מנהיגות לאומית טובה ומוצלחת נמדדת בערכיה ובהצלחותיה. מנהיגים בולטים בהיסטוריה האנושית ניחנו בתכונות בולטות של: אומץ לב, יצירתיות פורצת דרך, ביטחון עצמי והחלטיות, אסרטיביות, כושר שכנוע והשראה, צניעות ויושר והתמקדות בצרכי העם והמדינה על פני צרכי המנהיג.
המלחמה לאן? המבחן האמיתי של הדרג המדיני מתחיל עכשיו
מנהיגות לאומית פועלת בתוך מרחב הכולל בתוכו הן את הזירה הפנימית של העם המונהג והן את הזירה החיצונית של העולם המקיף את העם המונהג. העניין הוא שיש תכונה אחת המשותפת לאותו עולם והיא צביעות. בספרות העולמית מוגדרת צביעוּת גם כדו-פרצופיות או צורת התנהגות המציגה כלפי חוץ שאיפה להתנהגות מוסרית נעלה, כאשר בפועל אין הדבר בא לידי ביטוי בהתנהלות במציאות. למעשה, הצביעות היא סוג של שקר שבו בני אדם או מדינות דורשים מאחרים להתנהג בצורה מסויימת, כאשר בפועל הם אינם פועלים באותו אופן אותו דורשים מאחרים. ובמילים אחרות - "מוסר כפול".
ובמעבר חד מהתיאוריה למציאות, זה המצב הנוהג בהתנהלות העולם מול מדינת ישראל בהקשר לסכסוך עם הפלסטינים ובעיקר לסכסוך עם ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האיסלאמי.
מבלי להיכנס לניתוח מעמיק, הרי שההיסטוריה מוכיחה כי האימפריות והעמים המצליחים ביותר היו אלו שמנהיגיהם פעלו באומץ לב למען מימוש האינטרס של העם, המדינה ואזרחיה, מבלי להתחשב בהכרח בדעות העמים האחרים. גם בעת החדשה וכיום אנו עדים למצב זה. כך פועלים הרוסים, הסינים, האיראנים, הטורקים, ההונגרים, הפולנים, הבריטים, הצרפתים ועוד מדינות בעולם. כך פעלה גם מדינת ישראל בעבר במלחמה להקמת המדינה ובמלחמת ששת הימים.
צריך להודות שהעולם לא באמת מתעניין בפרטים הקטנים של מה שקורה כאן בביצה המזרח תיכונית. אבל הוא יודע להתערב ולהביע דעתו בכל עת שהסכסוך מתפרץ ומגיע לכדי עימות אלים. כך היה באינתיפאדה הראשונה והשנייה, כך היה בכל המבצעים שניהלה ישראל מול חמאס ברצועת עזה וכך גם עתה במלחמת "חרבות ברזל".
בתהליכים החברתיים והפוליטיים המתרחשים בעולם בשני העשורים האחרונים, ניכרים תהליכי הקצנה, לאומנות, גזענות והיחלשות הדמוקרטיות תוך שמנהיגים המובילים תפיסות עולם אלו זוכים לפופולריות ולתמיכה הולכים וגוברים ואף נבחרים להוביל את המדינות בהן הם מתמודדים. כך בארה"ב, כך בהונגריה ופולין, כך בהולנד ובאיטליה, כך ברוסיה ובטורקיה וכך בחלק ממדינות דרום אמריקה. בכל המקרים האלו נבחרו לתפקידם מנהיגים הנוטים להתעלם מדעת העולם עליהם והמקדמים סדר יום המשרת את האינטרס הלאומי שלהם בלבד.
בהקשר הישראלי ועל רקע המתרחש בעולם ומלחמת חרבות ברזל, עלינו לבחון את התנהלות ממשלת ישראל ומדינות העולם.
