידו אלא לעזה כולה כאל מדינת טרור. ולכן חייבים למנוע מעזה כל סיוע ואספקה כדי לחולל שם אסון הומניטרי וליצור לחץ שיוכל לשחרר את החטופים, גם אם כל העולם יצרח.
בימי ההשמדה באירופה נקרע היישוב היהודי בארץ ישראל בין הרצון להצטרף לאנגליה במלחמה בגרמניה – ובין הצורך להילחם באנגליה, שנעלה את שערי הארץ בפני פליטים יהודים מאירופה. הניסוח של דוד בן־גוריון, מופת לפשרה מפא"יניקית, היה: "נילחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה בהיטלר, ונילחם בהיטלר כאילו אין ספר לבן".
סיסמה נפלאה אך ריקה מתוכן. בפועל, היישוב המאורגן לא נלחם בספר הלבן בשנות ההשמדה. להפך. בשירות הבריטים הוא נלחם באנשי אצ"ל ולח"י שנלחמו בבריטים. את מיטב צעיריו שלח היישוב להילחם בשורות הצבא הבריטי. כך הוקמה הבריגדה. אלפי לוחמיה השתתפו בקרבות, בעיקר בצפון איטליה. צבאות בעלות הברית שלחמו בגרמניה וביפן מנו 17.4 מיליון לוחמים. רבבות המתנדבים מארץ ישראל בשירות הצבא הבריטי היו טיפה בים האדם הזה. לא הייתה להם תרומה מכרעת בניצחון על גרמניה - אך הם חסרו כאן. אולי אם באמת היו נלחמים כאן בשלטון הבריטי וב"ספר הלבן" שלו – היו מצליחים להציל מאות אלפי יהודים שניסו להימלט מאירופה. בפועל, "נילחם גם וגם" התגלתה כסיסמה חלולה.
ממש בדומה לכך, מי שמבטיח היום להכריע את חמאס כאילו אין חטופים ולשחרר את החטופים כאילו אין מלחמה בחמאס - משקר לציבור. אם יש שתי מטרות למלחמה, כל מהלך היכול לשרת את שתי המטרות – מבורך. אני משוכנע כי רק מלחמה ללא תנאי להשמדת חמאס וכל תומכיו בעזה עשויה לשחרר את כל החטופים, לא רק את מקצתם. אבל כל צעד לשחרור החטופים אשר כרוך בו ויתור על השמדת חמאס – פסול. ואי אפשר להמשיך לרמות את הציבור. מי שמעדיף עסקה עם חמאס על הכרעתו בקרב, מוותר על מטרת המלחמה העיקרית. שחרור מקצת החטופים לא יסייע לחיסול חמאס, אבל חיסול חמאס יכול לסייע לשחרור החטופים.
הפה עדיין ממלל – "חיסול חמאס", והידיים כבר חותמות על הפסקת אש, "הפוגה". מזרימות דלק ומזון לעזה, כשהכל יודעים כי רוב האספקה מגיעה לחמאס. שהרי ההפוגה שאנו מספקים לרוצחים היא החמצן הדרוש להם להתארגן להמשך הלחימה, לשפר עמדות, למנוע את הניצחון, ולהפוך את המלחמה לעוד "סבב" - הרסני וקטלני יותר מקודמיו, אבל לא יותר מ"סבב". וגם אם בסוף הם ימשיכו להישבע כי סנוואר ודף הם "בני מוות" – חמאס לא יושמד.
מדינת ישראל, ככל מדינה, חייבת להגן על אזרחיה. היא נכשלה בכך באורח מחפיר ב־7 באוקטובר. אבל בשם אותה חובה אסור היה לה לשחרר אלף רוצחים בעסקת שליט – כי את מחיר העסקה ההיא שילמו בחייהם 1,400 תושבי הדרום וחיילי צה"ל. אסור למדינה להקריב חיי רבים תמורת חיי מעטים. ומה תעשה הממשלה כאשר בעוד חצי שנה "יגלו" בחמאס פתאום עוד ילד? איפה יעבור הקו האדום לוויתורים? הטיעון "ברי ושמא – ברי עדיף", והילד החי בידי חמאס מחייב שחרורו "בכל מחיר" (ומחיר זה כולל גם סיכון חיי רבים בעתיד), אינו תופס עוד משעה שכל ה"שמא" הפך לוודאי. 1,400 פעם ודאי.
לא מוסרי לוותר על השמדת חמאס ולהקריב עוד אלפים מתושבי ישראל ב"סבב" הבא. אנו זוכרים כי כל אדם הוא עולם מלא. אך בשם קדושת חיי היחיד שחררנו אלף רוצחים ושילמנו בחיי 1,400 נשחטים. אין ספק שהממשלה תהיה מוכנה לשחרר גם את כל המחבלים שבידינו, כולל אלו שטבחו בנו לאחרונה, תמורת החטופים האחרים. כך לא נוהג עם הנלחם ב"נאצים החדשים". ככה לא מנצחים במלחמה.