במו״מ אין איזון בין הצדדים, יש צד מוביל וצד מובל. הרעיון הוא כמו בפוקר, להקפיד לשמור את היתרון האסטרטגי שלך ולא לאפשר לצד השני לראות את הקלפים. כלל מספר אחת - לא למצמץ, לא לתת לצד השני לראות איך אתה מרגיש וכמה כואב לך. ככה אפשר לנצח גם עם קלפים גרועים רק שישראל נתנה לחמאס לראות את הקלפים שלה לאורך כל הדרך.
זהו הדבר שיכריע את עתידה של ישראל | מיכאל קליינר
סליחה, טעיתי. לא לאורך כל הדרך, החלק הראשון של הלחימה היה ״לפי הספר״. מודיעין שהגיע מהצד הפלסטיני, הראה שהם הופתעו, הנייה הופתע, סינוואר הופתע, ה׳דיבור׳ בעזה היה סביב הפועל ג.נ.ן. כלומר ״הם התחרפנו לגמרי שם בישראל״. בחמאס לא צפו את התגובה שלנו.
ברגע שהצלחנו לבלבל את היריב ולא לשחק לציפיות שלו - אנחנו בעמדת הובלה. הכוח אצלנו כיון שזה שם את היריב במצב שהוא לא יודע מה יהיה הצעד הבא שלך ואם שיחקת ממש נכון - הוא גם יעדיף לא לדעת מה יהיה הצעד הבא שלך.
שחקני פוקר מצליחים מצטיינים בקריאה של יריביהם, בהבנת הנטיות שלהם ובניבוי המהלכים. באופן דומה, במשא ומתן, הבנה מעמיקה של המניעים, הפגיעות והאסטרטגיות של היריב היא קריטית. היכולת לשמור על פנים חתומות ולא להסגיר מה מתחולל בפנים, יכול לשנות את מהלך המשחק.
גם במשא ומתן, שמירה על עמימות והפגנת חסינות וקור רוח, הם האסטרטגיה המובילה. היריב לא ידע איך לנתח אותנו כי נהגנו הפוך ממה שציפה מה שמחזק משמעותית את כוח המיקוח שלנו. את ימיה הראשונים של הלחימה התחלנו טוב.
הצעד הבא שלנו בתמרון היה דרום הרצועה, מקום מסתרם של דף וסינוואר. ואז, בדיוק בנקודת הזמן הזו, החל המו״מ. חמאס היה בנקודת חולשה אבל מרגע שהחל המו״מ – שיחקנו לידיים של חמאס.
מה השתבש?
ביום הראשון שבו החטופים שלנו לא הועברו בזמן - היינו צריכים לפוצץ את זה. הייתה שם בדיקת גבולות שהלכה והתעצמה לאורך כל חמשת הימים של הפסקת האש. ביום השני הם כבר טענו שלא קיבלו את מספר המשאיות שהובטח להם למרות שהועברו לרצועה מעל 200 משאיות. החילופים באותו יום היו רק ב12 בלילה למרות שנקבעו לשעה 4. ביום השלישי כבר פוצצו מטען על כוחותינו ברצועה למרות הפסקת האש וישראל הכילה גם את האירוע הזה. למעשה התמה ששלטה במו״מ הייתה הכלה שזו לא שפה של מזרח תיכון. עם ההפרה הראשונה של ההסכמים היינו צריכים לשבור את הכלים וברור לי שהמו״מ היה עדיין נמשך.
איך אני יודעת? עובדה שחזרנו להילחם והמו״מ עדיין המו״מ נמשך ברגעים אלו. רק מה, אנחנו בעמדה פחות טובה ממה שהיינו לפני שהחל המו״מ כיוון שישראל התגלתה במערומיה והראתה חולשה. הכניעה שלנו וההסכמה לכל ההפרות שלהם העבירו להם מסר מאד ברור – ישראל היא אותה ישראל, בעל הבית לא באמת השתגע ואנחנו פוגעים להם בבטן הרכה. במו״מ חשוב לשלוט במסרים שאנחנו מעבירים בעצם ההתקפלות שלנו. לחשוף את נקודות התורפה שלנו ולהראות לצד השני שנהיה מוכנים להכיל כל הפרה, העיקר לקבל את החטופים זו לא מדיניות שעובדת טוב מול ארגון טרור מתועב.
לצערי ישראל ממשיכה להגיב ולא ליזום. בפוקר וגם בחיים, זה שמוביל את המהלך ברוב המקרים נמצא ביתרון. עצם זה שחיכנו עם המשך הלחימה עד השעה שבע בבוקר, מראה שישראל מגיבה, לא יוזמת, לא מנסה לפעול מהעמדת כוח ולא מכתיבה את התנאים במלחמה הזו. ככה לא מכריעים.