כל אותן מדינות שמנהיגיהן יוצאים בחריפות כנגד ישראל ומתעלמים לחלוטין מזוועות הטבח הנורא שביצע חמאס באזרחי ישראל, לא היו מסכימים לחלוטין עם שום נוכחות של ארגון טרור במדינתם או בקרבתם. אף לא אחת ממדינות אלו לא מוכנה להכניס אליה מהגרים זרים ואינה מוכנה לסבול פגיעה באזרחיה על רקע לאומני. חלק ממנהיגי מדינות אלו פועלים לא רק ממניעים לאומניים אלא גם ממניעים גלובאליים יותר. כך למשל רוסיה המנסה לתפוס עמדה של מעצמה מובילה בציר הרשע הכולל את איראן, סין, צפון קוריאה ומדינות נוספות. כך גם טורקיה המנסה להפוך למובילת העולם המוסלמי. ועם זאת, בו בזמן שמנהיגים אלו מגנים את הטרור אצלם מבית ונלחמים בו, הם מביעים תמיכה בטרור המתנהל נגד מדינת ישראל בתחומה הריבוני.
המנהיגות הישראלית צריכה להיבחן באומץ ליבה וביכולתה לעמוד מצד אחד נגד מנהיגי מדינות אלו, חזקים ככל שיהיו. ומצד שני להתנהל באופן שייאפשר את המשך קיומה של מדינת ישראל כלגיטימית בחבר העמים העולמי. אין ספק שמדובר כאן במילכוד ובדילמה לא פשוטה אולם כאן בדיוק צריכה מנהיגות להיבחן.
ב-7 אוקטובר נרצחו 1400 אזרחים וחיילים בטבח הנוראי ביותר שידע העולם מזה שנים רבות. תינוקות, נשים, זקנים, נערים ונערות חפים מפשע נטבחו ונחטפו באכזריות חסרת תקדים. 240 אזרחים וחיילים נוספים נחטפו לתחומי הרצועה ומוחזקים בתנאים נוראיים ללא כל פיקוח בינלאומי או גישה לתנאים הומניטאריים כמתחייב מהחוק הבינלאומי. במצב כזה, על מדינת ישראל לפעול ולהגיב באופן בלתי פרופורציונאלי וללא כל התחשבות בצרכים ההומניטאריים של האויב וגם לא בעמדות מנהיגי אותן מדינות הצבועים.
מטרות ויעדי הלחימה הוגדרו היטב על ידי הממשלה ועליהם להתממש בכל מחיר ודרך וללא התחשבות במה שיאמר ויעשה העולם. עם זאת, אין ספק כי ישראל נדרשת לגיבוי אמריקאי לצורך קבלת מרחב תימרון בלחימה ובמימוש היעדים ולכן עליה גם לפעול בשכל. במבחן המציאות, הלחימה החלה היטב והתקדמה מהר. היא גם הובילה ללחץ קשה על חמאס שהביא למימוש מו"מ המביא לשחרור החטופים והחטופות גם אם במחיר כבד עבורינו. מדבר בשלב קריטי בהשגת יעדי הלחימה אולם לא בשלב האחרון לה.
בפני ישראל עומד עדיין האתגר הגדול ביותר והוא חיסול מוחלט של יכולות חמאס לשלוט ברצועה ולייצר ממנה טרור, שחרור כלל החטופים והחטופות, החזרת הביטחון לאזרחי מדינת ישראל ובראשם תושבי עוטף עזה וגבול לבנון ובניית פתרון ארוך טווח לניהול האזרחי של רצועת עזה ולא על ידי מדינת ישראל.
המנהיגות הנוכחית של ישראל לא תוכל לעשות את כל אלו. היא אינה עומדת ברמת הערכים והכישורים הנדרשים ממנהיגים מובילים בהיסטוריה והיא בעיקר עסוקה בעצמה ובהישרדותה הפוליטית והאישית ורואה מול פניה את האינטרסים שלה על פני אלו של המדינה ואזרחיה.
מול פני הרשע, רוצחי תינוקות, אנסי נערות וחוטפי זקנים וזקנות אין מקום לשום סליחה, מחילה או וויתור ועל המאבק מול האויב הזה להימשך עד להכרעתו הסופית ללא קשר או התחשבות בעמדות מנהיגי העולם הצבועים והמתחסדים.
הכתוב הוא ראש תחום החוסן הלאומי במכון למדיניות ואסטרטגיה באונ' רייכמן