הרפיסות של נתניהו מול איילון מאסק היא רק דוגמא להתנהלותו | מיקי לוין

יש פתגם שאומר שאנשים שמכבדים את עצמם זוכים לכבוד מאחרים. ההנהגה והעומד בראשה איבדו את כל כבודם העצמי, ואין זה פלא שהעולם מתייחס אלינו בזלזול.

אתמול, מפגן של רפיסות וחוסר כבוד לאומי בא לידי ביטוי ביתר שאת, עם ביקורו הקצר של אילון מאסק בארץ. האיש העשיר בעולם, שהוחרם על ידי גופים גדולים, בגלל שנתן יד חופשית לציוצים אנטישמיים בפלטפורמה "איקס" שבבעלותו, דווקא בישראל, התקבל אתמול בכבוד מלכים.

אף מילת ביקורת או נזיפה לא נשמעה לעברו. והרי ברור מדוע הוא החליט לבקר בארץ. לא מתוך איזשהו התקף של אהבה שחש לפתע כלפי אומה פצועה וכואבת. אלא מהאינטרס הפשוט, להרגיע את כל המחרימים אותו, שהפסיקו לפרסם בחברת המדיה שלו, טוויטר לשעבר, וגרמו לו להפסדים כספיים גדולים.

נוצר מצב די אבסורדי, שגופים וחברות שהן אפילו לא ישראליות, נעלבו בשבילנו בגלל ציוצים גזענים ואנטישמים שמאסק לא טרח להסיר, ואילו אנחנו, הנעלבים העיקריים בסיפור, לוחצים את ידיו בידידות ומתרפסים בפניו. ולא תגידו שהוא לא הסיר את ציוצי השנאה רק כי הוא קנאי שרוף לחופש הביטוי, אלא שהוא עצמו לא התאפק וצייץ שהקונספירציה הגורסת שיהודים תומכים בהגירת מיעוטים, במטרה להחליף אוכלוסיות לבנות, היא "אמת לאמיתה". לאור התבטאות זו, היש למישהו ספק, שבתוך תוכו הוא לא אוהד יהודים מושבע, ואולי אף אנטישמי קטן, גם אם יעמיד פנים וילביש על פניו ארשת הכי עצובה ואמפטית, כשהוא מבקר בקיבוצי העוטף ורואה את ההרס והחורבן מסביב?

כמובן שמטרת קבלת הפנים החמה לה זכה מאסק, הייתה, לשכנעו, כאיש פעלים בתחום המדיה העולמית, לפעול למעננו ולמען הסברה אוהדת המצדיקה את המלחמה שלנו, אולם יש גבול לכל תעלול ולכל ליקוקי הרקטום של אישים צבועים מהסוג של מאסק, שבמקום להימצא באופן חד משמעי בצד הנכון והצודק של הסכסוך, לא מתביישים ולא נוקפים אצבע להשמיץ ולגנות את מסע השנאה כלפי מדינה שהותקפה על ידי חיות אדם ומשיבה מלחמה שערה.

אם העולם, מלבד סרטון הזוועות שהוא צפה בו, נחשף בימים האחרונים לתמונות של ילדים שהפחד נשקף מעיניהם ומכל איבר בגופם, כשחמושים רעולי פנים מהלכים לצידם באישון לילה בסביבה עוינת, ובדרכם להימסר לידי הצלב האדום, ואותו עולם לא מזדעק, ולהנהגה שלנו אין כל מענה מוחץ, אזי המלחמה על כבודנו הלאומי נכשלה כישלון חרוץ.